דלאוור (BB-28)
אוניית המערכה דלאוור (BB-28) הייתה אוניית מערכה דרדנוט של צי ארצות הברית, האונייה המובילה בסדרה שלה. היא הונחה בבניית ספינות ניופורט ניוז בנובמבר 1907, הושקה בינואר 1909 והושלמה באפריל 1910. הספינה השישית שנקראה על שם המדינה הראשונה, דלאוור הייתה חמושה בסוללה ראשית של עשרה תותחי 12 אינץ' (305 מילימטרים) כולם על קו האמצע, מה שהפך אותה לאוניית המערכה החזקה ביותר בעולם בזמן בנייתה. היא גם הייתה אוניית המערכה הראשונה של הצי האמריקני שהייתה מסוגלת להפליג במלוא המהירות במשך 24 שעות רצופות מבלי לסבול מתקלות.
._Starboard_bow,_Guantanamo_Bay,_01-01-1920_-_NARA_-_512950.jpg) | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 צי ארצות הברית |
| דגל הצי |
.svg){kind=small} |
| סדרה | דלאוור |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
ניופורט ניוז שיפבילדינג  |
| תחילת הבנייה | 11 בנובמבר 1907 |
| הושקה | 6 בפברואר 1909 |
| תקופת הפעילות | 4 באפריל 1910 – 10 בנובמבר 1923 (13 שנים) |
| אחריתה | נגרטה ב-1924 |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם הראשונה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 20,380 טון, מקסימלי: 22,400 טון |
| אורך | 158 מטר |
| רוחב | 26 מטר |
| שוקע | 9 מטר |
| מהירות | 21 קשרים |
| גודל הצוות | 933 קצינים ומלחים |
| טווח שיוט | 11,000 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 14 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור תלת-דרגתיים בהספק 25,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 4 גלי הנע |
| שריון |
חגורת שריון: 9–11 אינץ' (229–279 מ"מ) ברבטות: 4–10 אינץ' (102–254 מ"מ) צריחים: 12 אינץ' (305 מ"מ) מגדל הניווט: 11.5 אינץ' (292 מ"מ) שריון הסיפון: 2 אינץ' (51 מ"מ) |
| חימוש |
10 תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ) 14 תותחי 5 אינץ' (127 מ"מ) 2 תותחי 3 פאונד 47 מ"מ (1.85 אינץ') 4 תותחי 1 פאונד 37 מ"מ (1.46 אינץ') 2 צינורות טורפדו 21 אינץ' (533 מ"מ) |
  | |
דלאוור שירתה בצי האטלנטי לאורך כל הקריירה שלה. במהלך מלחמת העולם הראשונה, היא הפליגה לבריטניה הגדולה כדי לתגבר את הצי הגדול הבריטי, בשייטת אוניות המערכה השישית. עם זאת, היא לא ראתה שום פעולה במהלך המלחמה, מכיוון שגם הבריטים וגם הגרמנים נטשו את העימות הישיר ביניהם. לאחר תום המלחמה, היא חזרה לתפקידיה בזמן שלום של תמרוני צי, הפלגות ביניים וביקורי רצון טוב בנמלים זרים. על פי תנאי הסכם הצי של וושינגטון, דלאוור נשמרה עד שאוניית המערכה החדשה USS קולורדו הושלמה בשנת 1924, ואז היא פורקה לגרוטאות בהתאם לאמנה.
תכנון עריכה
_as_build.svg)
שתי אוניות המערכה מסדרת דלאוור הוזמנו בתגובה לאוניית המערכה הבריטית אה"מ דרדנוט, הראשונה שכללה רק תותחים גדולים שנכנסה לשירות. הדרדנוטים האמריקאיות הקודמות, סדרת קרוליינה הדרומית, תוכננו לפני שנודעו הפרטים של אה"מ דרדנוט. הצי החליט שיש לבנות עוד זוג אוניות מערכה כדי להתמודד עם העליונות הנתפסת של דרדנוט על פני קרוליינה הדרומית, ולכן אדמירל משנה וושינגטון ל. קאפס הכין עיצוב לאונייה עם צריח תותחים נוסף בסוללה הראשית שיתאים לעשרת התותחים של דרדנוט. אבל שלא כמו דרדנוט, כל עשרת התותחים של דלאוור יכלו לירות מטח דופן. בזמן בנייתה, דלאוור הייתה אוניית המערכה הגדולה והחזקה ביותר שנבנתה אז בעולם.
דקוטה הצפונית הייתה באורך כולל של 518 רגל (158 מטר), רוחב של 85 רגל 3 אינץ' (26 מטר) ושוקע של 27 רגל 3 אינץ' (8 מטר). הדחק האונייה היה 20,380 טון ארוך (20,707 טון) בתפוסה סטנדרטית ועד 22,400 טון ארוך (22,759 ט) במעמס מלא. היה לה צוות של 933 קצינים ומלחים. לחרטום שלה היה דוגמה מוקדמת של חרטום בולבוסי.
האונייה הונעה על ידי מנועי קיטור תלת דרגתיים בדירוג של 25,000 כוחות סוס וארבעה עשר דוודי Babcock & Wilcox המופעלים בפחם, שהעניקו מהירות מרבית של 21 קשרים (39 קמ"ש). לאונייה היה טווח שיוט של 6,000 מיילים ימיים במהירות של 10 קשרים (19 קמ"ש). כמו כן, מכיוון שמיסבי המנוע של דלאוור היו מצוידים בשימון מאולץ במקום במערכת המוזנת באמצעות כוח הכבידה, היא הייתה אוניית המערכה האמריקאית הראשונה שמסוגלת להפליג במהירות מלאה במשך 24 שעות ללא כל צורך בתיקון מנוע.
האונייה הייתה חמושה בסוללה ראשית של עשרה 12 אינץ' (305 מ"מ)/45 קליבר בחמישה צריחי תותחים תאומים Mark 7 על קו האמצע, שניים מהם הוצבו בזוג ירי-על קדימה. שלושת הצריחים האחרים הוצבו מאחורי המבנה. הסוללה המשנית כללה 21 תותחי 5 אינץ' (127 מ"מ)/50 קליבר Mark 6 המורכבים על תושבות Mark 9 ו-Mark 12 בקזמטים לאורך צד הגוף. כפי שהיה סטנדרטי עבור אוניות ראשה של התקופה, היא נשאה זוג צינורות טורפדו בקוטר 21 אינץ' (533 מילימטרים), שקועים בגוף שלה בצד הרחב.
חגורת השריון הראשית של דלאוור הייתה בעובי 11 אינץ' (279 מ"מ) עובי, בעוד הסיפון המשוריין היה בעובי 2 אינץ' (51 מ"מ). בצריחי התותחים היו מגני תותחים בעובי 12 אינץ' (305 מ"מ) ומגדל הניווט היה מוגן עם דפנות בעובי 11.5 אינץ' (292 מ"מ).
היסטוריית שירות עריכה
_-_NH_61870.jpg)
דלאוור נבנתה על ידי Newport News Shipbuilding; היא הונחה ב-11 בנובמבר 1907 והושקה ב-6 בינואר 1909. לאחר השלמת עבודות ההצטיידות, הוכנסה האונייה לשירות צי ארצות הברית ב-4 באפריל 1910. ב-3 באוקטובר היא יצאה לווילמינגטון, דלאוור, שם קיבלה סט של כלי שירות מכסף מהמדינה שנשאה את שמה. לאחר מכן חזרה אוניית המערכה להמפטון רודס ב-9 באוקטובר, ונשארה שם עד שעזבה כדי להצטרף לפלגה הראשונה של הצי האטלנטי, ב-1 בנובמבר. היא ושאר הפלגה ביקרו באנגליה ובצרפת, ולאחר מכן ביצעו תמרונים מול קובה בינואר 1911.
ב-17 בינואר, פיצוץ דוד על סיפון דלאוור הרג שמונה אנשי צוות ופצע קשות אחר. ב-31 בינואר נשאה האונייה את שרידיו של דון אניבל קרוז, שגריר צ'ילה בארצות הברית, בחזרה לצ'ילה. היא יצאה דרך ריו דה ז'ניירו, ברזיל, סביב קצה אמריקה הדרומית, לפונטה ארנס, צ'ילה. היא חזרה לעיר ניו יורק ב-5 במאי, ולאחר מכן עזבה לפורטסמות' ב-4 ביוני כדי להשתתף במסקר צי ההכתרה עבור המלך ג'ורג' החמישי.
במהלך חמש השנים הבאות, דלאוור השתתפה בשגרת השלום הרגילה של תמרוני צי ושייטות, תרגילי ירי ותרגול טורפדו בצי האטלנטי. במהלך חודשי הקיץ ערכה הפלגות הכשרה לצוערים מהאקדמיה הימית. היא נכחה במסקר הצי של 14 באוקטובר 1912, בהשתתפות הנשיא ויליאם הווארד טאפט ומזכיר הצי ג'ורג' וון לנגרקה מאייר. בשנת 1913, היא ערכה ביקור של רצון טוב ב-Villefranche, צרפת, יחד עם אוניות המערכה ויומינג ויוטה. היא השתתפה בהתערבות במקסיקו בווראקרוס במהלך המהפכה המקסיקנית, כדי להגן על אזרחים אמריקאים באזור.
מלחמת העולם הראשונה עריכה
_-_NH_60569.jpg)
לאחר הכניסה האמריקנית למלחמת העולם הראשונה ב-6 באפריל 1917, דלאוור חזרה להמפטון רודס מתמרוני צי בים הקריבי. שם, היא הכשירה צוותי שמירה חמושים חדשים ואנשי חדר מכונות בזמן שהצי האטלנטי התכונן לצאת למלחמה. ב-25 בנובמבר 1917, היא הפליגה עם שאר פלגת אוניות המערכה התשיעית, לכיוון בריטניה כדי לתגבר את הצי הגדול בים הצפוני. בסקפה פלו, הפלגה הצטרפה לצי הגדול בתור שייטת אוניות המערכה השישית. על שייטת אוניות המערכה השישית הוטל לשמש "הכנף המהירה" של הצי הגדול. ב-14 בדצמבר השתתפה דלאוור בתמרונים אנגלו-אמריקאים משותפים כדי לתרגל תיאום של צי בעלות הברית.
החל מסוף 1917, החלו הגרמנים להשתמש בפושטות שטח כדי לתקוף את השיירות הבריטיות לסקנדינביה; הדבר אילץ את הבריטים לשלוח שייטות מהצי הגדול ללוות את השיירות. ב-6 בפברואר 1918, שייטת אוניות המערכה השישית ושמונה משחתות בריטיות ליוו שיירה של ספינות סוחר לנורווגיה. תוך כדי הפלגה מסטוונגר ב-8 בפברואר, דלאוור הותקפה פעמיים על ידי צוללת גרמנית, אם כי תמרוני התחמקות אפשרו לדלאוור להימלט ללא פגע. השייטת חזרה לסקפה פלו ב-10 בפברואר; דלאוור ליוותה עוד שתי שיירות כאלה במרץ ואפריל. ב-22–24 באפריל, צי הים הפתוח הגרמני התייצב ליירט אחת מהשיירות בתקווה לנתק ולהשמיד את שייטת אוניות המערכה המלוות. דלאוור ושאר הצי הגדול עזבו את סקפה פלו ב-24 באפריל בניסיון ליירט את הגרמנים, אך צי הים הפתוח כבר ביטל את הפעולה והיה בדרכו חזרה לנמל.
החל מ-30 ביוני, חיפו שייטת אוניות המערכה השישית ופלגה של משחתות בריטיות קבוצה של מקשות אמריקאיות כשהן הניחו את שרשרות המוקשים בים הצפוני; העבודה נמשכה עד 2 ביולי. המלך ג'ורג' החמישי בדק את הצי הגדול, כולל דלאוור, ברוזית'. לאחר מכן, דלאוור הוחלפה על ידי אוניית המערכה ארקנסו; לאחר מכן חצתה דלאוור את האוקיינוס האטלנטי, והגיעה להמפטון רודס ב-12 באוגוסט.
לאחר המלחמה עריכה
_-_NH_54675.jpg)
דלאוור נשארה בנהר יורק עד 12 בנובמבר 1918, יום לאחר חתימת שביתת הנשק עם גרמניה, ובכך סיימה למעשה את מלחמת העולם הראשונה. לאחר מכן הפליגה למספנת הצי בבוסטון לשיפוץ. דלאוור הצטרפה מחדש לצי ב-11 במרץ 1919 לתמרוני אימון מול קובה. היא חזרה לניו יורק עם הפלגה שלה ב-14 באפריל, שם נערכו תרגילי פלגה, שייטת וצי נוספים. היא נכחה בסקירה נוספת של הצי ב-28 באפריל 1921 בהמפטון רודס. בין 5 ביוני ל-31 באוגוסט 1922, ערכה דלאוור שייט הכשרה לצוערים לנמלים שונים באיים הקריביים יחד עם שייט להליפקס, נובה סקוטיה. היא יצאה לשייט נוסף לאירופה מ-9 ביולי עד 29 באוגוסט 1923, וביקרה בקופנהגן, גרינוק, קדיס וגיברלטר.
בשנים מיד לאחר סיום המלחמה, ארצות הברית, בריטניה ויפן פתחו כולן בתוכניות בנייה ימיות ענקיות. כל שלוש המדינות החליטו שמרוץ חימוש ימי חדש לא יהיה מומלץ, ולכן כינסו את ועידת הצי של וושינגטון כדי לדון במגבלות הנשק, שהוליד את הסכם הצי של וושינגטון, שנחתם בפברואר 1922. על פי תנאי סעיף II של האמנה, דלאוור ואחותה דקוטה הצפונית היו אמורות להיגרט ברגע שאוניות המערכה החדשות קולורדו ווירג'יניה המערבית, שהיו אז בבנייה, יהיו מוכנות להצטרף לצי. ב-30 באוגוסט 1923, דלאוור נכנסה בהתאם למבדוק היבש במספנת הצי בנורפוק; הצוות שלה הועבר לקולורדו שנכנסה לשירות לאחרונה, ותהליך הפירוק החל. דלאוור הועברה למספנת הצי בבוסטון, הוצאה משירות ב-10 בנובמבר, ופורקה מנשקה. לאחר מכן היא נמכרה ב-5 בפברואר 1924 ולאחר מכן פורקה לגרוטאות.
