דניאל הלוי דה באריוס (מיגל באריוס, 16251701) היה משורר והיסטוריון בן למשפחת אנוסים ממשפחת קונברסו (אנ') שהצטרף לקהילת היהודים הפורטוגזים (אנ') באמסטרדם. הוא נולד במונטילה (אנ') שבספרד ומת באמסטרדם. דניאל היה בנם של סיימון דה באריוס (אנ') (יעקב לוי קניזו) ושל שרה ואלה. סבו היה אברהם לוי קניזו (אנ').

דניאל הלוי
Miguel de Barrios
Daniel Leví
לידה 3 בנובמבר 1635
מונטילה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 באוקטובר 1701 (בגיל 65)
אמסטרדם עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת ספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

כדי להימלט מרדיפת האינקוויזיציה הספרדית, ברח סימון לפורטוגל, ונשאר זמן מה במריאלבה (אנ') ובוילה-פלור (אנ'). הוא לא הרגיש בטוח בפורטוגל ועבר לאלג'יריה. מיגל נסע לאיטליה והתגורר זמן מה בניס שבצרפת, שם דודתו מצד אביו הייתה נשואה לאברהם דה טורס (אנ'). לאחר מכן שהה בליבורנו, שם אחות נוספת של אביו, אשתו של יצחק כהן דה סוסה (אנ'), דרשה ממנו להכריז על עצמו בפומבי כיהודי. זמן קצר לאחר מכן התחתן עם דבורה ועז (אנ'), קרובת משפחתו של גיסו, אליהו ואז (אנ') מאלג'יריה, ולאחר מכן תכנן לעזוב את אירופה. ב-20 ביולי 1660, הוא, יחד עם 152 אנשי דת, הפליג לאי הודו המערבית (אנ'). זמן קצר לאחר הגעתו לטובגו מתה אשתו הצעירה, והוא חזר לאירופה. הוא נסע לבריסל ושם גויס לשירות הצבאי של ספרד.

דה באריוס בילה כמה שנים בבריסל, שם בא הרבה במגע עם אבירים ספרדים ופורטוגזים, והועלה עד מהרה לדרגת קפטן. כאן כתב את יצירתו השירית הידועה "פלור דה אפולו", ואת "קורו דה לאס מוסאס", שבה שר הלל לנסיכים השליטים באירופה, ולשליטי מדריד, ליסבון, פריז, לונדון, רומא, אמסטרדם ואחרות. בשלב זה הוא יצר את יצירתו הגדולה ביותר, שהייתה אמורה לעסוק בתורה, ושהייתה מחולקת לשנים-עשר חלקים, שכל חלק יוקדש לשליט אירופי. הוא התכוון לקרוא לזה "אימפריו דה דיוס" או "הרמוניה דל מונדו". כמה פוטנציאלים כבר שלחו למשורר את דמותם, את אילן היוחסין ואת הסמלים שלהם, והבטיחו את האמצעים להפקת היצירה, אך מועצת ה"מעמד" (אנ') ורבני קהילת אמסטרדם סירבו לתת את ה"אישור" הדרוש לפרסום היצירה, שלטענתם מחללת את חוק האל.

בשנת 1674 עזב דה באריוס את השירות הספרדי וחזר לאמסטרדם, שם הצטרף לחסידיו הרבים של שבתי צבי.[1] הוא האמין שהמשיח יופיע בראש השנה היהודית של ה'תל"ה (1675 לספירה). בפסח שקדם לאותו יום קדוש הוא פתאום השתגע, צם ארבעה ימים, סירב לאכול, ובשל כך נחלש עד כדי כך שהיו בטוחים שימות. רק תגובתו של רבי יעקב ששפורטש, שנתן לו עצות בנוגע לחיבור ה"הרמוניה דל מונדו" שלו, גרמו לו לאכול. דה באריוס נשאר עני כל חייו. כדי להרוויח לחם עבור הקרובים לו, הוא שר באירועים יהודיים. כתביו הם לרוב מקורות המידע היחידים הנוגעים לחוקרים, למוסדות פילנתרופיים ולאקדמיות יהודיות של זמנו, אם כי המידע הניתן אינו תמיד מהימן. הוא נקבר בבית הקברות של אמסטרדם, לצד אשתו השנייה, אביגיל, בתו של יצחק דה פינה (אנ'), לה נישא ב-1662, ומתה ב-1686.

יצירותיו

עריכה

דה באריוס היה המשורר והסופר הפורה ביותר מבין כל יהודי פורטוגז בתקופתו. יצירותיו העיקריות הן: פלור דה אפולו, המכילה רומנים, "דזימאס", 62 סונטות ושלוש הקומדיות, פדיר פבור אל קונטראריו, אל קאנטו ג'ונטו אל אנקנטו ואל אספניול דה אוראן, (בריסל, 1663); Contra la Verdad no ay Fuerca, (אמסטרדם, 1665–67), פנגירי על אברהם אטיאס (אנ'), יעקב רודריגס קאסרס (אנ') ורחל נונייז פרננדס (אנ'), שהועלו על המוקד בקורדובה. Coro de las Musas, בתשעה חלקים (בריסל, 1672); Imperio de Dios en la Harmonia del Mundo, (בריסל, 1670–1674) (המהדורה השנייה מכילה 127 פסוקים; הראשון, אך 125); סול דה לה וידה, (בריסל, 1673); Mediar Estremos, Decada Primera en Ros Hasana, אמסטרדם, 1677; Metros Nobles, אמסטרדם; Triumpho Cesareo en la Descripcion Universal de Panonia, y de la Conquista de la Ciudad de Buda, (חוגג את כיבוש בודפשט על ידי ההבסבורגים מהאימפריה העות'מאנית, אמסטרדם, 1687); דיוס קון נוס אוטרוס, (1688); Historia Real de la Gran Bretaña, ib. 1688; Arbol de la Vida con Raizes de la Ley, ib. 1689.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ התנועה השבתאית במרוקו-אליהו מויאל-שנת תל"ד-1674-שנת העדנה, באתר מורשת יהדות מרוקו, ‏30 בינואר 2019