דו"ח הופ-סימפסון
דו"ח על הגירה, יישוב ופיתוח קרקעות (באנגלית: Report on Immigration, Land Settlement and Development), הידוע יותר כדו"ח הופ-סימפסון או כוועדת הופ-סימפסון היה דו"ח סיכום עבודתה של ועדה בריטית שהוקמה במהלך אוגוסט 1929 בראשותו של ג'ון הופ סימפסון (אנ'), מומחה לקרקעות ולהתיישבות (ולהעברות אוכלוסייה[1]), כמסקנות לוועדת חקירה שהוקמה לבחינת הגורמים למאורעות תרפ"ט וכיצד ניתן למנוע פרעות דומות בעתיד. מסקנותיו של הדו"ח ביחד עם מסקנות ועדת שו וועדת הכותל המערבי, הובילו לפרסום הספר הלבן של פאספילד ולהגבלת ההגירה היהודית לארץ ישראל.
ב-20 במאי 1930 הגיע הופ-סימפסון לארץ ישראל, ושהה בה כחודשיים עד 27 ביולי 1930.[2] בתום עבודתו חזר לאתונה, שבה שימש נציג חבר הלאומים, ועסק בניסוחו הסופי של הדו"ח.[3] הוא הגיש את מסקנותיו ב-22 באוגוסט 1930,[2] והדו"ח פורסם באוקטובר 1930.[4] על הדו"ח מופיע התאריך 1 באוקטובר 1930, אך למעשה הוא פורסם באופן רשמי רק ב-21 באוקטובר.
חלק ממסקנותיו של הופ-סימפסון היו מבוססות על קריאה לא נכונה של הנתונים: חלקם נאספו באמצעות צילומי אוויר, שפענוחם לא נעשה כראוי. ממדי העלייה בשנות ה-30 והתפתחות ההתיישבות החקלאית של היהודים הפריכו את מסקנותיו.[2]
מסקנות הדו"ח
עריכה- ההגירה היהודית והערבית גרמה לאבטלה בקרב תושבי המקום ויש לסלק את המהגרים הבלתי-חוקיים מהארץ, ולאפשר עליה רק לבעלי-הון יהודים, שיפתחו את הארץ.
- הערבים מכרו אדמות ליהודים וכעת נותרו ללא יכולת לפרנס עצמם.
- הצעה לפיתוח הארץ על ידי פתיחת בארות מים חדשים והטלת פיקוח על מקורות המים הקיימים.
הדוח קבע, בטעות, שאין בארץ ישראל מקום למתיישבים נוספים כל עוד תישאר החקלאות הערבית לא־מפותחת, ולכן שלל עלייה יהודית נוספת המיועדת להתיישבות חקלאית.[4]
התיישבות ותעסוקה
עריכהבעקבות רכישת קרקעות יהודית מחיר הקרקע עלה ופגע ביכולתם של הערבים לרכוש אדמה:
They [Jews] paid high prices for the land, and in addition they paid to certain of the occupants of those lands a considerable amount of money which they were not legally bound to pay
יהודים העדיפו עבודה עברית בפרויקטים יהודיים וגרמו לאבטלה בקרב הערבים בארץ:
The policy of the Jewish Labour Federation is successful in impeding the employment of Arabs in Jewish colonies and in Jewish enterprises of every kind.
There can be no doubt that there is at present time serious unemployment among Arab craftsmen and among Arab laborers.
הגירה
עריכהקיים שטף הגירה מסוריה וירדן של עוברי אורח הנשארים בארץ בצורה בלתי חוקית שיוצר לחץ כלכלי על תושבי המקום:
The Chief Immigration Officer has brought to notice that illicit immigration through Syria and across the northern frontier of Palestine is material. This question has already been discussed. It may be a difficult matter to ensure against this illicit immigration, but steps to this end must be taken if the suggested policy is adopted, as also to prevent unemployment lists being swollen by immigrants from TransJordania.
התגובות לדו"ח
עריכהלדוח הסופי שכתב הופ-סימפסון, הוא הוסיף מכתב לוואי, בו כתב: "כל הפקידים הבריטים [בארץ ישראל] נוטים להיעשות פרו-ערבים, או, אולי ביתר דיוק, אנטי־יהודים... אישית אני יכול להבין תופעה זו היטב למדי. חוסר האונים של הפלאח מדבר אל ליבו של הפקיד הבריטי. לעומת זאת, הביטחון העצמי התוקפני של המהגר היהודי, דוחה".[4]
לורד פאספילד מסר את הדו"ח ונספחיו לחברי הקבינט הבריטי ודרש מהם לאמץ את מסקנותיו. עוד בטרם פרסום מסקנותיו, הודיע חיים ויצמן כי יתפטר מתפקידו כנשיא ההסתדרות הציונית אם הממשלה תפרסם ספר לבן על פיהן. ב-21 באוקטובר 1930 החליטה הממשלה לפרסם את הדו"ח באופן רשמי. יום קודם לכן, הודיע ויצמן במסיבת עיתונאים על התפטרותו ופרסם גילוי דעת אל העם היהודי, תחת הכותרת "בשעה קשה זו" ("A Solemn Hour"). אלא שהאולטימטום וההתפטרות נועדו רק לאיים על הממשלה, שתחזור בה.[3] ב-21 באוקטובר פורסם הספר הלבן של פאספילד, שבו צימצמה הממשלה בחומרה את מחויבותה להצהרת בלפור. הספר הלבן קבע כי יש להגביל את העלייה לפי "יכולת קליטה כלכלית" והבטיח לערביי ארץ ישראל הקמת מועצה מחוקקת שהרכבה ישקף את עדיפותם המספרית.[4]
נוכח תנאי המנדט, הגבלת העלייה ורכישת קרקע בידי יהודים היתה מפוקפקת מבחינה משפטית, והתנועה הציונית איימה להעלות את הסוגיות הללו לפני בית הדין הבין-לאומי בהאג. איומו של ויצמן בהתפטרות מתפקידו, משמעותו היתה שציונים קיצונים יותר ממנו, ופחות אוהדי בריטניה, ינהיגו במקומו את התנועה הציונית. לחץ ציוני בעיתונות הבריטית ושתדלנותו של ויצמן בלונדון נשאו פרי.[4] בסופן של שיחות בין ויצמן לנציגי הממשלה, שלח ראש הממשלה רמזי מקדונלד ב-13 בפברואר 1931 איגרת לויצמן, שהוקראה בפיו בישיבת בית הנבחרים, ולמעשה ביטלה את מעמדם של הספר הלבן של פאספילד ודו"ח הופ-סימפסון כמסמכים בעלי תוכן מחייב.[3]
קישורים חיצוניים
עריכה- דו"ח הופ-סימפסון באתר הספרייה היהודית הווירטואלית.
הערות שוליים
עריכה- ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק י, עמ' 223.
- ^ 1 2 3 אביבה חלמיש, מבית לאומי למדינה בדרך, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 6, עמ' 110–111.
- ^ 1 2 3 אלי שאלתיאל, פנחס רוטנברג, עמ' 276–277.
- ^ 1 2 3 4 5 בני מוריס, קורבנות, עמ' 117.