דיבת הארץ
דיבת הארץ היא אמירה הפוגעת בכבודה של ארץ ישראל. התורה רואה בדיבת הארץ חטא חמור, שבגינו המרגלים קיבלו מיתה בידי שמים. ואין להם חלק לעולם הבא.
המקור במקראעריכה
המושג מופיע בתורה בקשר למרגלים, שבשובם מתור הארץ דיברו בגנות ארץ ישראל, שיש בתוכה עם חזק מאוד, ערים גדולות ובצורות ואנשים ענקיים שלא ניתן לכבשם, כנאמר[1] "וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת". בזה גרמו, שעם ישראל, לא רצו להיכנס לארץ ישראל.
מחמת זה נענשו המרגלים בעונש מוות, כנאמר[2] "וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה'".
גדרה מהותה וחומרתהעריכה
הגדרת האיסורעריכה
דיבור אפילו של אמת הגורם לבני אדם, חוסר אהבה וחיבה לאדמת ארץ ישראל.
כל דיבור לא טוב, הגורם לגנות אפילו של אמה אחת מארץ ישראל, הן מצד האויר, הן מצד קור וחום, הן מצד הפירות, והן בעניין הבניין וכיוצא, ואפילו בעת חורבנה שהיא ביד הגוים, והבתים הם של הגויים, כל זה בכלל מוציא דיבה על א"י[3].
אפילו להשוות מקום לא"י ולומר על ארץ אחרת שטובה היא כארץ ישראל אסור[4].
מהות האיסור וטעמועריכה
אף שאיסור לשון הרע נאמר רק שמוציא גנאי על בני אדם ולא על חפצים דוממים, על ארץ ישראל יש איסור לשון הרע.
טעם הדבר: לשון הרע הוא כנגד המצווה של ואהבת לרעך כמוך, מאחר שהתורה מטילה עלינו חובת חיבת הארץ, ממילא במקביל כנגד חיבת הארץ יש איסור הוצאת דיבה על הארץ, כשם שיש איסור לשון הרע כנגד מצות אהבת ישראל[5].
חומרת האיסורעריכה
איסור לשון הרע על ארץ ישראל חמור הוא בעיני ה' עד מאוד, כמו שכתב הרב מאיר שמחה הכהן, מחבר "אור שמח" במכתבו[6]: "הקפיד השי"ת על כבוד הארץ יותר מעל כבודו כביכול, עד שבעשיית העגל, אחרי שובם מחל להם השי"ת 'וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו' (שמות לב, יד), ועל הוציאם דבת הארץ, וימאסו בארץ חמדה, נשבע ה' ולא ינחם, כמו שנאמר (במדבר יד, מב) 'אל תעלו' וגו'".
דעת רש"י[7] כי הטעם שחז"ל החליטו שהדור של עשרת השבטים אין להם חלק לעולם הבא, הוא מפני שספרו בגנות א"י לכן דינם כדור המרגלים שאין להם חלק לעולם הבא.
הלכות ומנהגיםעריכה
האיסור הוא רק שמזכיר את ארץ ישראל כגון שאומר חם בארץ ישראל, וקל וחומר שמשווה את הארץ למקומות אחרים יותר טובים, אבל אם רק אומר חם כאן או קר כאן מאוד אין בזה איסור[8].
גם לדבר על התושבים של ארץ ישראל, בצורה שגורם ריחוק מהארץ, אסור, שכבוד יושביה הוא כבודה, ובקלונם יש בזיון וצער לארץ הקודש[9].
מניעת הרהור דיבהעריכה
לא זו בלבד שאסור להתלונן על תנאי הישיבה בארץ ישראל מפאת חיבת הארץ, אלא מצווה על האדם לכלכל את צעדיו כדי למנוע מצב שיעלה בו או בחבריו, אפילו הרהור של תרעומת על תנאי הישיבה בארץ ישראל.
כמו שמספרת הגמ' (כתובות קי"ב, ב) על רבי אמי ורבי אסי, שהיו עוברים בלימודם בקיץ ממקום שמש למקום צל ובחורף ממקום צל למקום שמש כדי שלא יוכלו להתרעם על ישיבת ארץ ישראל כל זאת מתוך אהבת ארץ ישראל.
וכן הגמרא (שם) מספרת על רבי חנינא שהיה מתקן את מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ שהייתה חביבה עליו ומחזר שלא יצא שם רע על הדרכים. לכן צריך להיזהר לשמור על ניקיון הדרכים והרחובות בארץ ישראל[10].
יש הלומדים מכאן, שיש מצווה לקנות ולהפעיל מזגן קירור בעונת הקיץ, כדי שלא יתרעמו אנשים על החום בארץ[11].
בנין שרוב השכנים התקינו סורגים מסוג אחיד, כדי שלא לכער את הבניין, ובא שכן וטוען שהסורגים האלו הם יקרים ומיותרים, ולכן רוצה להתקין סורגים פשוטים, אם הבניין בארץ ישראל, בוודאי אסור שיש מקום לחשוש שלא יוציאו לעז על הבניינים בארץ ישראל שאינם יפים[12].
לדבר בשבחהעריכה
כמו שחטא המרגלים עלה על כל החטאים, אפילו בחטא העגל לא נענשו כמו על חטא המרגלים שדברו בגנות ארץ ישראל. מידה טובה מרובה מצווה גדולה לספר בשבחה וטובה של ארץ ישראל, שעל ידי זה יעורר אהבתה[13].
בכל פעם שמזכירים את ארץ ישראל מצווה להזכיר שבחה, כמו שכתב האבודרהם[14] אנו צריכים לספר בשבח הארץ כדי שישתוקקו לה הנפשות.
המאירי כתב[15] כי כל מי שלא אמר "ארץ חמדה טובה ורחבה" בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו, הואיל והזכיר את הארץ - ראוי לו להזכיר בשבחה ושבח ראשון שיצא מפי הקב"ה על הארץ היה בנסח זה שנאמר וארד להצילו וגו' אל ארץ טובה ורחבה.
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
- מאמר טובה הארץ מאד מאד
- שיעורים בנושא "דיבת הארץ" באתר קול הלשון.
הערות שולייםעריכה
- ^ במדבר פרק יג, לב
- ^ במדבר פרק יד, לז
- ^ בניהו בן יהוידע על כתובות דף קיב/ב
- ^ גמ' סנהדרין צד, א. "אבל ישראל, כשהגלה אותם סנחריב, ספרו בגנותה של ארץ ישראל. כי מטו "שוש" [כשהגיעו למקום ששמו שוש], אמרי: שויא כי ארעין [מקום זה שוה כארצנו]
- ^ ר' דוד מן, באר מרים חלק ב עמוד צ"ב
- ^ התפרסם בכתב עת 'התור' ירושלים תרפ"ב גיליון ג'
- ^ על סנהדרין קי ע"ב, אחרי המשנה, ד"ה תנו רבנן
- ^ שו"ת ארץ ישראל עמ' רצ"ז
- ^ שער החצר סימן רמט
- ^ עלי תמר, ירושלמי שביעית ד, ז
- ^ שו"ת ארץ ישראל עמ' כ"א
- ^ חשוקי חמד בבא בתרא דף כד עמוד ב'
- ^ הרב מנחם מנדל פנט, יתד נאמן מוסף שבת קודש, שלח תשע"ד, עמוד 31
- ^ פירושו לברהמ"ז
- ^ למסכת ברכות דף מח, ב