דיבת הארץ

איסור הוצאת דיבת הארץ הוא מצוות לא תעשה לפיה אין לומר דברים רעים הפוגעים בחיבה לארץ ישראל. על פי המסורת היהודית, העבירה על איסור זה היא חטא חמור, שבגינו המרגלים מתו בידי שמיים.

המקור במקרא

המושג מופיע בתורה בקשר למרגלים, שכאשר חזרו ממסעם אל ארץ ישראל, הם דיברו בגנותה ואמרו עליה שהיא: ”וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת”. בעקבות כך, עם ישראל לא רצה להיכנס לארץ.

מחמת זה, נענשו המרגלים במיתה בידי שמיים.

המקור בחז"ל

על פי הנלמד מתוך הגמרא, בתורה כתוב כי המרגלים נענשו דווקא על שעברו על איסור דיבת הארץ, למרות שבדברים שאמרו הם עברו על איסורים נוספים, וזאת על מנת ללמד כי אסור להגיד לשון הרע על הארץ, למרות שהיא דבר דומם.

תניא, א"ר אלעזר בן פרטא: בוא וראה כמה גדול כח של לשון הרע, מנלן? ממרגלים, ומה המוציא שם רע על עצים ואבנים כך, המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה. ממאי? דלמא משום דר' חנינא בר פפא, דאמר רבי חנינא בר פפא: דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה, דכתיב: כי חזק הוא ממנו, אל תיקרי כי חזק הוא ממנו אלא ממנו, כביכול בעל הבית אין יכול להוציא כליו משם! אלא אמר רבה אמר ר"ל, אמר קרא: וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה, על דבת הארץ שהוציאו. תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף ט"ו, עמוד א'

איסור זה הובא להלכה בדברי פוסקים רבים.

גדרה מהותה וחומרתה

הגדרת האיסור

כל דיבור רע על ארץ ישראל הגורם לחוסר אהבה וחיבה לארץ ישראל, אפילו אם יש בו אמת, נחשב עבירה על איסור זה – לרבות דיבור בגנות הארץ מצד עצמה (כגון קור וחום, פירותיה וכדומה) ודיבור בגנות הארץ מצד מה שקורה בה (כגון פיגועים, תושביה, לכלוך שבה וכדומה).

גם השוואה בין ארץ ישראל לארצות אחרות, תוך כדי שמספרים בשבחן של ארצות אחרות על פני ארץ ישראל, נחשב עבירה על איסור זה.

מהות האיסור וטעמו

אף שאיסור לשון הרע נאמר רק שמוציא גנאי על בני אדם ולא על חפצים דוממים, על ארץ ישראל יש איסור לשון הרע.

טעם הדבר: לשון הרע הוא כנגד המצווה של ואהבת לרעך כמוך, מאחר שהתורה מטילה עלינו חובת חיבת הארץ, ממילא במקביל כנגד חיבת הארץ יש איסור הוצאת דיבה על הארץ, כשם שיש איסור לשון הרע כנגד מצות אהבת ישראל.

חומרת האיסור

איסור לשון הרע על ארץ ישראל חמור הוא בעיני ה' עד מאוד, כמו שכתב הרב מאיר שמחה הכהן, מחבר "אור שמח" במכתבו: ”הקפיד השי"ת על כבוד הארץ יותר מעל כבודו כביכול, עד שבעשיית העגל, אחרי שובם מחל להם השי"ת 'וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו' (שמות לב, יד), ועל הוציאם דבת הארץ, וימאסו בארץ חמדה, נשבע ה' ולא ינחם, כמו שנאמר (במדבר יד, מב) 'אל תעלו' וגו'”.

דעת רש"י כי הטעם שחז"ל החליטו שהדור של עשרת השבטים אין להם חלק לעולם הבא, הוא מפני שספרו בגנות א"י לכן דינם כדור המרגלים שאין להם חלק לעולם הבא.

הלכות ומנהגים

האיסור הוא רק שמזכיר את ארץ ישראל כגון שאומר חם בארץ ישראל, וקל וחומר שמשווה את הארץ למקומות אחרים יותר טובים, אבל אם רק אומר חם כאן או קר כאן מאוד אין בזה איסור.

גם לדבר על התושבים של ארץ ישראל, בצורה שגורם ריחוק מהארץ, אסור, שכבוד יושביה הוא כבודה, ובקלונם יש בזיון וצער לארץ הקודש.

מניעת הרהור דיבה

מזגן שעליו כיתוב המתייחס לסיפור רבי אמי ורבי אסי במסכת כתובות.

לא זו בלבד שאסור להתלונן על תנאי הישיבה בארץ ישראל מפאת חיבת הארץ, אלא מצווה על האדם לכלכל את צעדיו כדי למנוע מצב שיעלה בו או בחבריו, אפילו הרהור של תרעומת על תנאי הישיבה בארץ ישראל.

כמו שמספרת הגמ' (כתובות קי"ב, ב) על רבי אמי ורבי אסי, שהיו עוברים בלימודם בקיץ ממקום שמש למקום צל ובחורף ממקום צל למקום שמש כדי שלא יוכלו להתרעם על ישיבת ארץ ישראל כל זאת מתוך אהבת ארץ ישראל.

וכן הגמרא (שם) מספרת על רבי חנינא שהיה מתקן את מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ שהייתה חביבה עליו ומחזר שלא יצא שם רע על הדרכים. לכן צריך להיזהר לשמור על ניקיון הדרכים והרחובות בארץ ישראל.

יש הלומדים מכאן, שיש מצווה לקנות ולהפעיל מזגן קירור בעונת הקיץ, כדי שלא יתרעמו אנשים על החום בארץ.

בנין שרוב השכנים התקינו סורגים מסוג אחיד, כדי שלא לכער את הבניין, ובא שכן וטוען שהסורגים האלו הם יקרים ומיותרים, ולכן רוצה להתקין סורגים פשוטים, אם הבניין בארץ ישראל, בוודאי אסור שיש מקום לחשוש שלא יוציאו לעז על הבניינים בארץ ישראל שאינם יפים.

לדבר בשבחה

כמו שחטא המרגלים עלה על כל החטאים, אפילו בחטא העגל לא נענשו כמו על חטא המרגלים שדברו בגנות ארץ ישראל. מידה טובה מרובה מצווה גדולה לספר בשבחה וטובה של ארץ ישראל, שעל ידי זה יעורר אהבתה.

בכל פעם שמזכירים את ארץ ישראל מצווה להזכיר שבחה, כמו שכתב האבודרהם אנו צריכים לספר בשבח הארץ כדי שישתוקקו לה הנפשות.

המאירי כתב כי כל מי שלא אמר "ארץ חמדה טובה ורחבה" בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו, הואיל והזכיר את הארץ - ראוי לו להזכיר בשבחה ושבח ראשון שיצא מפי הקב"ה על הארץ היה בנסח זה שנאמר וארד להצילו וגו' אל ארץ טובה ורחבה.

ראו גם

• אהבת ארץ ישראל
• לשון הרע

קישורים חיצוניים

• ספר הלכות דיבת הארץ מהרב יהודה טאוב - באתר הקול החמישי.
• הלכות דיבת הארץ, גיליון קדושת ציון מס' 45.
• מאמר טובה הארץ מאד מאד

• מאמר בעניין איסור לדבר לשון הרע על ארץ ישראל
• שיעורים בנושא "דיבת הארץ" באתר קול הלשון.