ספקולציה (כלכלה)

צורת השקעה אשר מסכנת את הסכום הראשוני ואינה מבטיחה רווח

סְפֶּקוּלַצְיָהאנגלית: Speculation) היא מונח במימון, המתייחס לכל פעולה כלכלית שבה החזר ההשקעה הראשונית (הקרן), בנוסף לריבית על הקרן, אינו מובטח. ספקולציה בדרך כלל כרוכה בהעברת כספים לנכסים, הון או חוב, ללא ניתוח מעמיק או בפעולה כזאת שמיסודה כרוכה בסיכון גבוה לאי החזר של ההשקעה הראשונית. הגדרה פורמלית זו של המונח "ספקולציה" מופיעה בספרם של גרהאם ודוד משנת 1934, "ניתוח ניירות ערך" (Security Analysis), והיא הפוכה למונח "השקעה" - מונח שמגדיר פעולה מימונית, אשר לאחר ניתוח מעמיק, מבטיחה החזר של הקרן יחד עם ריבית מספקת.

ספקולציה לרוב מאופיינת בסיכון גבוה יותר מאשר בהשקעה.

בהקשר המימוני קיימת הבחנה ברורה בין המונחים "השקעה" ו"ספקולציה". כך, גם כאשר נעשה שימוש שגור במילה "השקעה" כדי לתאר כמעט כל פעולה המעבירה כספים לשימוש בכלי פיננסי כלשהו, הרי ומרבית הפעילות בשוק ההון היא אינה "השקעה" מבחינה טכנית, אלא "ספקולציה".

ספקולנטים נוטים להישען בפעילותם על מספר גורמים שיכולים להשפיע על מחיר הנכס, אך כאלו שלספקולנטים אין מספיק מידע לגביהם באופן שיאפשר החלטה שהיא בגדר "השקעה". בין גורמים אלו ניתן למנות את טעמי הצרכן המשתנים, תנאי המערכת הכלכלית התנודתית, הערכתם המשתנה של רוכשי ניירות הערך, משתנים כלכליים המתקשרים לניתוח טכני, והגורמים הרבים והשונים אשר משפיעים על מחיר נייר הערך בטווח הקצר.

ישנן פעולות פיננסיות שהן מעצם הגדרתן ספקולטיביות, כגון המסחר בחוזים עתידיים על סחורות (כמו זהב או נפט) או מכירה בחסר, וזאת כאמור בשל אי הוודאות הכרוכה במכשירים פיננסיים אלו.

השקעה לעומת ספקולציה

עריכה

כדי לזהות פעולה מסוימת כספקולציה, הדרך הפשוטה ביותר היא להבחינה מפעולת השקעה. לפי ספרו של בנג'מין גראהם, "המשקיע הנבון", המשקיע הטיפוסי הוא ”...אחד שמתעניין בעיקר בבטיחות בנוסף להיעדר טרחה”. עם זאת, הוא אומר כי גם עבור "המשקיע הנבון" ”...חלק מהפעילות הספקולטיבית הוא הכרחי או שלא ניתן להימנע ממנו, כיוון שבהרבה מניירות הערך קיים סיכוי גבוה לרווח, כמו גם להפסד, וניתן רק להעריך את הסיכונים לגביהם.” ספקולציה היא לקיחת סיכון בציפייה להשגת רווחים, אך בסיכוי גבוה מהממוצע להפסד. ספקולציה נבדלת מהימור, אשר מבוסס על ציפייה לתוצאה אקראית.

יתרונות כלכליים

עריכה

הספקולטור הנודע ויקטור נידרהופר (Victor Niederhoffer) תיאר את היתרונות בפעילותם של הספקולנטים כך:

הבה נסתכל על העקרונות שמסבירים את הגורמים לחוסרים ועודפים בשוק, ומה תפקידם של הספקולנטים בכך. כאשר למשל היקף הקציר הוא דל מדי כדי לספק את הצריכה הקיימת, באים הספקולנטים בתקווה להרוויח מהחוסרים ובאמצעות רכישות. רכישות אלו מעלות את המחיר, ובכך מביאות לצמצום הצריכה, כך שאותה כמות של יבול מספקת את הביקוש לזמן ארוך יותר. גם היצרנים מושפעים מעליות המחירים ומצמצמים את החוסרים עוד יותר, באמצעות יבוא או גידול של יבול נוסף. מאידך, כאשר המחיר מסתבר כגבוה ממה שחשבו הספקולנטים במקור, אז הם מחליטים למכור ובכך מביאים להפחתת המחירים, שמביאה לעידוד הצריכה והיצוא, ולבסוף לצמצום עודף ההיצע.

תפקיד נוסף של הפעילות הספקולנטית, הוא שבכך שהספקולנטים מסכנים את ההון שלהם בתקווה לעשיית רווח. הם מספקים נזילוּת לשוק ומקלים על אחרים להפחית את הסיכון מהשקעותיהם, כגון מי שעוסקים בפעילות של גידור או ארביטראז' (ניצול פערי שערים).

חסרונות כלכליים

עריכה

ספקולנטים עלולים לגרום למחירי נכסים לסטות ממחיר המשקף את ערכם הפנימי, וזאת כאשר הם פועלים באופן לא נכון, בין בעקבות מידע מוטעה ובין כאשר הם פשוט טועים בהערכותיהם. במצבים אלו עלולה להיווצר תגובת שרשרת שבה המחירים עולים משמעותית, מעבר לערכו האמיתי של הנכס. תופעה זאת מכונה בועה כלכלית. פעילות רכישה ספקולטיבית מוגברת, מלווה לרוב גם בפעילות מכירה ספקולטיבית מוגברת, אשר מביאה לצניחת מחירים, ובמקרים קיצוניים גם לקריסה של הבורסה.

בשנת 1936 כתב הכלכלן הבריטי ג'ון מיינרד קיינס:

ספקולנטים אינם מהווים סיכון כבועות בזרם שוטף של פעילות יזמית. אך המצב נעשה חמור כאשר הפעילות היזמית נהפכת לבועה בתוך מערבולת של ספקולציה.

קיינס עצמו נהנה מיתרונות הספקולציה עד תום כאשר ניהל מעין גרסה קדומה לקרן גידור. הקרן אותה ניהל השיגה תשואה מצוינת כמעט בכל שנה, 13% בממוצע, גם בזמן השפל הגדול, באמצעות השימוש באסטרטגיות השקעה מודרניות במיוחד לאותה תקופה, כגון פיזור ההשקעה גם לסחורות ושער חליפין, ומכירה בחסר.

רגולציה על פעילות ספקולטיבית

עריכה

בעולם קיימות רגולציות שונות שמטרתן לצמצם את פעילות הספקולנטים בשווקים. כזה הוא מס טובין, שנועד לצמצם את הפעילות הספקולטיבית בשוק מטבע החוץ, ובכך לכאורה לייצבו. במאי 2008, מנהיגי גרמניה הציעו להטיל חרם בינלאומי על מסחר ספקולטיבי בנפט, בהאשימם את קרנות הגידור בעליית מחירי הנפט של 2008. ב-21 בינואר 2010, נשיא ארצות הברית ברק אובמה חתם על חוק וולקר שמטפל בפעילות ספקולטיבית של הבנקים שאינה מטיבה עם הלקוחות שלהם. החוק מציין כי השקעות ספקולטיביות מצד הבנקים שיחקו תפקיד מפתח במשבר הכלכלי העולמי.

המילה ספקולציה נגזרת מהמילה הלטינית specula שמשמעותה היא מגדל תצפית. הספקולנט, העוסק בספקולציות, מתיימר לחזות את העתיד כעומד במגדל תצפית שצופה למרחקים, להשקיע ולהמר נכון כשהוא משוכנע שהוא חוזה נכונה את עתידה של ההשקעה.[1]

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ספקולציה בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ חיים קידר-לוי, המשברים הפיננסיים הגדולים במאה השנים האחרונות, בן שמן, ישראל: האוניברסיטה המשודרת - משרד הביטחון - מודן, 2013, עמ' 8