זליג ראובן בנגיס
רבי זליג ראובן בֶּנְגִיס (בענגיס; י"א בסיוון ה'תרכ"ד, 15 ביוני 1864 - ז' בסיוון ה'תשי"ג, 21 במאי 1953) כיהן כרב בבלארוס ולאחר מכן גאב"ד העדה החרדית בירושלים. מחבר סדרת הספרים לפלגות ראובן.
1938 | |
לידה |
16 ביוני 1864 י"א בסיוון ה'תרכ"ד שניפישוק, ליטא |
---|---|
פטירה |
21 במאי 1953 (בגיל 88) ז' בסיוון ה'תשי"ג ירושלים |
מקום קבורה | הר המנוחות |
מקום פעילות | מזרח אירופה, ארץ ישראל. |
תקופת הפעילות | ?–1953 |
השתייכות | גאב"ד העדה החרדית |
תפקידים נוספים | ראש ישיבת אהל משה |
רבותיו | הנצי"ב מוולוז'ין |
תלמידיו | הרב שלמה זלמן אוירבך, הרב יוסף שלום אלישיב, הרב ישראל גרוסמן |
חיבוריו | לפלגות ראובן, חידושי הגרז"ר |
תולדותיו
עריכהנולד בעיירה שניפישאק הסמוכה לווילנה שבליטא לרבי צבי הירש בנגיס. כבר בנערותו הוא משך את תשומת לבם של גדולי תורה, וכונה "העילוי משנישיפאק". בגיל שבע-עשרה, משידע את הש"ס הבבלי על בוריו, הגיע ללמוד בישיבת וולוז'ין, שם למד אצל רבו המובהק, הנצי"ב, שכינהו ש"ס חי, ואצל רבי חיים הלוי סולובייצ'יק[1]. בוולוז'ין הוא נחשב לאחד מבחירי הלמדנים[2], והוא חנך את רבי איסר זלמן מלצר הצעיר לבקשת הנצי"ב.
רבי זליג ראובן בנגיס קיבל סמיכה לרבנות מהנצי"ב, מרבי יצחק אלחנן ספקטור ומהרב שלמה הכהן מווילנא (ה"חשק שלמה"). הוא נשא את אסתר אסנא בתו של רבי חיים צבי ברוידא שכיהן ברבנות של נמוקשט, שווקשנה וזאגר ישן. לאחר פטירתה בשנת תרצ"א, נשא את רייזל זלאטע בת יוסף כלב זיו.
בשנת ה'תרנ"ד (1894) התמנה לרב ואב בית דין בבדאקי שבפלך הורדנה עד לשנת ה'תרע"א (1912). לאחר מכן שימש ברבנות בקלווריה עד לשנת ה'תרצ"ח (1938). בזמן מלחמת העולם הראשונה שהה בסמולנסק ומילא את מקומו של הרב אברהם ברוך סולובייצ'יק שנפטר באמצע המלחמה. בנו היחיד, הרב שמעון זאב, כיהן תחתיו בקלווריה.
בשנת תרצ"ח עלה לארץ ישראל כדי לכהן כראב"ד העדה החרדית בירושלים. שימש גם כנשיא ישיבת "אהל משה". לאחר פטירתו של הרב יוסף צבי דושינסקי בי"ד תשרי ה'תש"ט מונה תחתיו לגאב"ד העדה החרדית, עד למותו.
רבי זליג ראובן בנגיס נפטר בז' בסיוון ה'תשי"ג, 21 במאי 1953 ונקבר בהר המנוחות.
אישיותו ודרכו התורנית
עריכהרבי זליג ראובן בנגיס היה שקדן עצום, סיני ועוקר הרים, תקיף בדעתו, ודרשן מופלא[3]. בנוסף לבקיאות מדהימה בש"ס ומפרשיו, בפוסקים, ובספרי התנ"ך, היה בקיא במאות ספרים על הש"ס. באותה מידה היה חריף, וספריו גדושים בחידושים בכל מקצועות התורה, כמו גם בדברי אגדה. על אף כישרונותיו, היה עניו, בעל מזג טוב ורוח עדינה, התהלך עם כל אדם כאח, והשתדל להנעים לכל בדבריו[3].
ספריו "לפלגות ראובן" מסודרים באופן יוצא דופן, וכוללים בעיקר "הדרנים" לסיומי מסכתות, המחברים בין תחילת המסכת לסופה ובינה לבין המסכת הבאה. הוא עשה זאת להראות סגולת התורה, שנאמר בה יקרה היא מפנינים[4], שמלבד יוקר כל חידוש או דבר הלכה כשלעצמה, כשמצרפים הרבה עניינים ביחד על-ידי פלפולים וסברות ישרות, יש להם מעלה יתירה במה שהם נראים יחד בפנים חדשות יפות[3]. החלקים הראשון והשני זכו להסכמות מרבי דוד פרידמן מפינסק-קרלין ומרבי חיים סולובייצ'יק. ספריו עוררו בזמנו התפעלות והערכה, וקנו לו שם עולם[5]. אולם בסוף ימיו, ספריו כבר לא היו נפוצים בישיבות, אם כי אינם כתובים על סדר דפי הש"ס, אם כי כתובים בדרך הפלפול הישנה הדורשת בקיאות בש"ס, אם כי לא כל אחד יכל לסבול את אריכותם[6] או את גודל חריפותו ופלפולו הזך[7].
רבי זליג ראובן בנגיס סיים את הש"ס לכל הפחות מאה פעמים ואחד[3]. בירושלים, בעת היותו עסוק בצורכי ציבור יומם ולילה, במיוחד שמח בסיום הש"ס שלמד ברגעים ובשניות ההמתנה לאירועי מצוות אליהם הוזמן. אף על פי שכיהן בעדה החרדית, השקפת עולמו לא הייתה קנאית[דרוש מקור]. עם זאת, בהיותו גאב"ד העדה החרדית הוצא על ידה האיסור להשתתף בבחירות[8], וכן היה מהלוחמים הבולטים נגד חילול שבת ונגד גיוס בנות לצה"ל.
לזכרו הקים הרב מרדכי צבי שיינברגר ישיבה בירושלים הנושאת את שם ספרו: "לפלגות ראובן" (כיום ישנו כולל בבניין הישיבה[דרושה הבהרה]), וכן הוקם לזכרו כולל "ר' זליג ראובן" בבית וגן.
אחיו: רבי אידל בנגיס, מו"צ בליבוי. רבי משה אהרן בן דעת (בנגיס, בנדס), חתנו של רבי בן ציון שטרנפלד ורבה האחרון של העיר בילסק. נספה בשואה.
מתלמידיו
עריכה- רבי איסר זלמן מלצר
- רבי שלמה זלמן אוירבך
- רבי יוסף שלום אלישיב
- רבי ישראל גרוסמן
- רבי שמואל צבי הלוי וויטשיק
ספריו
עריכה- לפלגות ראובן חלק ראשון - על סיום הש"ס וסדר מועד, פיעטרקוב תשס"ו
- לפלגות ראובן חלק שני - על סדר נשים, בילגוריה תש"ע
- לפלגות ראובן חלק שלישי - על סדר נזיקין, פיעטרקוב תשע"ד
- לפלגות ראובן חלק רביעי - על ספר קודשים ומסכת נידה, ברלין תרפ"ד
- לפלגות ראובן חלק חמישי - על ש"ס משנה, קיידאן תרצ"ב
- לפלגות ראובן חלק שישי - על הרי"ף והר"ן מסכת חולין, חידושי ש"ס, ירושלים ת"ש
- לפלגות ראובן חלק שביעי - חידושי ש"ס, ירושלים תש"י
- לפלגות ראובן: חידושי אגדה, ירושלים: תשכ"ז - תשכ"ט
- חידושי הגרז"ר - ליקוט מכתב ידו ומספריו "לפלגות ראובן" על סדר עניינים בש"ס. בהוצאת מכון ירושלים ירושלים, ה'תשמ"א - תשנ"ג.
- לפלגות לעד - הגהות וחידושים על מסכת ברכות, ודרשות על חנוכה, אגרות ומכתבים מגאוני ומאורי הדור מדורות שעברו
- חידושים נוספים פרסם מעת לעת בקבצים תורניים.
לקריאה נוספת
עריכה- קונטרס "יחי ראובן", ישורון, חלק יב, ניסן תשס"ג, ע' קמט - רנד, ניו-יורק ירושלים.
- הרב בצלאל לנדא, תולדות הגאון רבי זעליג ראובן בענגיס זצ"ל, חידושי הגרז"ר בענגיס זצ"ל, חלק ראשון, ע' 22-15, מכון ירושלים תשד"מ.
- הרב אהרן בן-ציון שורין, קשת גבורים, חלק ראשון, ע' 43-40, ירושלים: מוסד הרב קוק תשס"ב.
קישורים חיצוניים
עריכה- שלום גריי, תולדות הגאון הרב זעליג ראובן בענגיס זצוק"ל, בתוך: ישורון, ירושלים תשס"ג, באתר היברובוקס
- ד. ח., זכרונות, שערים, 8 ביוני 1954
- בן-ציון אייזנשטט, הרב ר' זעליג ראובן בענגוס, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ד, עמוד 4, באתר היברובוקס
- אשר זלקא ראנד (עורך), "הרב ר' זעליג ראובן בנגיס שליט"א", תולדות אנשי שם ח"א, ניו יורק, תש"י, עמ' 10, באתר היברובוקס
- 'בנגיס, ר' זליג־ראובן ב"ר צבי־הירש', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 34 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1232).
- זליג ראובן בנגיס (1864-1953), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ שבשל גילו הצעיר הלא הסכים שתלמידיו יכנוהו רבם.
- ^ פעם תיאר את מעמדו בישיבת וולוז'ין: "אני הייתי נקרא עילוי, ר' איסר זלמן (מלצר) היה נקרא חצי עילוי, ור' ברוך בער (לייבוביץ) היה נקרא רבע עילוי" (הרב שלום גריי).
- ^ 1 2 3 4 שלום גריי, תולדות הגאון רבי זעליג ראובן בענגיס זצוק"ל, ישורון יב, ניסן תשס"ג, עמ' קנ-קצח
- ^ משלי ג, טו
- ^ לפי רבי שלמה זלמן אוירבך
- ^ שלמה יוסף זוין, מן הספרות התלמודית, הצופה 221 (237), תרצ"ח (1938), עמ' 8
- ^ לפי רבי יצחק יעקב ווייס
- ^ 'מקטוביץ' ועד ה' אייר', צבי וינמן.