דיוריט
| דיוריט | |
| |
| סוג הסלע | סלע יסוד |
| סביבת היווצרות | פלוטונית |
| הרכב | אנדסין, ביוטיט והורנבלנדה או פירוקסן וכמויות קטנות של קוורץ, מיקרוקלין ואוליבין |
| תכונות וזיהוי | קשה, אפור, גס גביש |
דיוריט הוא סלע יסוד פלוטוני גס גביש אפור המורכב מפלגיוקלז (בעיקר אנדסין), ביוטיט, הורנבלנדה או פירוקסן וכמויות קטנות של קוורץ ומיקרוקלין.
בין הגאולוגים ישנה מחלוקת לגבי ההגדרה המדויקת של דיוריט. הדיוריט מצוי בפינה הפלגיוקלזית של דיאגרמת QPA, המגדירה את סוגי הסלעים הפלוטוניים. הדיאגרמה הזו מתייחסת אך ורק לתכולת המינראלים הלויקוקרטים בסלע ומתעלמת מהמינראלים המלנוקריטים.
על פי הדיאגרמה הזו, דיוריט מכיל יותר מ90 אחוז פלגיוקלז, ואילו פחות מעשרה אחוז קווארץ ואורתוקלז ביחד. מה שמבדיל בין הדיוריט לסלעים האחרים שמצויים באותו מקום בדיאגרמה הוא אחוז המינראלים המלנוקריטים. כלומר הגברו הוא סלע אפל, רווי במינראלים כהים, האנרטוזיט הוא סלע פלגיוקלזי בהיר וכמעט טהור ואילו הדיוריט נמצא ביניהם.
היום רווחת תפיסה שונה שגורסת שההבדל בין הגברו לדיוריט הוא סביבת ההיווצרות. הגברו הוא תוצאה של התגבשות מגמה מאפית ואילו הדיוריט מצוי בשכנות לסלעים גרניטיים.
היווצרות
עריכהדיוריט נוצר כתוצאה מהמסה חלקית של סלע מאפי (בעיקר גברו ) כאשר מאגמה בינונית בהרכבה מתגבשת בתוך גופי חדירה גדולים. תהליך זה מתרחש מעל אזור הפחתה, לרוב באזורי קשת איים (שרשרת איים געשיים), ובאזורים בהם נוצרים רכסי הרים בתהליכי אורוגנזה.
סוגים של דיוריט
עריכהסוגי הדיוריט השונים נובעים משינויים בחלק מן המינרלים המרכיבים או בתוספת של מינרלים אחרים.
סוגים שונים של דיוריט עשוים להכיל כמויות קטנות של המינרלים זירקון, אפטיט, טיטניט, מגנטיט, אילמניט ומינרלי גפרית. דיוריט עשוי להופיע גם בצבעים נוספים: שחור ואפור-כחול, ועשוי להיות מצופה בקרום ירקרק.
"נפולאוניט" או "קורסיט"
עריכה
סוג זה של דיוריט הנמצא בקורסיקה מכיל מבנים כדוריים או אליפטיים. לסלע מראה אופייני של דיוריט, אך הוא מכיל גושים רבים בקוטר של 2-5 סנטימטרים בעלי אזורים קונצנטריים בצבעים כהים (הורנבלנדה ופירוקסן) ובהירים (פלגיוקלז). ב"כדורים" אלה בולטת היערכות מוקדית של הגבישים, ובמרכזם פלגיוקלז בהיר מסוג בייטאוניט או אנורתיט. לרוב ה"כדורים" מפוזרים ומוקפים בסלע, אם כי הם עשויים להיות גם צמודים זה לזה.
סוג זה של דיוריט נוצר כאשר מתקיימת הפרעה ברצף ההתגבשות ונוצרת התגבשות חוזרת כתוצאה מרוויית יתר של המאגמה במינרלים היוצרים אותו. בשלב זה תתרחש התגבשות מהירה והשקעה רדיאלית של מינרל מסוג אחד, ולאחר הפרעה נוספת יתרחש תהליך דומה בהשתתפות מינרל אחר. שלבים אלה, כשהם חוזרים על עצמם, יוצרים את האזורים הקונצנטריים האופייניים לסלע זה על גבי זה.
כאשר הסלע נחתך ומלוטש ניתן להשתמש בו ליצירת חפצי נוי. אם הכדורים בו צמחו זה לצד זה, עשויה להתקבל דוגמה בצורת הספרה 8.
סוגים אחרים
עריכהשימושים היסטוריים בדיוריט
עריכה
דיוריט הוא סלע קשה במיוחד שקשה לחתוך ולעצב, ובתרבויות קדומות – למשל במצרים העתיקה – השתמשו בו לעיבוד גרניט. עם זאת, קשיותו הרבה מאפשרת ללטש אותו ומתקבל ברק עמיד לאורך זמן. עובדה זו מעלה את ערכם של חפצים גדולים העשויים מדיוריט.
שימוש נפוץ בדיוריט נעשה בחריטה ובתבליטים, יותר מאשר בפיסול. הממצא המפורסם ביותר הוא האסטלה השחורה בגובה 2 מטרים עליה חקוקים חוקי חמורבי מן המאה ה-18 לפני הספירה, המצויה במוזיאון הלובר בפריז. נמצאו גם כמה פסלים, בהם גם פסלי פרעה חאפרו הנמצאים במוזיאון המצרי בקהיר. השימוש בדיוריט באמנות היה חשוב ביותר בקרב ציוויליזציות מזרח תיכוניות קדומות כמצרים העתיקה, בבל, אשור ושומר. דיוריט הוערך בתקופות אלה עד כדי כך שבאימפריה המסופוטמית הגדולה של סרגון מאכד נחשבה השגת דיוריט סיבה לפשיטות צבאיות.
בדיוריט נעשה שימוש בתרבויות האינקה והמאיה, בעיקר לחיזוק מצודות, ככלי נשק ועוד. דיוריט היה פופולרי במיוחד בקרב הבנאים האיסלאמיים של ימי הביניים. אף על פי שניתן למצוא חפצי אמנות עשויים דיוריט מתקופות שונות, הרי שסלע זה היה בשימוש נרחב כאבן ריצוף הודות לקשיותו ולעמידותו. רחובות מרוצפים בדיוריט ניתן למצוא ברחבי העולם: מאנגליה וסקוטלנד עד אקוודור וסין. על אף היותו בעל מרקם גס, קשיותו מאפשרת ללטשו עד ברק. דוגמה לכך ניתן לראות במדרגות קתדרלת סנט פול בלונדון אשר "לוטשו" במשך מאות שנים בנעלי המבקרים בה.
תפוצה
עריכהדיוריט אינו סלע נפוץ במיוחד. ניתן למצוא אותו באיטליה (סונדריו), בגרמניה (תורינגיה וסקסוניה), בפינלנד, ברומניה, בצפון מזרח טורקיה, במרכז שוודיה, בסקוטלנד, בגרנזי, בניו זילנד, בהרי האנדים ובארצות הברית (מינסוטה). סוג כדורי של דיוריט הנקרא נפולאוניט נמצא בקורסיקה. בישראל ניתן למצוא אותו בהרי אילת, מצפון להר שלמה.
קישורים חיצוניים
עריכה
- דיוריט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)