פתיחת התפריט הראשי

רחביה

שכונה בירושלים

רחביה היא שכונה בירושלים. היא משתרעת מדרום-מערב לרחוב קרן היסוד ולרחוב המלך ג'ורג', גובלת בשכונת נחלאות ושערי חסד מצפון, בשכונות טלביה וקריית שמואל מדרום, ובשכונת שערי חסד ממערב. על פי השנתון הסטטיסטי של מכון ירושלים ב-2016 התגוררו בשכונה 7,710 תושבים[1].

רחביה
רחוב רמבן 2.JPG
רחוב רמב"ן, אחד הרחובות הראשיים בשכונה
מידע
עיר ירושלים
תאריך ייסוד 1922
קואורדינטות 31°46′28″N 35°12′43″E / 31.774475°N 35.21199722°E / 31.774475; 35.21199722
שכונות נוספות בירושלים
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map with titles2.png
 
רחביה
רחביה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
רחביה בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20, מבט מקרית שמואל. בחזית בית קדימה, ומשמאל למטה הפילבוקס בצומת עזה-טשרניחובסקי.
ראש רחביה (1937-1936) מאת אלפרד ברנהיים. אוסף מוזיאון ישראל
מסמטאות רחביה (רחוב אלחריזי)
מופע רחוב ב'מוזיאון חי' ברחביה, 2008
רחביה בתצפית ממגדל העיר לכיוון דרום מערב. הבניין עם חזית הזכוכית בימין התמונה הוא מרכז ז'ראר בכר.

היסטוריהעריכה

השכונה הוקמה בראשית שנות ה-20 של המאה ה-20 על אדמות בבעלותה של הכנסייה היוונית-אורתודוקסית, אשר כונו ג'נזריה,[2] והוחכרו לחברת הכשרת היישוב בשנת 1922. החברה העסיקה את האדריכל היהודי יליד גרמניה ריכרד קאופמן, שתכנן אותה כשכונת גנים בהשראת עיר הגנים האירופאית, תוך יישום עקרונות הסגנון הבינלאומי שרווח באותה עת בארץ ישראל. בוני השכונה היו ברובם מהפכנים, אנשי גדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור שאת אוהליהם פרסו ליד מנזר רטיסבון. בשלב הראשון תוכננה "רחביה א'", שגבולותיה היו רחוב המלך ג'ורג' במזרח, רחוב רמב"ן בדרום, רחוב אוסישקין (אז - הקרן הקיימת) במערב, ורחוב הקרן הקיימת (אז - שמואל הנגיד) בצפון. בשלבים מאוחרים יותר הורחבה השכונה דרומה, והיא תחומה ברחובות ז'בוטינסקי ובלפור.

הבית הראשון בשכונה, בית אליעזר ותלמה ילין בתכנונם של האדריכלים אליעזר ילין ווילהלם הקר, נבנה בשנת 1924 ברחוב רמב"ן (היום מס' 14, פינת רחוב אלחריזי). במקביל נבנו בשכונה גם בית גד פרומקין וביתו של דניאל אוסטר (כיום בית הכנסת "חורב"), גם הם בתכנון הקר וילין. הראשונים לגור בשכונה היו יצחק בן-צבי ואריה דוסטרובסקי שהקימו במקום צריפים ונכנסו לגור כבר בשנת 1924[3].

מאוחר יותר נבנו גם הרחבות לשכונה - רחביה ב'[4], ג' וד' שהשתרעו עד רחוב התיבונים ובן סרוק בדרום מערב, והרחובות שלמה מולכו ורד"ק בדרום מזרח. על פי התקנות המקוריות של ועד השכונה הותר לפתוח בתי מסחר רק בשני הרחובות הראשיים שבשולי השכונה, וזאת כדי לשוות לה אופי פסטורלי. הרחובות שנועדו למעבר לכלי רכב היו צרים כדי שלא יהפכו לסואנים מדי, ואילו השדרה הירוקה החוצה את השכונה מצפון לדרום נועדה להולכי רגל ולמטיילים והיא רחבה יחסית. על פי המסופר, נבנו הרחובות כשהם מעוקלים - סגולה נגד שדים ומזיקים.

ראשוני התושבים באו ממשפחות ספרדיות מבוססות שהשפיעו על בחירת שמות הרחובות.[5] גם מנהיגי היישוב היהודי הנבנה בארץ ישראל נמנו על תושבי השכונה הראשונים, ורבים מתושביה הבאים לאורך הדורות היו מנכבדי המדינה. תושבים מפורסמים מבין דרי השכונה היו זלמן שזר, משה שרת, אליעזר ילין, ארתור רופין, מנחם אוסישקין, יצחק בן-צבי, דב יוסף, גרשם שלום, אליעזר סוקניק, מרטין בובר, שמואל הוגו ברגמן, עקיבא ארנסט סימון, משה לנדוי, אברהם חן, מנחם אלון, ישעיהו ליבוביץ, גד פרומקין, נתן ברדקי, דוד תאודור אולמן ויוסף לכמן. בשנת 1936 התגורר ברחביה היילה סלאסי, מלך אתיופיה הגולה, במשך שלושה חודשים בווילה לאה, ברחוב בן מימון שבשכונה. לרחביה יצא שם של שכונה אריסטוקרטית של יוצאי מרכז אירופה, אף על פי שבפועל התגוררו בה גם משפחות ספרדיות רבות.

בראשית פברואר 1947 החרימו השלטונות את בתיהם של כשליש מתושבי רחביה לצורך הצבא הבריטי ואלו נאלצו למצוא לעצמם מקומות מגורים אחרים[6].

בתחילת המאה ה-21 החלה התעוררות לכך שהחכירה של האדמות מהכנסייה היוונית-אורתודוקסית מסתימת עד אמצע המאה ה-21[7]. ובמקרה של בתי ראש רחביה, אף לפני כן. ב-2016, עדיין לא היה שינוי במצב זה. פרט למקרה של ראש רחביה. שם, חוכר אחר שילם עבור הארכת החכירה ב-200 שנה. אולם כל דייר קיים יאלץ לשלם חלק ניכר משווי דירתו אם ברצונו שהחזקה בה תשאר בידיו אחרי סיום החכירה הראשונית.

מבני ציבורעריכה

אחד המוקדים המרכזיים בשכונה הוא בנייני המוסדות הלאומיים, הכוללים את משרדי הסוכנות היהודית, הקרן הקיימת לישראל וקרן היסוד, היכל שלמה, בית הכנסת הגדול, שעל ידם הוקמו בנייני הגימנסיה העברית. במרכז השכונה ההיסטורית שוכן גם מתחם יד בן צבי, המשמר את המקום בו עמד בעבר צריף המגורים של הנשיא יצחק בן-צבי שלידו (בית ולירו) שכן משכן נשיאי ישראל עד שנת 1971.

תדמיתעריכה

בשכונה התגוררו סלתה ושמנה של ירושלים. בשנת 1926, לאור פינוי גדוד העבודה מהשכונה, טענו המפונים שוועד השכונה הביא לפינויים מהשכונה מפני שהיו כתם לשכונה המכובדת[8]. כן התלוננו אנשי הגדוד על שאנשי השכונה מנעו מהם לקיים מחצבה בשכונה משום שהיא מפריעה את שנת הצהריים שלהם[9][10].

בנוגע לתדמית "רחביה" שדבקה במיוחד בשופטי בית המשפט העליון, אמרה דורית ביניש:

מילת גנאי חדשה התפתחה בעשור האחרון ושמה "רחביה". אני מניחה שרבים מבני הדור הצעיר ברחבי הארץ אינם יודעים כלל מה משמעות רחביה. לפני שנים – עשרות שנים – הייתה זו שכונה יוקרתית בירושלים, שיוקרתה לא הייתה בכך שהיא שכונה של עשירים, אלא בכך שחיו בה אינטלקטואלים, אנשי רוח, מרצים באוניברסיטה העברית, ראשי הציונות וגם חלק מהשופטים שתרמו מכישוריהם לבית המשפט העליון; יהודים לאומיים, כנשיא לנדוי והמשנה לנשיא מנחם אלון. לימים, המציא מאן דהוא גימיק פופוליסטי כאילו רחביה היא של העשירים המנותקים מהעם בישראל, וכיום היא מוצגת – ללא כל ביסוס במציאות – כמעוז השמאל. אנשים תמימים שאינם יודעים במה המדובר קנו כבר את התדמית הסמלית והמזויפת שמבקשים ליתן לבית המשפט העליון.

שמות הרחובותעריכה

שמות הרחובות ברחביה הם שמותיהם של חכמים ומשוררים יהודים מתקופת תור הזהב של יהדות ספרד. השמות ניתנו בזמנו על ידי מוכתר רחביה יצחק רפאל מולכו שהיה ממקימי השכונה ומנושאי המשא ומתן לרכישת הקרקעות מהכנסייה. בין שמות הרחובות ניתן למצוא את אברבנאל, בן מימון והרמב"ן. זאת למעט שני רחובות שקיבלו שמות אחרים, מתוך ההקשר המיוחד: רחוב מנחם אוסישקין, שבמקור נקרא על-שם הקרן הקיימת[11], (כיום נקרא רחוב על-שמו של שמואל הנגיד מחוץ לשכונה). יש בשכונה אף רחובות בשם המטייל היהודי בנימין מטודלה, עובדיה מברטנורא וחיים ארלוזורוב וחוֹצָה אותה לארכה דרך עזה.

גנים ציבורייםעריכה

מדיירי השכונהעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מכון ירושלים למחקרי מדיניות, האוכלוסייה בירושלים לפי רובע ותת-רובע 2016
  2. ^ ג'נזריה. בתוך: תכניות בניה בשביל ארץ ישראל., ריכרד קאופמן., 1921
  3. ^ שכונת רחביה, דואר היום, 26 במאי 1924
  4. ^ כץ, א, רחביה ב' - מפה 1:1000, אוסף המפות ע"ש לאור בספרייה הלאומית.
  5. ^ שמות לרחובות, דבר, 25 במרץ 1926
  6. ^ כאלפיים נפש נושלו, דבר, 11 בפברואר 1947
  7. ^ גור מגידו, ‏קרקעות הפטריארכיה היוונית: העליון הכיר בחיסיון מסמך של הכנסייה, באתר גלובס, 04/09/2016, 18:47
  8. ^ י. למנדברג, כתם על פני שכונה הגונה, דבר, 25 ביולי 1926
  9. ^ דאגת רחביה למנוחת חבריה, דבר, 2 בספטמבר 1926
  10. ^ גדוד העבודה ושכונת רחביה, דבר, 4 באוגוסט 1926
  11. ^ ראו: יהושע בן אריה ירושלים היהודית החדשה עמ' 277 הערה 537 |ערן אבני שכונת רחביה מכון ירושלים לחקר ישראל 2007|עיתון דבר 25.3.1926 'שמות לרחובות ברחביה' שם נכתב בפירוש ששדרות יהודה הלוי הן שדרות ולא רחוב. כך גם במפות מאותה התקופה. מדובר בטעות חמורה שקנתה לה חסידים כאילו שמו הקודם של רחוב אוסישקין היה רחוב יהודה הלוי ואוסישקין שינה אותו ולא היא. רחוב אוסישקין נקרא רחוב הקרן הקיימת, רחוב הקרן הקיימת נקרא רחוב שמואל הנגיד ושדרות יהודה הלוי נקראות היום גן הכוזרי.