דוראר בכרי

צייר ערבי-ישראלי

דוראר בכרי (נולד בעכו ב־1982) הוא צייר ערבי-ישראלי החי ועובד בתל אביב-יפו. ב־2006 סיים את לימודיו במחלקה לאמנות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל ירושלים. כיום מתגורר בתל אביב.

פעילות אמנותית עריכה

בכרי הוא צייר ריאליסטי, שעיקר מבטו מופנה לעבר המרחב הקוסמופוליטי אותו הוא מזהה ברחובות העיר ובעיקר בדרום תל אביב. בכרי מתאר בציוריו את הסביבה הדחוסה לה הוא מעניק תחושה של בית על ידי מבט רחב ומדקדק בפרטים. המציאות משתקפת דרך עיניו כמראה שבורה אותה הוא מצייר כנוף מפוסל, מוגזם ודרמטי. סגנונו ריאליסטי אך הוא אינו מחקה את הסגנון הפוטו-ריאליסטי (צילומי), בכרי מחסיר ומעלים פרטים כראות עיניו, מוסיף, משחק, ומביים את הסצנות אותם הוא מצייר. בתערוכה 'גברים בשמש'[1] (אוצרים: טל בן צבי, חנא פרח), תערוכה העוסקת באמנות פלסטינית עכשווית שהוצגה ב־2009 במוזיאון הרצליה מציג סדרת ציורים העוסקות במיפוי ארכיטקטוני של סביבת מגוריו בעיר תל אביב-יפו. מגג ביתו, מתעד בכרי את רחוב צ'לנוב המחבר את רחוב סלמה בדרום לדרך בגין בצפון, ממערב לתחנה מרכזית החדשה-ישנה. הבנינים מצוירים מנקודת מבט גבוהה, בה אנו רואים את גגות העיר עד מעבר לקו האופק. בסדרה זו בכרי מקפיא שלווה מדומה של מרחב עירוני על סף הפרת סדר. העדר הגורם האנושי בציוריו מטעין את המרחב בתחושת סכנה וחירום. ברבים מציוריו בכרי צובע את השמיים בגוון ורוד-כתום והמרחב העירוני הופך לעיר רפאים. "תל אביב של דוראר בכרי" כותבת טלי תמיר בקטלוג התערוכה "רחוב צ'לנוב, תל אביב", "אינה עיר מופשטת וצורותיה אינן מתמוססות אל תוך האוויר המואר. בכרי מתהלך בין בתיה ומכיר את ריחותיה. תל אביב של בכרי מהודקת ומועצמת. צבעיה מרוכזים ונדמים לחלודה, שמיה מוורידים וקירות בנייניה דחוסים. המבט שלו קרוב. הגוף שלו קולט את חום השמש על הגג"[2]. השמיים של בכרי מבשרים רעות, בשפתו האמנותית הוא מצביע על מציאות על-זמנית, לא יציבה, אשר בה המרחב העירוני אינו מקום בטוח להיות בו.

מוטיב חוזר בעבודותיו הוא הדיוקן העצמי. בתערוכה "גם הפרופיל הוא אגרסיה", תערוכה קבוצתית שהוצגה ב־2014 בגלריה "מינוס אחת" בתל אביב, בכרי מציג דיוקן עצמי בדימוי של ישו הצלוב, בגודל מציאותי, כשהיא ניצבת חזיתית, בד לבן קטן מכסה את אזור החלציים, ופצע מדמם בצלעותיה. את הציור בכרי מצייר על רצועות מתוחות של תחבושת גזה.

בציור דיוקן עצמי עם עז[3] (2008), בכרי מתייחס לסטריאוטיפ המושרש בחברה הישראלית בו הערבי נתפש ככפרי, כעוסק במלאכת הצאן. "ציירתי את עצמי עומד ליד עז בנוף מאזור טול-כרם, לבוש בבגדים מודרניים - ג'ינס וחולצה צמודה. העמידה שלי מעידה על יציבות ותחושת ביטחון. כן אני ערבי פלסטיני ואזרח ישראלי, אבל כבר לא רועה הצאן עם הגיבנת בגב, אלא צעיר עכשווי עם מודעות עצמית גבוהה".

לבכרי דיוקנאות עצמיים בו האמן יושב בנוף טרשים סלעי, כיליד הארץ. הוא מוצג כשהוא אוחז את הסיגריה מלבורו בידו. "איש המלבורו" שהוצגה בתערוכה "הווה עכשיו" במסגרת אירועי אמנות הארץ 5 (2006), דמות הסמל לגבריות אמריקאית משמשת בצורה חזותית ותאורטית את עבודותיו של בכרי". "בכרי הפלסטיני מציג את עצמו כאיש האדמה, כקאובוי הערבי, כיליד אשר דמותו בוקעת מן הסלעים והרגבים. הוא מוצג בתמונה כשהוא אוחז את הסיגריה המפורסמת בידו, לובש בגדי מותגים ומשלח מבט עז אל אופק נעלם. השורה הקאנונית שטבע המשורר שאול טשרניחובסקי, "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו", מקבלת בעבודה תפנית אירונית. העבודות מחצינות את המיניות הגברית המיוחסת לגבר הערבי.

השכלה עריכה

תערוכות יחיד עריכה

  • 2009 - "רחוב צ'לנוב, תל אביב", גלריה בינט תל אביב, אוצר: גבי בינט.
  • 2017 – "Gaza, situation escalation", מרכז ח'ליל אלסקאקיני, ראמאללה.

תערוכות קבוצתיות עריכה

אוספים עריכה

לקריאה נוספת עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ טל בן צבי, גברים בשמש, ‏2009
  2. ^ טלי תמיר, צייר על הגג (רחוב צ'לנוב), תל אביב: גלריה בינט, 2009
  3. ^ דוראר בכרי, דיוקן עצמי עם עז, ‏10.12.2019