דירקטורט (צרפת)
דירקטורט או דירקטוריון (בצרפתית: Directoire, מהמילה Directeur, מנהל) היה ועד מושל בן חמישה חברים - הקרויים "דירקטורים" - שניהל את הרפובליקה הצרפתית הראשונה בין 2 בנובמבר 1795 ל-9 בנובמבר 1799. בהיסטוריה של צרפת מכנים לעיתים דירקטורט את התקופה שבין פיזור הוועידה הלאומית (הקונבנט הלאומי) ב-26 באוקטובר 1795 (4 ברימר לפי לוח השנה המהפכני בצרפת) להפיכה של הגנרל נפוליאון בונפרטה ב-9 בנובמבר 1799 (18 ברימר לפי לוח השנה המהפכני). אלו נחשבות גם ארבע השנים האחרונות של המהפכה הצרפתית.[1] המושב הקבוע של הדירקטורט נמצא בארמון לוקסמבורג בפריז. משטר הדיקטורט הונהג אחרי סוף הטרור על ידי רפובליקנים מתונים, חברי הוועדה הלאומית ה"תרמידורית". משטר זה התבסס על הבורגנות שהתעשרה בעקבות ספקולציות עם נכסי האומה והאסינייאטים. הוחזרה זכות הבחירה התלויה ברכוש ואורגנו על יסוד זה בחירות לשני בתים חוקקים חדשים:מועצת חמש המאות ומועצת הוותיקים. מחד גיסא הייתה שאיפה ליציבות חברתית אך מאידך גיסא הוחלט לקיים כל שנה בחירות לשליש ממושבי הגוף המחוקק ובחירות לאחד או שניים מהדירקטורים.
 | |
| סמל הרפובליקה הצרפתית הראשונה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| 2 בנובמבר 1795 – 9 בנובמבר 1799 (4 שנים) | |
| תחום שיפוט | הרפובליקה הצרפתית הראשונה |
| ראש ממשלה | חמישה דירקטורים |
| הקבינט הקודם | הוועדה הלאומית התרמידורית |
| הקבינט הבא | קונסולט |
בשנתיים הראשונות התמקד הדירקטורט בלשים קץ לזוועות של שלטון הטרור היעקוביני. נעצרו ההוצאות להורג ההמוניות והוקלו האמצעים נגד הכמרים והמלוכנים הגולים. המועדון הפוליטי היעקוביני נסגר ובשנת 1796 השלטון מחץ התקוממות מזוינת מתוכננת על ידי היעקובינים ועוד אחת של המהפכן הטרום-קומוניסט פרנסואה-נואל באבף שנודע כ"גראכוס באבף" ("קנוניית השווים"). אחרי גילוי קשר מלוכני שבו היה מעורב הגנרל ז'אן-שארל פישגרי, גברה השפעת היעקובינים בבתים המחוקקים והם החמירו את אמצעי הדיכוי נגד הכנסייה והמלוכנים המהגרים. הם תפסו שני מושבים נוספים בדירקטורט וגרמו לקרע חמור בהנהגה.
נגד האויבים הפוליטיים השתמש הדירקטורט בעונשי הוצאה להורג וגירוש לעבודות פרך בגיאנה הצרפתית. הדירקטורים נחלו פעמים חוזרות אכזבה מהבחירות השנתיות ופנו מספר פעמים להפיכות על מנת לשמור על שלטונם. כך קרה למשל ב-18 פרוקטידור בשנה החמישית למהפכה כשהמלוכנים הפכו לרוב במועצות המחוקקות. הושמעו קריאות חוזרות לשינוי חוקת השנה השלישית. בשנת 1799 אחד מהתומכים בשינוי, האב עמנואל-ז'וזף סיאייס, נבחר כדירקטור וכעבור זמן קצר נמנה עם יוזמי ההפיכה ב-18 ברימר שהדיחה את משטר הדירקטורט והחליפה אותו בקונסולט שבמרכזו עמד נפוליאון בונפרטה.
בימי הדירקטורט נמצאה צרפת במלחמה מתמדת נגד קואליציות זרות שכללו את הממלכה המאוחדת, האימפריה ההבסבורגית (אוסטריה), ממלכת פרוסיה, ממלכת נאפולי, האימפריה הרוסית, שוודיה והאימפריה העות'מאנית. בתקופה זו סיפחה צרפת את דרומן של ארצות השפלה או בלגיה, שהייתה עד אז חלק מהאימפריה ההבסבורגית, את הגדה השמאלית של הנהר ריין וחלק גדול מאיטליה, שנכבש על ידי בונפרטה תוך כדי קרבות בעיקר עם האוסטרים. הדירקטורט הקים עשרות "רפובליקות אחיות" קיקיוניות באיטליה, בשווייץ ובהולנד שחתמו על איחוד מכסים עם צרפת. הערים והמדינות שנכבשו נדרשו לשלוח לצרפת סכומים עצומים של כסף, כמו כן אוצרות אמנות שאכלסו את מוזיאון הלובר החדש בפריז. מעבר לים נכבשה מרטיניק, הוקמו מחוזות בקולוניות הצרפתיות והוכרז מאבק בעבדות. צבא בפיקודו של בונפרטה יצא למסע נועז למצרים וניסה לכבוש אותה. הוא פלש גם לארץ ישראל העות'מאנית, שנודעה אז כחלק מ"סוריה העות'מאנית", אך נבלם על ידי הטורקים הנתמכים על ידי הבריטים, במצור על עכו. הדירקטורט דיכא התקוממות מחודשת של המלוכנים בחבל הצרפתי של ואנדה. הניסיון לתמוך במרד האירי של 1798 ובהקמת רפובליקה אירית נכשל.
בפנים הדירקטורט הקים מנהל נרחב, הפעיל מדדים כלכליים, הקים מוסדות חינוך ותעשיות. תקופת הדירקטורט הייתה עידן של תסיסה תרבותית ושל שחרור האמנויות שבאו לידי ביטוי באופנת "המופלאים" וה"מדהימות" (ה"אנקראיאבל" וה"מרווייז") ובסגנון "דירקטורט" בריהוט ובאמנויות הקישוט. הוקל על פרקטיקת האמונות הדתיות: הכמרים המרדנים המשיכו להיות נעצרים ולפעמים מוצאים להורג, אולם הצלבים חזרו לשימוש, בתי הספר הכנסייתיים פתחו מחדש את שעריהם והקהל חזר לפקוד את המיסות בכנסיות, אף על פי שבאופן כללי האמונה הדתית פחתה.
הכלכלה הייתה במשבר ממושך. בהתחלה אוצר המדינה היה ריק. המטבע מנייר - האסיניאטים - ירדו הרבה בערכם והמחירים עלו. הדירקטורים עצרו אז את הדפסת האסיניאטים והחזירו ערך למטבע. אבל החלטה זו עוררה משבר אחר: צנחו המחירים והמשכורות, והתחולל מיתון.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ F. Furet, D. Richet, 1970