דן צלקה

סופר ישראלי (1936–2005)

דן צַלְקָה (19 במרץ 193615 ביוני 2005) היה סופר, מסאי, משורר ומתרגם ישראלי.[1]

דן צלקה
דן צלקה
דן צלקה
לידה 19 במרץ 1936
ורשה, הרפובליקה הפולנית השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 ביוני 2005 (בגיל 69)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה גבעת השלושה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים תוכנית הכתיבה הבין-לאומית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה
 
לוחית זיכרון על ביתו של דן צלקה ברחוב יהואש 11 בתל אביב

דן צלקה נולד בשנת 1936 בוורשה. במלחמת העולם השנייה נמלטה משפחתו לברית המועצות, והתגוררה בסיביר ואחר-כך בקזחסטן. בתום המלחמה, בגיל עשר, חזר עם משפחתו לפולין, לעיר ורוצלב. למד מדעי הרוח באוניברסיטה של העיר, ועסק באיגרוף (פעילות שתופיע מאוחר יותר ברומאן "כפפות").

בשנת 1957 עלה ארצה ב"עליית גומולקה", ושינה את שמו ממיאטק לדן, שם שהציעה לו אחותו בעת ששהו במעברה ביבנה. למד עברית בקיבוץ חצור, התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון. לאחר שחרורו למד פילוסופיה והיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. המשיך בלימודים בצרפת, והתגורר זמן מה בהולנד, בבריטניה ובאיטליה.

בשנת 1967 פרסם את הרומן הראשון שלו, "דוקטור ברקל". בסוף שנות ה-60 היה עורך " משא", מוסף הספרות של העיתון "למרחב", בשנות ה-80 שימש כאחד מעורכי המשנה של כתב העת 'סימן קריאה' ופרסם בו מסות ופרוזה, ובשנים הבאות המשיך לעסוק בעבודות עריכה ותרגום.

דן לימד באוניברסיטת "בן-גוריון", במחלקה לספרות, המסלול לכתיבה יצירתית. הוא בלט בידע כללי נרחב. ראייה נרחבת וכוללת של ספרות העולם. דן היה בעל ראייה ביקורתית מיוחדת ועזר לפרחי ספרות צעירים להתקדם.

בשנת 2000 יצא עם חבר למסע במרוקו, שאותו תיעד בספר "מרוקו – יומן מסע".

זכה בפרסים ספרותיים רבים: פרס ברנר (1976), פרס היצירה לסופרים ומשוררים (1972, 1991, 1997), פרס אלתרמן בעבור הרומן "אלף לבבות" (1992), פרס אקו"ם בעבור "עננים" ו"דפים מהודקים באטב" (1994), פרס אקו"ם על מפעל חיים (2000), ובפרס ספיר בעבור "ספר האלף-בית" (2004).

התגורר בתל אביב עם אשתו אביבה, ונפטר ב-15 ביוני 2005 בגיל 69 ממחלת הסרטן.

ספריו

עריכה
  • ד"ר ברקל ובנו מיכאל (1967).
  • שיח הברואים (1967): סיפורים.
  • עץ הבסון (1973)
  • צהרים (1974): פואמה.
  • פיליפ ארבס (1977): רומאן.
  • ילדי השמש (1979): ארבעה סיפורים
  • המסע השלישי של האלדברן (1979): סיפור לבני הנעורים.
  • כפפות (1982).
  • פרחיה בין שודדי הים (1984)
  • משחק המלאכים (1987): סיפורים.
  • סימניות: קטעים, מאמרים, מסות (1987).
  • פולחן חורף (1989)
  • אלף לבבות (1991), מהדורה חדשה 2008.
  • דפים מהודקים באטב: קטעים, מאמרים, מסות (1993)
  • מלחמת בני ארץ בבני שחת (1993)[2]
  • עננים (1994).
  • יהואש ורוכבי המרכבה השמיימית (1998).
  • הפיתוי והשי: שירים, תרגומים, מכתמים, יומני מסע, מחזה זעיר, דפים מהודקים, מוצרטיאנה (1998).
  • מרוקו – יומן מסע (2001).
  • טריסטיה (2002): ספר שירה.
  • בסימן הלוטוס (2002): רומאן.
  • ספר האלף-בית (2003): מעין ספר אוטוביוגרפי – לקסיקון אישי, ערוך בסדר אלפביתי, ובו אירועים מחיי המחבר.
  • כל המסות (2018).

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה


הקודם:
אמיר גוטפרוינד,
אחוזות החוף
פרס ספיר
2004
"ספר האלף בית"
הבא:
אלונה פרנקל,
ילדה