דיתיראמבוס

דיתיראמבוס היה מזמור שהושר ביוון העתיקה לכבוד האל דיוניסוס. סגנונו של המזמור היה אקסטטי ופרוע, במטרה לעודד את המזמרים להשתתף בחגיגות של האל (בניגוד לסגנון המכובד של מזמור הפאאן שהושר לאל אפולון).

על פי אריסטו, מזמור זה היה המקור של הטרגדיה בתיאטרון ביוון העתיקה:

"מכל מקום, הטרגדיה צמחה מראשית מאולתרת, גם היא וגם הקומדיה, הראשונה מאלה אשר הובילו את הדיתיראמבוס, האחרת מאלה שהובילו את ההופעות הפאליות"

פואטיקה שורה א1449

.

אופן שירת המזמורעריכה

הדיתיראמבוס הושר על ידי מקהלה של 50 גברים או נערים שעמדו או רקדו במעגל. לסברה המודרנית שהם היו לבושים כסטירים, אין ראיות היסטוריות. הדיתראמבוס שהושר תיאר אירוע מחייו של האל דיוניסוס. ראש המקהלה (האָכּסארכוֹס) היה הפרוטגוניסט, ונוצר דיאלוג בינו לבין שאר המקהלה, באמצעותו סופר האירוע המיתולוגי מחיי האל.

במהלך הפסטיבלים לכבוד האל - הדיוניסיה והלנאיה נערכו תחרויות בין הקבוצות ששרו את הדיתראמבוס. שמם של הקבוצות תועד בתעודות הרשמיות של העיר בהן נערכה התחרות (אולם שם המשוררים אשר כתבו את המזמורים לא תועד ).

לזוכה בתחרות הותר להקים (בכספו הוא) אנדרטה ציבורית המנציחה את ניצחון קבוצתו בתחרות.

היסטוריהעריכה

ככל הנראה הדיתיראמבוסים הראשונים נכתבו באתונה, במאה השביעית לפנה"ס. לא ברור מה מקורם של שירים אלה, וייתכן כי המקור אינו יווני. מקור השם דיתיראמבוס אינו ידוע, וככל הנראה אינו יווני.

המשורר אריון הוסיף את אלמנט הדיאלוג למזמור על ידי כך שהפריד בין ראש המקהלה לכלל המקהלה והפך את הדיתיראמבוס למין בלדה המספרת סיפור. צורה שירית זו התפשטה במהירות בערי המדינה של יוון. בין המשוררים שכתבו דיתיראמבוסים ניתן למנות את סימונידס, פינדר ובאכילידס.

על פי אריסטו, אף לאחר התפתחות הדיתיראמבוסים לטרגדיה היוונית, המשיכו תחרות הדיתיראמבוסים להתקיים לצד תחרויות הטרגדיות.

במאה הרביעית לפנה"ס פסק כמעט לחלוטין השימוש בצורה ספרותית זו, אף שמספר מועט של תחרויות דיתיראמבוסים התקיים עד הכיבוש הרומי של יוון.

לקריאה נוספתעריכה

  • Sourvinou-Inwood, Christiane, Tragedy and Athenian Religion, Oxford University Press, 2003.
  • Wiles, David, The Masked Menander: Sign and Meaning in Greek and Roman Performance, 1991.