דוכסות קלווה

דוכסות קלווהגרמנית: Herzogtum Kleve; בהולנדית: Hertogdom Kleef) הייתה מדינה של האימפריה הרומית הקדושה שצמחה מהטרגאו (גר') בימי הביניים. הדוכסות הייתה ממוקמת בצפון חבל הריין משני צידי הריין התחתון, סביב בירתה קלווה והערים וסל, קלקר, קסאנטן, אמריך, ריס ודיסבורג הגובלות באדמות הנסיכות-בישופות של מינסטר במזרח ובדוכסות בראבנט במערב. ההיסטוריה שלה קשורה קשר הדוק לזו של שכנותיה הדרומיות: הדוכסות יוליך וברג, כמו גם חלרה ורוזנות מארק בווסטפאליה.

דוכסות קלווה
Grafschaft (Herzogtum) Kleve (גרמנית)
Graafschap (Hertogdom) Kleef (הולנדית)
Arms of the House of Cleves.svg
Locator Duchy of Cleves (1560).svg
ממשל
משטר דוכסות
John William, Duke of Jülich-Cleves-Berg
שפה נפוצה גרמנית
עיר בירה קלווה
גאוגרפיה
יבשת אירופה
היסטוריה
הקמה הקמת הרוזנות
תאריך 1092
פירוק איחוד הדוכסויות קלווה וייליך-ברג
תאריך 1521
ישות קודמת לורן התחתית
ישות יורשת Armoiries Guillaume de Clèves.png הדוכסויות המאוחדות של ייליך-קלווה-ברג
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שטחה של הדוכסות כיסה בערך את המחוזות הגרמניים של היום קלווה (החלק הצפוני), וסל והעיר דיסבורג, כמו גם חלקים סמוכים של מחוזות לימבורג, צפון בראבנט וחלדרלנד בהולנד.

היסטוריהעריכה

בתחילת המאה ה-11 הפקיד הקיסר היינריך השני את ניהול ה-Klever Reichswald, אזור מיוער גדול מסביב לקייזרפפאלץ בניימכן שהיה כפוף ישירות לשלטון הקיסרי, בידי האצילים המקומיים של דוכסות לורן התחתית בחלרה ובקלווה. רוזנות קלווה הוזכרה לראשונה במאה ה-11. בשנת 1417 הפכה המחוז לדוכסות. עם מותו של הרוזן יוהאן ב-1368, ירש אחיינו אדולף השלישי, רוזן מארק את הנחלה. קלווה ומארק נשלטו לבסוף באיחוד אישי על ידי בית לה מארק לאחר שאחיו הבכור של אדולף הרוזן אנגלברט השלישי מת ללא יורשים ב-1391. המלך זיגיסמונד העלה את הרוזן אדולף הראשון למעמד של דוכס ונסיך האימפריה הרומית הקדושה ב-1417.

 
טירת שווננבורג, קלווה

שטחי קלווה-מארק הפכו בשנת 1500 לאחת האחוזות המשמעותיות ביותר של החוג הרייני התחתון-וסטפאלי בשנת 1500, המתחרים של הנסיכים-הבישופים של מינסטר. בשנת 1511 ירש יוהאן השלישי, דוכס קלווה, בנו של יוהאן השני, דוכס קלווה, על ידי נישואיו עם מריה מייליך-ברג את הנחלות של ייליך וברג עם מות חותנו וילהלם הרביעי, דוכס ייליך-ברג. כאשר יוהאן השלישי ירש את אביו כדוכס קלווה בשנת 1521, המדינות ייליך, ברג, קלווה ומארק הקימו את הדוכסויות המאוחדות של ייליך-קלווה-ברג. בתו אן אף הפכה למלכה בת הזוג באנגליה לכמה חודשים בשנת 1540, שכן אחיה וילהלם, דוכס ייליך-קלווה-ברג, מאז 1539, הסתכסך עם הקיסר קרל החמישי על החזקת חלרה וביקש תמיכה מהמלך הנרי השמיני.

כאשר הדוכס האחרון של ייליך-קלווה-ברג מת ללא יורשים ב-1609, פרצה מלחמת הירושה של ייליך. הנחלות חולקו לבסוף בין דוכסי ויטלסבאך של רוזנות פפאלץ-נויבורג (ייליך וברג) לבין מרקיזי ברנדנבורג, שזכו בקלווה עם מארק ורייבנסברג על פי הסכם קסאנטן משנת 1614. מרקיזי הוהנצולרן קיבלו בכך דריסת רגל ראשונה באזור הריין; עם זאת, חלקים גדולים מדוכסות קלווה נכבשו על ידי המחוזות המאוחדים עד למלחמת צרפת-הולנד ב-1672. לבסוף שולבו השטחים בברנדנבורג-פרוסיה על ידי פרידריך וילהלם, הנסיך הבוחר מברנדנבורג ב-1666 והפכו לחלק מממלכת פרוסיה לאחר 1701. קלווה נכבשה על ידי כוחות צרפתים במלחמת שבע השנים (1757–1762).

בשנת 1795 נכבשה דוכסות קלווה ממערב לנהר הריין והווזל על ידי צרפת, והפכה לחלק מהמחוז הצרפתי של הרור. שאר הדוכסות נכבשה בין 1803 ל-1805, והפכה לחלק ממחוז איסל-סופרייה ומהדוכסות הגדולה של ברג (לאחר 1811, המחוז של ליפה). ב-1815, לאחר תבוסתו של נפוליאון, הפכה הדוכסות לחלק מהפרובינציה הפרוסית ייליך-קלווה-ברג, שהתמזגה בפרובינציית ריינלנד הפרוסית ב-1822. הערים Gennep, Zevenaar ו-Huissen הפכו לחלק מהממלכה המאוחדת של ארצות השפלה כתוצאה מקונגרס וינה ב-1815.

שליטי קלווהעריכה

 
מפה של תחום דוכסות קלווה ורוונשטיין מאטלס חדש של מפות וייצוגים של כל האזורים, בעריכת וילם וג'ואן בלאו, 1645

רוזני קלווהעריכה

 
סמל משפחת קלווה הישן

בית קלווהעריכה

  • 1092–1119 – דיטריך הראשון
  • 1119–1147 – ארנולד הראשון
  • 1147–1172 – דיטריך השני
  • 1172–1188 – דיטריך השלישי
  • 1188–1198 – דיטריך הרביעי
  • 1198–1201 – ארנולד השני
  • 1201–1260 – דיטריך החמישי
  • 1260–1275 – דיטריך השישי
  • 1275–1305 – דיטריך השביעי ממייסן
  • 1305–1310 – אוטו הראשון השליו
  • 1310–1347 – דיטריך השמיני החסיד
  • 1347–1368 – יוהאן

בית לה מארקעריכה

  • 1368–1394 – אדולף השלישי ממארק
  • 1394–1448 – אדולף הראשון, בנו של אדולף השלישי

דוכסי קלווהעריכה

בית לה מארקעריכה

  • 1394–1448 – אדולף הראשון, דוכס קלווה
  • 1448–1481 – יוהאן הראשון, בנו של אדולף הראשון
  • 1481–1521 – יוהאן השני החסיד, בנו של יוהאן הראשון
  • 1521–1539 – יוהאן השלישי השליו, בנו של יוהאן השני
  • 1539–1592 – וילהלם העשיר, בנו של יוהאן השלישי
  • 1592–1609 – יוהאן וילהלם, בנו של וילהלם

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא דוכסות קלווה בוויקישיתוף