פתיחת התפריט הראשי

הרב[1] ד"ר דוד יעקב[2] הלוי סג"ל סימונסן (ז' באדר ב' ה'תרי"ג, 17 במרץ 1853 - י"א בסיון ה'תרצ"ב, 15 ביוני 1932) היה רבה הראשי של דנמרק, ביבליופיל, חוקר יהדות, ומומחה לשפות שמיות.

דוד יעקב סימונסן
דוד יעקב סימונסן
לידה 17 במרץ 1853
קופנהגן עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 ביוני 1932 (בגיל 79) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה דנמרק עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים נוספים הרב הראשי של דנמרק
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

נולד בקופנהגן לרוז האן וליעקב סימונסן, סוחר מניות. הוא למד שפות המזרח באוניברסיטת קופנהגן, ולאחר מכן למד יהדות בבית המדרש לרבנים בברסלאו. עם סיום הלימודים בשנת 1879, הוצע לו ללמד בברסלאו וכמו כן קיבל הצעה ללמד בלונדון, אך הוא בחר לחזור לדנמרק וקיבל את משרת הרבנות בקהילה היהודית בקופנהגן.

באותה שנה הוא נישא לקורה סלומון (1856–1938), בתם של יואל סלומון ותרז אטלינגר (1820–1858). לא היו להם ילדים. אחותו הייתה באטה סימונסן (1858-), בנה היה יעקב גוטמן רב בהילדסהיים, גרמניה, וחוקר פילוסופיה יהודית. נכדה היה יצחק יוליוס גוטמן פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטה העברית.

בשנת 1892 נתמנה לכהן כרב הראשי לדנמרק, והחליף את הרב אברהם ואלף. מבלי להזניח את עבודתו המחקרית והפילנתרופית. הוא כיהן בתפקיד במשך כעשור עד שנת 1902. עם פרישתו בשנת 1903 העניק לו מלך דנמרק את התואר פרופסור מטעם אוניברסיטת קופנהגן.

באוקטובר 1902 הוא היה ממארגני אספת חכמי ישראל בברסלאו, לרגל 700 שנה לפטירת הרמב"ם, והעלה את הרעיון להוציא לאור ביוגרפיה עיונית מקיפה שתכלול את כל כתביו. התוכנית המקורית לא התממשה אך כעבור 4 שנים הארגון הוציא לאור שתי כרכים מאמרים על "משה בן מימון, חייו, כתביו והשפעתו". רק ב-1914 יצא לאור החלק השני הביוגרפי, ואילו החלק השלישי שתוכנן לא יצא כנראה בגלל מלחמת העולם שפרצה.[3]

במלחמת העולם הראשונה הוא הפעיל "משרד תקשורת" לאנשי קשר וארגונים מכל העולם. כמו כן, הוא שימש כנציג הצלב האדום והעביר הודעות בין קרובי משפחה שגרו בשני עברי המערכה. לאחר המלחמה עסק בפעילות פילנתרופית בארץ ישראל, ברוסיה ומכל מקום שפנו אליו.

בשנות ה-20 של המאה העשרים, היה מבקר בעיר הנופש מרינבד, שם נפגש עם חכמים מכל העולם איתם התכתב.

לקראת יום הולדתו השבעים, באדר ה'תרפ"ג, הוציא חבר ידידיו ומוקיריו ספר יובל לכבודו, והשתתפו בו רבים מחוקרי היהדות והמזרח באירופה, וארצות הברית. יוסף פישר, ספרן הקהילה היהודית בקופנהגן, הפתיע בביבליוגרפיה של כתבי הרב סמונסן ורשם 114 כותרים מהשנים 1875–1922. אך הוא הדגיש כי רשימה זו אינה מושלמת מחוסר זמן, ובעיקר כי היא לא נבדקה על ידי האדם הכי מתאים למשימה שכזו, שכן לא יכלו לבקש ממנו עזרה. בין המשתתפים בחלק העברי, שנקרא "ניר דוד", היו ש"י עגנון, חיים נחמן ביאליק ואהרן פריימאן.

פרופ' סמונסן היה חבר המועצה "ברית עברית עולמית" שהוקמה ב-1931. עמד בראש חברת מקיצי נרדמים שהוציאה לאור ספרים יהודיים מכתבי יד בהוצאה מדעית,

הספרייה והארכיון שלועריכה

 
דוד יעקב סימונסן ואשתו בספרייתו

ספרייתו הפרטית כללה בערך 45,000 כרכים, והיא נרכשה בשנת 1932 על ידי הספרייה המלכותית בדנמרק.

הארכיון שלו שכולל כ-100,000 מסמכים נרכש גם בשנת 1932 על ידי הספרייה המלכותית בדנמרק. בארכיון ישנה התכתבות עם חכמי ישראל וארגונים מישראל, ומארצות רבות. רוב המסמכים כתובים בדנית, גרמנית, אנגלית, צרפתית, עברית ויידיש. אך ישנם גם מסמכים בשוודית, איטלקית, פולנית, רוסית והונגרית. חלק מהמסמכים (17,500) כבר נסרק וזמין באתר הספרייה. בנוסף פרסמה הספרייה רשימה חלקית של 29,000 מכותבים. ניתן להבחין ברשימה באנשים מכל גוני הקשת היהודית. רשימה מקרית של שמות אחדים: הרב בענגיס מהעדה החרדית, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ש"י עגנון, ישראל הכהן מראדין, חיים נחמן ביאליק, שלמה זלמן שוקן. עד עתה זוהו במכתבים כ-4,700 שמות. חלק גדול מהפונים אליו הוא לא הכיר כלל כפי שכותב אליו אחד הפונים "המוקירו ואינו מכירו".

את המכתבים הסרוקים באתר ניתן למיין כך: חלק גדול הם בקשות תמיכה סוציאליות וגם בקשת תרומה להוצאה לאור של ספרים, חלק הם מחברי ספרים שידעו על אוסף הספרים שלו ושלחו לו את ספרם, ויש גם מכתבים עיוניים רבים בהם הוא מעיר לחוקרים ומחברי ספרים בתחומים בהם התעניין. משום כך, הארכיון משקף את ההיסטוריה של כמה דיסציפלינות מדעיות במשך כמחצית המאה.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא דוד יעקב סימונסן בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הערך מבוסס על המאמר של אוה מריה ג'נסון באתר הספרייה המלכותית בדנמרק.
  2. ^ בכמה ממכתביו הוא חותם בשם "דוד יעקב", והוא גם מציין ששם אביו הוא יעקב.
  3. ^ George Y. Kohler, Reading Maimonides' Philosophy in 19th Century Germany: The Guide to Religious Reform: 15 ,Amsterdam Studies in Jewish Philosophy, Page 119