נשיכה

התנהגות זואולוגית

נשיכה היא התנהגות זואולוגית שכיחה הכוללת סגירה אקטיבית ומהירה של הלסת סביב אובייקט. התנהגות זו נפוצה אצל בעלי חיים בעלי שיניים כגון יונקים, זוחלים, דו חיים ודגים, אך יכולה להתקיים אצל פרוקי רגליים ואצל מספר תולעים ורכיכות. נשיכה נוצרת כאשר שרירי הלעיסה מתכווצים ויוצרים כוח שסוגר במהירות את הלסת ומניע את השיניים העליונות והתחתונות זו כלפי זו.[1]

עמלץ לבן נושך פיתיון. אצל מספר טורפים כמו העמלץ הלבן עוצמת נשיכה חזקה היא גורם משמעותי ליכולת לצוד ולאכול היטב. היא גם מסוכנת ביותר במפגשים מול האדם, היכולה להמית במהירות מאובדן דם ונזקים לאיברים..
כלב תקיפה בנשיכה במהלך אימון. נשיכת כלבים היא נשיכה נפוצה היכולה להיות מסוכנת עקב סיכוי לכלבת בנשיכה.
פתן חום מזרחי מכיש רב-חומט. אצל נחשים ארסיים הנשיכה חלשה יחסית אך קטלנית עקב הארס המופרש בידי הנשיכה.
דובי ים נלחמים. בבעלי חיים, הנשיכה יכולה לשמש ככלי ללחימה כחלק מציד, הגנה על טריטוריה, שינוי מעמד חברתי, ואף כחלק ממשחק בקרב גורים.

נשיכה משחקת תפקיד מרכזי בחייהם של רוב המאקרו-אורגניזמים. היא מספקת להם את היכולת לחפש מזון, לטרוף, לאכול, להילחם, להגן על צאצאים ועוד. נשיכה יכולה להיחשב כסוג של תוקפנות לצורך ציד או הגנה על טריטוריה, אבל יכולה לשמש גם לצורך פעילות שגרתית של בעל חיים כשהוא אוכל, נושא חפצים, מרכך מזון לצאצאים, מסיר טפילים או חפצים זרים (למשל זרעי צמחים) מהגוף, וגם לצורך טיפוח.

נשיכות של בעלי חיים גורמות לרוב לפציעות חמורות, ועשויות לגרום לעוויתות, לשברים, לדימום, לזיהומים, ובמקרים מסוימים גם למוות.[2] בחברות אנושיות מודרניות, נשיכות כלבים הן הסוג הנפוץ ביותר של נשיכות, כאשר ילדים הם הקורבנות הננשכים ביותר והפנים הם אזור הנשיכה הנפוץ ביותר.[3] מינים אחרים שיכולים לנשוך בני אדם הם בדרך כלל חיות עירוניות אגרסיביות כגון חתולי רחוב, קופים, עכבישים ונחשים; טפילים כגון עטלפי ערפד ומוצצי דם (למשל יתושים, פרעושים, כינים, פשפשים וקרציות, שה"נשיכה" שלהם באה לידי ביטוי בניקוב העור באמצעות עוקץ); או טורפים כמו זאבים, דובים, תנינים ודגים טורפים (למשל כרישים, ברקודות ופיראניות).

סוגי שינייםעריכה

 
מודל שיניים של אריה, מציגות את הניבים הקדמיים, את השיניים הקרנסיאליות האמצעיות ואת הטוחנות האחוריות

סוג השיניים שאורגניזמים משתמשים בהן לנשיכה משתנה בהתאם לסוג בעל החיים. סוגים שונים של שיניים משמשים לנשיכה אצל אוכלי עשב, אצל אוכלי בשר ואצל אוכלי כול, שכן מבנה הפה של כל בעל חיים מותאם לתזונתו. לטורפים יש ניבים, שיניים קרנסיאליות ושיניים טוחנות, בעוד שאוכלי עשב מצוידים בשיניים חותכות ובטוחנות רחבות.[4] באופן כללי, צורת השיניים שימשה באופן מסורתי לצורך הבנת הרגלי האכילה של בעל החיים.[5] לאוכלי בשר יש שיניים ארוכות וחדות במיוחד המשמשות לאחיזה של טרף ולחיתוך בשר לנתחים.[4] אין להם שיני לעיסה שטוחות מכיוון שהם בולעים מזון בחתיכות. מצד שני, לאוכלי צמחים ישנן שיניים רחבות ושטוחות המאפשרות להם לנשוך וללעוס עשב וצמחים אחרים. פרות מבלות עד אחת עשרה שעות ביום באכילת דשא, והן מעבדות אותו בעזרת השיניים הטוחנות שלהן.[6] אוכלי כול ניזונים הן מבשר והן מצמחים, ולכן יש להם תערובת של שיניים שטוחות ושל שיניים חדות.

כמנגנון נשיאהעריכה

נשיכה יכולה לשמש כמנגנון נשיאה למינים כמו בונים ונמלים. הכוח של השיניים הספציפיות למין שלהם מאפשר להם לשאת חפצים גדולים. לבונים יש שיניים גדולות המותאמות לכרסום עצים.[7] נמלים משתמשות בלסתות החזקות שלהן כדי להרים אובייקטים ולהביאם למושבה. בזכות עוצמת הנשיכה שלהן, הן מסוגלות לשאת פי כמה אלפים ממשקלן, והיכולת משמשת אותן לחיפוש מזון בעבור מושבת הנמלים.[8] נמלי אש משתמשות בנשיכה החזקה שלהן כדי לאחוז בטרף בזמן שהן מחדירות רעלן דרך הבטן שלו, ואז נושאות אותו בחזרה לטריטוריה.[9]

נשיכות מסוכנותעריכה

נשיכתם של בעלי חיים כמו תנינאים, היפופטמים, טיגריסים, אריות וצבועים מסוכנת בשל עוצמת הנשיכה הגדולה שלהם, שביכולתה לשבור עצמות. תנין הים ותנין היאור הם בעלי הנשיכה החזקה ביותר בקרב בעלי החיים כיום, שעוצמתה יכולה להגיע למעלה מ-22 קילוניוטון (2.2 טון-כוח).

חלק מהאורגניזמים מזריקים ארס בתהליך הנשיכה. נחשים ולטאות רבים נושאים רוק ארסי המכיל רעלנים, שיכולים להיות רעלנים עצביים.[10]

פוליפפטידים של ארס עכביש מכוונים לתעלות יונים ספציפיות, אשר מעוררות רכיבים של מערכת העצבים ההיקפית, המרכזית והאוטונומית, וגורמים לשחרור מוליך עצבי, ולאחר מכן לשיתוק.[10] הכשת עכבישים מיועדות בעיקר לצורך ציד טרף, אך יכולת לשמש גם כאמצעי להגנה עצמית. כאשר בני אדם יוצרים אינטראקציה שנתפסת על ידי העכביש כמאיימת, העכביש עשוי להגיב בנשיכה.[11] לעכבישים מסוימים כמו אלמנה יש רעלנים עצביים וחומרי המשתקים ומעכלים טרף.[12]

ישנם מספר מינים שהנשיכות שלהם לא קטלניות, אך עלולות לגרום לאי נוחות או למחלות. עקיצות יתוש עלולות לגרום לאלרגיות או למחלות עור, מפני שהן מגרדות והגירוי הנוצר מהן עשוי להימשך מספר ימים. באזורים מסוימים, הם יכולים להפיץ מחלות כגון מלריה וקדחת מערב הנילוס, באמצעות העברה של פתוגנים פרוטוזואיים או ויראליים.[13] באופן דומה, נשיכה של קרציה עשויה להפיץ מחלות אנדמיות, למשל מחלת ליים. קרציות עשויות להפיץ מחלות נוספות כמו קדחת נשיכת הקרציה האפריקאית או דלקת מוח ועוד.[14]

בבני אדםעריכה

נשיכה היא התנהגות שיכולה לבוא לידי ביטוי בבני אדם בני 30 חודשים ומטה. ילדים מבוגרים יותר צפויים להיות בעלי כישורים מילוליים שיאפשרו להם להסביר את חוסר שביעות הרצון שלהם במקום לנשוך, שכן נשיכה נתפסת כלא מתאימה לגילים מבוגרים.[15] לעיתים הנשיכה מתבצעת בגלל גורמים תחושתיים או כאמצעי לחישה אצל ילדים בעלי הפרעה לעיבוד התחושתי.[16] ילדים שגילם מעל ל-30 חודשים אשר נוהגים לנשוך, עשויים לדרוש התערבות מקצועית.[17]

בזיהוי פלילי, משתמשים ברפואת שיניים משפטית לצורך ניתוח סימני נשיכה. מכיוון שסימני נשיכה משתנים באופן משמעותי עם הזמן, על החוקרים לקרוא למומחה בהקדם האפשרי. סימני הנשיכה מנותחים על מנת לקבוע האם הנושך היה אנושי, והאם נשאר DNA מהנושך בזירה. המדידות חייבות להיות מדויקות, שכן טעויות קטנות במדידה עשויה להוביל לטעויות גדולות יותר בשיפוט התיק.[18]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא נשיכה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ T.L. Ferrara, P. Clausen, D.R. Huber, C.R. McHenry, Mechanics of biting in great white and sandtiger sharks, Journal of Biomechanics 44, 2011-02, עמ' 430–435 doi: 10.1016/j.jbiomech.2010.09.028
  2. ^ Kaplan, Sheldon L., Hotez, Peter J., Harrison, Gail J., Cherry, James Donald, Steinbach, William J, Feigin and Cherry's textbook of pediatric infectious diseases - Animal and Human Bites, 2014
  3. ^ DOG BITE LAW - Statistics about dog bites in the USA and elsewhere, web.archive.org, ‏2010-09-21
  4. ^ 1 2 Animal Teeth | Types of Teeth, DK Find Out, ‏2018
  5. ^ Gordon Sanson, Cutting food in terrestrial carnivores and herbivores, Interface Focus 6, 2016-06-06, עמ' 20150109 doi: 10.1098/rsfs.2015.0109
  6. ^ S. Wroe, D. R. Huber, M. Lowry, C. McHenry, Three‐dimensional computer analysis of white shark jaw mechanics: how hard can a great white bite?, Journal of Zoology 276, 2008-12, עמ' 336–342 doi: 10.1111/j.1469-7998.2008.00494.x
  7. ^ Project MUSE - The Beaver, muse.jhu.edu (באנגלית)
  8. ^ Vienny Nguyen, Blaine Lilly, Carlos Castro, The exoskeletal structure and tensile loading behavior of an ant neck joint, Journal of Biomechanics 47, 2014-01, עמ' 497–504 doi: 10.1016/j.jbiomech.2013.10.053
  9. ^ Bastiaan M. Drees, [https://fireant.tamu.edu/files/2014/03/ENTO_005.pdf Medical Problems and Treatment Considerations for the Red Imported Fire Ant]
  10. ^ 1 2 J B Harris, Animal poisons and the nervous system: what the neurologist needs to know, Journal of Neurology, Neurosurgery & Psychiatry 75, 2004-09-01, עמ' iii40–iii46 doi: 10.1136/jnnp.2004.045724
  11. ^ Venomous Spiders | NIOSH | CDC, www.cdc.gov, ‏2021-09-14 (בAmerican English)
  12. ^ George Braitberg, Spider bites - Assessment and management
  13. ^ Mosquito bites - Symptoms and causes, Mayo Clinic (באנגלית)
  14. ^ CDC, Tickborne Diseases of the US: A Reference for HC Providers | CDC, Centers for Disease Control and Prevention, ‏2019-01-10 (בAmerican English)
  15. ^ הילד נושך אחרים? יש מה לעשות - בטיפולנט, בטיפולנט | פורטל לשירותים פסיכולוגיים בישראל
  16. ^ זהר, פניה (2017-10-25). "למה דווקא הילד שלכם נושך ואיך צריך להגיב?". Ynet. נבדק ב-2022-01-04.
  17. ^ HOW TO HANDLE BITING, Wayback Machine, ‏2011-10-07
  18. ^ How Forensic Dentistry Works, HowStuffWorks, ‏2008-05-20 (באנגלית)