דמטר
דֵמֵטֵר (ביוונית עתיקה: Δημήτηρ ⓘⒾ) "אם האדמה" (Ge-Meter) היא אלת התבואה במיתולוגיה היוונית ומשתייכת לקבוצת האלים הכתוניים ואחת מ-12 האלים האולימפיים.
_Demeter_in_the_Museo_archeologico_nazionale.jpg) | |
| תרבות |
דת יוון העתיקה, מיתולוגיה יוונית  |
|---|---|
| אלים מקבילים | קרס, טרה |
| אב |
קרונוס |
| אם |
ריאה |
| אחים |
הסטיה, פוסידון, זאוס, האדס, הרה |
| בן או בת זוג |
קרמנור, זאוס, פוסידון |
| צאצאים | פרספונה, פלוטוס, אובולאוס, כריסותמיס, פילומלוס, דמיה, דספינה, קליגניה, אריון, אמפיתאוס |
  | |
בפי הרומאים היא נקראה קרס (בלטינית: Ceres), דמטר, הייתה אמה של קורה-פרספונה ואחותו של זאוס (בפי הרומאים יופיטר), ואמה של קורה-פרספונה. כאלת התבואה היה לה תפקיד חשוב, שכן היוונים נשענו על חקלאות לקיומם ולפיכך ביטאו את הערצתם לדמטר בפסטיבלים וכיבודים אחרים. הקשר שלה לתבואה הפך אותה בעקיפין גם לאלת הפריון.
תפקידה העיקרי הוא כאלת החיטה, האחראית על העבודות החקלאיות הקשורות בגידולי הדגן ועל האדמה החקלאית ופוריותה. כאלת האדמה השפעתה מגעת גם לעולם השאול. אחד מתפקידיה החשובים היה הפצת החיטה לבני האדם. הבת קורה-פרספונה, היא מעין כפילה של דמטר הן בהופעתה החיצונית והן בתפקידים שמילאה. האלות היו נערצות כזוג ופולחנן המסתורי לווה באורגיות.
בין המרכיבים החשובים בדמותה של דמטר הייתה האימהות, שמצאה ביטוי באהבתה הבלתי מסויגת לבתה קורה אשר נחטפה בידי האדס אל השאול. דמטר ערכה חיפושים נרחבים אחרי בתה האובדת. היא הסתייעה באל טריפטולמוס, וקיבלה ממנו לשם חיפוש בתה בשאול מרכבה רתומה לנחשים.
בצערה מנעה דמטר במשך שנה שלמה את פוריות האדמה, הפסיקה את צמיחת היבול והתבואה והביאה בצורת וקרה על האדמה. בני האדם, שגוועו ברעב, התחננו לאלים שישנו את רוע הגזרה. לאחר התערבותו של זאוס היא נפגשה עם בתה אך בפשרה שהושגה בידי זאוס נקבע שפרספונה תשהה ארבעה חודשים בשנה בעולם השאול עם האדס, ובשאר חודשי השנה תבלה עם אמה דמטר על פני האדמה. דמטר הסירה את קללתה מעל פני האדמה ששבה להניב פרי.
אגדה זו מסבירה את מחזור הצמיחה בטבע. היא מנמקת מדוע בחודשי החורף עוטה הטבע קדרות ותחושת אבל, העלים נושרים, דבר לא צומח וזרע החיטה שוהה בחשכת האדמה, בעוד באביב כאשר פרספונה עולה מן השאול להתאחד עם אמה, עוטה הטבע פריחה, הכול היה מתחיל ללבלב ולצמוח והאנשים קוצרים את התבוא. סיפור מיתולוגי זה זורה אור על אופייה של פרספונה כאלת הצמחייה וכמלכת השאול. האגדה על ירידת פרספונה לשאול מדי שנה ושובה, נקשרת גם בנושא החיים שלאחר המוות. המיסטריות המפורסמות של אלאוסיס שנערכו לכבוד דמטר ופרספונה באתונה, עסקו, כנראה לא רק באזכורן של האלות אלא גם בנושאים הקשורים בהישארות הנפש.
מיתוס קורה-פרספונה והאדס
עריכההמסורת מספרת כי יום אחד, שעה שקורה קטפה פרחים בשדות ניסה, היא נחטפה בידי האדס אל השאול, והובלה אל מתחת לאדמה. בהתערבותו של זאוס, שנכנע לדרישתה של דמטר לראות את בתה, הוסדר שובה של קורה אל אמה, זאת בתנאי שלא אכלה דבר בעת שהותה בשאול. לרוע המזל, נעתרה קורה, אשר מאז הגיעה לשאול נקראה פרספונה, להפצרת האדס וטעמה מגרגירי פרי הרימון, וכיוון שכך הייתה מחויבת לבוא עמו בברית נישואין. זאוס פנה לדמטר וזו נתנה את הסכמתה להחזרת הסדר הקיים בכך שיאפשרו לה להתאחד חזרה עם בתה. לפיכך זאוס דרש מהאדס להשיב את פרספונה לאמה.האדס הסכים בלית ברירה, אך גרעיני הרימון, שאכלה זרעו בלבה געגועים עזים ומייסרים אליו. לאחר שבלעה את הגרעין, לא יכולה הייתה פרספונה לחיות בלי האדס. היא חזרה לאמה, אך בכל שנה, הייתה יורדת למספר חודשים (כמספר גרעיני הרימון שאכלה. המספר משתנה מגרסה לגרסה) להיות עם האדס לשאול, .
פולחן דמטר וקורה-פרספונה
עריכה
פולחן השאול והמיסטריות היה קשור למוטיבים של מוות ותחיה, קמילה והתחדשות. הפולחן קשור בניסיון להבין את הכוחות המסתתרים מאחורי סדרי הטבע ומעגל הצמיחה וההתחדשות מדי שנה. העוסקים בפולחן האמינו בהתלכדותם עם כוחות השאול במהלך אקסטזה דתית. כאלות האדמה כלל תחום השפעתן גם את השאול.
נהוג היה לקיים שני פולחנים לדמטר ולבתה פרספונה.הפולחן התבצע בידי מיסטריות (כוהנות דת שערכו פולחן מיסטי, סודי). נשים היו יוצאות למסע רגלי של כ-30 ק"מ מאתונה לאלאוסיס, שם היו עורכות טקס לזכר ניסיונה של דמטר להעניק חיי נצח לאנושות באמצעות הכנסת תינוק לאש הבוערת. הפולחן השני, שנקרא תסמופוריה, נמשך 10 ימים והיה מיועד לנשים נשואות בלבד. רבים מאתרי הפלחן בהם נמצאו מקדשי דמטר הם באזורי נוף פתוח מחוץ למרכזי הערים, למשל בפריאנה, קנידוס, אלאוסיס, מילטוס, פרגמון, קורינת וקירנה. באלאוסיס, בקורינת, בליקוסורה רובם מקדשים ארכאיים וקלאסיים ולא כאלה שנוסדו בתקופה הרומית. בתקופה היוונית ארכאית והקלאסית נערך פולחנן של דמטר וקורה בדרך כלל על מורדות גבעה מחוץ לעיר או בשוליה, כך למשל בפריאנה, קנידוס, אלאוסיס, ליקוסורה, מילטוס, דיון, פרגמון, קורינת וקירנה. בחלק מן המקומות למשל בפרגמון היה גם תיאטרון אשר נטל חלק בכינוס קהל גדול ואולי התקיימו בו טקסים מיסטיים. אך יש גם מקדשים שהוקמו במתחמים העירוניים. כך למשל בפרגמון או בסבסטה (שומרון). המרכז הפולחני הראשי לאלות היה באלאוסיס. במקומות שונים בעולם הקלאסי, נערך פולחנן של האלות במתחמים מקודשים, מקדשים יווניים לדמטר ולפרספונה נחשפו גם באגריגנטום שבסציליה, בפרגמון , בקנידוס ובפריאנה. מתחמי פולחן גדולים נחשפו גם בקירנה שבלוב , ובקורינת.
אף על פי שהומרוס בהמנוניו קשר כתרים רבים לדמטר, ובמיוחד ייחס לה את הוראת החקלאות לבני-האדם, הרי שגברי אתונה לא אהבו את הפולחן הנשי והיו נוהגים להתבדח על המתרחש בו. אחד הלועגים היה המצביא והמדינאי אלקיביאדס. המחזאי אריסטופאנס תיאר בהרחבה את פולחן דמטר תוך שהוא מבקר אותו, ו"שלח" אליו גברים מחופשים לנשים ("נשים בחג תסמופוריה").
על שמה נקרא האסטרואיד הראשון וכוכב הלכת הננסי "קרס".
פולחן דמטר וקורה-פרספונה בארץ-ישראל
עריכהלאלה דמטר, עם או בלי בתה קורה-פרספונה, התקיים במהלך התקופה הרומית פולחן בערים רבות בארץ-ישראל. מקור המידע העיקרי על אתרי הפולחן נמצא בתיאורי האלות על מטבעות. בתקופה הרומית ערים שונות טבעו מטבעות ברונזה לשימוש מקומי, על גב המטבעות תוארו מבנים ואלוהויות להם התקיים פולחן באותה עיר.[2] על פי המידע העולה מן המטבעות היו אתרי פולחן לדמטר ו/או לקורה-פרספונה בערים הבאות: ניסה-סקיתופוליס (בית-שאן), סבסטה (שומרון), קיסריה, רפיח, פתולמאיס (עכו), דיוספוליס (לוד), ניאפוליס (שכם) ופילדלפיה (רבת-עמון). במעט מן האתרים נמצאו גם עדויות ארכיאולוגיות לפולחנן. בניסה סקיתופוליס (בית-שאן) מופיעות האם ובתה יחדיו על המטבעות, הופעתן קשורה ליבולי החיטה שגודלו סביב העיר וגם לפולחן דיוניסוס האל המרכזי בעיר. על פי המיתולוגיה דמטה היתה אימו של דיוניסוס ובמסורת אחרת היתה זו קורה-פרספונה. בחפירות בית-שאן נמצאה על בסיס עמוד הכתובת 'רובע דמטר' כנראה זו ניצבה במרכז המסחרי-כלכלי של העיר. נחשפו גם מזבחות עם כתובות חקוקות הנושאות את שמות דמטר וקורה והן ניצבו סמוך למקום פולחן האלות שמצפון לתיאטרון. אתר הפולחן הוא מתחם רבוע מוקף עמודים אליו מובילות מדרגות. במרכז המתחם חדר עגול ובו בסיס אבן עליו עמד פסל. מתחת בשני מפלסים שתי מזרקות מים ציבוריות וביניהן המזבחות עם שמות האלות. בין המדרגות והמבנה המרכזי ישנו מעבר תת-קרקעי קשות בו נמצאו מנחות לאלות. אופיו של אתר פולחן זה, על מתקני המים שבו, והמבנה התת קרקעי עולה בקנה אחד עם הידוע על אתרי פולחן של דמטר וקורה. מקום זה שימש בין המאות 1 עד 3 לספה"נ.
בסבסטה (שומרון) נמצאו עדויות לקיום פולחן לקורה בת דמטר משברי פסל האלה ששוחזר ומוצג במוזיאון ישראל, באותו אתר נמצאה גם כתובת הקדשה לאלה.[3] המקדש בשומרון נוסד כנראה במאה ה-3 לספה"נ על שרידי מקדש קדום לאיזיס. מאתר פולחן זה ותרו שרידי מתחם רבוע בסגנון יוני, מחולק לשניים והוא ממוקם במורד הצפון-מערבי של האקרופוליס. יש לציין שגם באלכסנדריה הופיעו דמטר וקורה-פרספונה בהקשר לאלה איזיס וסביר שפולחנן הגיע לארץ-ישראל ממצרים ולא מן המערב.[4]
הפולחן לאלות במזרח הרומי לא תמיד תאם את שהיה נהוג ביוון ובמערב בכלל, ויתכן שפולחני המיסטריות וההיבטים הכטוניים של דמטר וקורה נחגגו כאן באורח שונה, ואולי ביתר אינטנסיביות, דבר שהצריך מתקנים מתאימים. פולחנן של דמטר וקורה-פרספונה היא פולחן כטוני, אפוף מסתורין ומלווה באורגיות ובפסטיבלים גדולים.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- אפי זיו, סודות אלי האולימפוס, אור יהודה: כנרת, זמורה, ביתן, 2013, עמ' 311-322, מסת"ב 9789655525694
- רות נצר. המיתוס של דמטר ופרספונה, שחזור פואטי. בתוך: נפש הספרות - מסות על ספרות ושירה במבט יונגיאני. כרמל. 2021.
קישורים חיצוניים
עריכה
- דמטר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- דמטר, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
- אהרון שבתאי, דמטר ופרספונה באתר גולם
הערות שוליים
עריכה- ^ N.G.L Hammond and H.H. Scullard (eds.)., The Oxford Classical Dictionary, Oxford, .pp,324-325 1970, עמ' .
- ^ יעקב משורר, מטבעות ערי ארץ-ישראל ועבר-הירדן בתקופה הרומית, ירושלים 1984.
- ^ J.W. Crowfoot et. al. Samaria-Sebaste III, The Objects from Samaria, London 1957.
- ^ H. Seyrig, Antiquitḗs syriennes 10. note sur le culte de Dḗmḗtre en Palestine, Syria 3 (1932), pp. 355-360.
