דוכסות קורלנד וסמיגליה
דוכסות קורלנד וסמיגליה (בגרמנית: Herzogtum Kurland und Semgallen, בפולנית: Księstwo Kurlandii i Semigalii) הייתה דוכסות שהוקמה בסיום מלחמת ליבוניה כפייף של האיחוד הפולני-ליטאי, והתקיימה עד לסיפוחה לאימפריה רוסית בשנת 1795.
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | מונרכיה | ||
| ראש המדינה |
duke of Courland and Semigallia  | ||
| שפה נפוצה | גרמנית | ||
| עיר בירה | ילגבה | ||
| רשות מחוקקת |
דיאט | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | סיום מלחמת ליבוניה | ||
| תאריך | 1562 | ||
| פירוק | סיפוח לאימפריה הרוסית | ||
| תאריך | 1795 | ||
| ישות קודמת |
בישופות קורלנד  המסדר הליבוני | ||
| ישות יורשת |
 האימפריה הרוסית | ||
  | |||
.svg)
היסטוריה
עריכהבסיום מלחמת ליבוניה המגיסטר של המסדר הליבוני גוטהרד קטלר (אנ') הצליח להמשיך בשליטה בחלק משטחי המסדר תוך הקמת דוכסות ובכך שהכיר שדוכסות תהיה פייף של האיחוד הפולני-ליטאי. בכך הוא הבטיח לעצמו תמיכת פולנים נגד מדיניות התפשטות של רוסיה הצארית. בירת הנסיכות הייתה ילגבה בה פעמיים בשנה התקיימה אספה כללית. עם פטירת של גוטהרד קטלר בשנת 1587 הדוכסות חולקה בין בניו. הם אף הצליחו להרחיב במקצת שטחי הדוכסות. בשנת 1616 אחד מבניו הודח והבן שני שלט בכל הנסיכות עד לשנת 1642.
בתקופת שלטונו של יאקוב קטלר הנסיכות הגיע לשיא התפתחותה. הדוכס החדש תמך בהתפתחות קשרי מסחר ופיתוח תעשייה. בתמיכתו הוקמה מושבה בג'יימס איילנד ונרכש אי טובגו שהוכרז "הקורלנד החדשה". במהלך המלחמה בין שוודיה לבין האיחוד הפולני-ליטאי השוודים פלשו לשטחי הדוכסות, כבשו אותה והדוכס הועבר לריגה. עם סיום הלחימה הדוכס חזר לילגבה והשוודים ויתרו על השאיפות שלהם לשלוט בדוכסות. הדוכסות קיבלה בחזרה את המושבות שלה מעבר לים, אך לא הצליחה לחזור לשגשוג של לפני המלחמה.
במהלך מלחמת הצפון הגדולה הדוכסות הייתה במרכז הלחימה. השוודים עזבו אותה רק לאחר קרב פולטבה. בשנת 1710 הדוכס התחתן עם קרובת משפחה של פיוטר הגדול - אנה, אך בדרך מסנקט פטרבורג לדוכסות הדוכס חלה ונפטר. הדוכסית התגוררה בילגבה עד לשנת 1730. האיש החזק בדוכסות בתחילת שהותה היה השגריר הרוסי אלכסיי בסטוז'ב-ריומין. לאחר תקופה קצרה, הוחלט למנות לדוכס את הדוד של הדוכס הנפטר פרדיננד קטלר שהיה הצאצא האחרון של משפחת קטלר. הדוכס החדש שהיה גנרל בצבא הפולני ולכן העדיף לא להגיע לדוכסות והמשיך להתגורר בגדנסק. כתוצאה מכך, בשנת 1717 האספה החליטה ששליטה בדוכסות תהיה בידי הפקידות הגבוהה. התפקיד הנכסף שהיה פנוי משך מספר מועמדים. מצד הרוסים אלכסנדר מנשיקוב הצהיר על עצמו כמועמד ראוי. מצד פולין וצרפת המועמד המועדף היה בן של מלך פולין מוריץ מסקסוניה.
בשנת 1730 אנה אשתו של הדוכס הנפטר התמנתה לקיסרית האימפריה הרוסית ועברה לסנקט פטרבורג ביחד עם מאהבה ארנסט בירון מאצילי הדוכסות. בשנת 1733 סוכם למנות אותו לדוכס. ארנסט בירון שלט בדוכסות במשך מספר שנים, תוך שהותו בסנקט פטרבורג באופן קבע. בשנת 1741 הוא הודח מכל תפקידיו ברוסיה וגם מכס הדוכס.
עד לשנת 1758 לא היה דוכס חדש והשליטה בפעם השנייה הועברה למועצת הפקידים. בשנת 1758 קרל מסקסוניה, דוכס קורלנד, הבן של אוגוסט השלישי, מלך פולין התמנה לדוכס. אף על פי שהיה דוכס עד לשנת 1763, מעשית הוא לא היה מסוגל לשלוט כי רוב האצולה שמרה אמונים לדוכס המודח - ארנסט בירון. בשנת 1763, בתקופת יקטרינה הגדולה ארנסט בירון התמנה לדוכס בפעם השנייה. תקופה זו של שלטונו הייתה רצופה במאבקים בין תומכי פולין לבין תומכי רוסיה בקרב האצולה. בשנת 1769 הוא העביר את השלטון לבנו. האצולה המקומית לא הייתה מרוצה מהמהלך והבן של בירון הצליח לשלוט רק בתמיכת האימפריה הרוסית. הוא עבר לאירופה ועם חזרתו בשנת 1787 המשיך במאבק עם האצולה המקומית.
בשנת 1795, לאחר התפרקות האיחוד הפולני-ליטאי וחלוקתה בין האימפריה הרוסית, אוסטריה ופרוסיה האספה הכללית של הדוכסות החליטה על סיפוח הדוכסות לאימפריה הרוסית. הדוכס ויתר על תפקידו ונפטר בשנת 1800. בנותיו שהתחתנו התגוררו בצרפת ואוסטריה.
