דוד מונשיין

דוד אלחנן מונשיין (25 בספטמבר 1941 – 24 במאי 2025) היה מתווך נדל״ן, פובליציסט, סופר ושחקן קולנוע.

דוד מונשיין

דוד מונשיין, מרץ 2016
לידה	25 בספטמבר 1941 ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה	24 במאי 2025 (בגיל 83) ירושלים, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים

ביוגרפיה

מונשיין נולד בשכונת "יגיע כפיים" שבירושלים, למשפחה ירושלמית מזה דורות רבים. אביו, מרדכי מונשיין, היה משותפי מאפיית "המשביע". אמו, לאה מונשיין, הייתה בכירה בבנק מרכנתיל בירושלים, ונפטרה בגיל 40 כשמונשיין היה בן 20.

בשנות ה-60 למד באוניברסיטה העברית בגבעת רם שבירושלים. בזמן לימודיו היה פעיל בהתאחדות הסטודנטים ובארגון אירועי יום הסטודנט. בתקופה זו נודע כבליין, ופעל לפיתוח תרבות חיי הלילה בירושלים. הוא יזם יחד עם שותפו אמנון צבן "הצגות חצות", בהן היו שוכרים אולמות קולנוע בחצות ומוכרים כרטיסים לסטודנטים שמילאו את האולמות בתפוסה מלאה, בשילוב להקות קצב, כגון שלמה מזרחי ו"הבמה החשמלית". כמו כן טבע רבות מאמרות הכנף השנונות והמצחיקות שפורסמו בעיתון הסטודנטים "פי האתון", לדוגמה: "חכם עיניו בראשו, טיפש הולך לאופטיקאי" או "כל ישראל ערבים זה לזה אבל אף אחד לא משלם את השטרות".

בשנת 1971 פתח את סוכנות תיווך הנדל"ן "הקטנה ביותר בירושלים", והתמחה במכירת בתים טמפלריים במושבה הגרמנית, בתים ערביים בטלביה ובקטמון, ובתים פרטיים ברחביה ובשערי חסד. יזם בנייה ברחוב הלל המתחדש בשנות ה-90 המוקדמות.

במרץ 2024 התדרדר מצבו הבריאותי ומעולם לא חזר לעצמו. לאחר שנה ושלושה חודשים, בצהרי יום שבת, 24 במאי 2025, כ"ו אייר התשפ"ה, נפטר בירושלים. הלווייתו נערכה ביום ירושלים בנוכחות משפחתו, חבריו ומכריו.

ספריו

במשך השנים צבר חוויות רבות אותן תיעד בטורו בעיתונים "חדשות", "כל העיר" ו"דה מרקר", וכן בספריו "סיפורי מונשיין"( מודן, 1990), "מונשיין השני" (הוצאת מודן,1992 ), "אגדות מונשיין" ("חושך - הוצאה לאור",1995 ) ובמרץ 2016, הוציא לאור את ספרו החדש "היה הייתה פעם ירושלים" ("חושך - הוצאה לאור"). הספר "אגדות מונשיין" פורסם כביבליוגרפיה מוערת לעובדי הוראה וחינוך בשנת 1995 על ידי הממונה על אישור ספרי לימוד ועורך הביבליוגרפיה המוערת במשרד החינוך.

מסיפורו "דואר אקספרס" נעשה סרט סטודנטים בשם "נחמן ליימינר-דואר אקספרס", ויוצריו, גיא ליברמן ויואל פרויליך, זכו בפרס וולג'ין בפסטיבל הקולנוע ירושלים 1997.

פילמוגרפיה

דוד מונשיין שיחק במספר סרטים בתפקידים קטנים, בהם:

• יהושע יהושע, 1988, בתפקיד כהן ובניו;
• מלך הסלים,1988, בתפקיד מאמן קריית גנים;
• כפפות (על פי סיפורו של דן צלקה), 1986, בתפקיד העיתונאי אהרוני בן שלום;
• קוקו בן 19 (סרטו של דני ורטה), 1985, בתפקיד האמרגן.
• מי האבא? (סרטו של אלי קנר), 1996, בתפקיד אזרח מתוחכם.

קישורים חיצוניים

• ירון אביטוב ,ארבעה כיווני אוויר: הסיפור על דוד מונשיין,מגזין "יקום תרבות ,יוני 2025
• דביר סורמלו, מספרים שהיה פה שמח, באתר ifeel
• כרמית ספיר ויץ, ‏הסופר דוד מונשיין מסביר למה אנו הורגים את ירושלים, מגרש משחקיו, באתר מעריב אונליין, 9 במאי 2016

מבחר מסיפוריו:

• מה עושה פרה פוזלת באמצע שכונת גאולה, באתר הארץ, 28 במרץ 2010
• עסקה עם בשר - סיפור מהחיים, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2009
• בתים מקוללים, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2009
• השקעה לטווח ארוך, באתר הארץ, 1 במאי 2009
• סיפור מהחיים על המנוחה והנחלה, באתר TheMarker‏, 28 באוגוסט 2009
• אדמה חינם - כדי למשוך לקוחות, כדאי לפעמים להשמיץ את הנכס, באתר TheMarker‏, 6 בנובמבר 2009
• נכסי בומרנג, באתר TheMarker‏, 21 בינואר 2010
• דוד מונשין (1941-2025), דף שער בספרייה הלאומית