קורדובה (ספרד)

עיר בספרד

קורדובה (ספרדית: Córdoba,‏ IPA‏: [ko̞ɾðo̞βaˈ]) היא עיר עתיקה בדרום ספרד, ובירת חבל קורדובה שבקהילה האוטונומית של אנדלוסיה. אוכלוסייתה של העיר מונה 330,033[1] נפש, נכון לשנת 2011.

קורדובה
Córdoba
סמל קורדובה
סמל קורדובה
סמל קורדובה
דגל קורדובה
דגל קורדובה
דגל קורדובה
פסל הרמב"ם בקורדובה
פסל הרמב"ם בקורדובה
פסל הרמב"ם בקורדובה
מדינה / טריטוריה ספרדספרד ספרד
קהילה אוטונומית אנדלוסיהאנדלוסיה אנדלוסיה
ראש העיר José María Bellido
בירת העיר Córdoba עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 1,252 קמ"ר
גובה 120 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 323,763 (2023)
 ‑ צפיפות 258 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות 37°53′N 4°47′W / 37.89°N 4.78°W / 37.89; -4.78 
אזור זמן UTC+1
http://www.cordoba.es
אתר מורשת עולמית
המרכז ההיסטורי בקורדובה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1984, לפי קריטריונים 1, 2, 3, 4
שטח האתר 0.8 קמ"ר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
"מסקיטה" בקורדובה
המקיטה

היסטוריה

עריכה

יישוב אנושי באזור העיר התחיל בתקופה הפרהיסטורית, לפי שרידים ניאנדרטליים המתוארכים ל-42,000 עד 35,000 לפנה"ס.[2] את העיר ייסדו הפיניקים בשם "קרת-טבת" (קרת טובה), שהתגלגל לשם הלטיני Corduba.[3][4] העיר המשיכה להתקיים לאחר הכיבוש הרומי, ובמקום ניתן למצוא שרידים לעברה המפואר, דוגמת אמת מים רומית.

קורדובה מוזכרת בתלמוד הבבלי בסביבות שנת 350 לספירה[5], שם שהה באותה עת הריש גלותא. עצם הימצאות אישיות יהודית כה בכירה בעיר מעידה ככל הנראה על קהילה יהודית חשובה שהייתה שם כבר באותן שנים[6].

בשנת 711 לספירה נכבשה קורדובה על ידי המוסלמים, המכונים לעיתים מורים. כך החל העידן המוסלמי שארך בקורדובה למעלה מחמש מאות שנה. במהלך תקופה זו הייתה קורדובה לגדולה בערי אירופה, והפכה למרכז אמנות ולימוד אסלאמי, וגם אחד המקומות המקודשים לאסלאם.

בין השנים 750 ל-929 הייתה קורדובה לבירת האמירות הספרדית המוסלמית שנקראה גם אל-אנדלוס ולאחר מכן משהפכה ספרד לח'ליפות, שנקראה גם ח'ליפות קורדובה, הייתה קורדובה לבירתה. במהלך המאה העשירית תוארה קורדובה כעיר גדולה ועשירה שהיו בה יותר מ-1,000 מסגדים ויותר מ-600 מרחצאות. יש המשערים שבין 935 לשנת 1013 הייתה קורדובה העיר הגדולה בעולם.

תקופת השלטון המוסלמי הייתה תקופה של פריחה ושגשוג גם לקהילה היהודית במקום. אולם הביטחון לא היה רציף: בשנת 1013, במהלך מלחמות השלטון שחוותה ח'ליפות קורדובה, גירש מנהיג הברברים סולימאן את רובה של הקהילה היהודית. מאוחר יותר, בשנת 1148, הציגו אל-מוואחידון לקהילה היהודית שתי אפשרויות: התאסלמות או מוות. חלק מן הקהילה התאסלם, בעוד אחרים ברחו מן העיר, וביניהם גם הרמב"ם. יליד העיר יהודי מפורסם נוסף שחי ופעל בקורדובה, היה חסדאי אבן שפרוט, יועצו של ח'ליף קורדובה, במאה ה-10.

בשנת 1236 נכבשה קורדובה על ידי הנוצרים במלחמת הרקונקיסטה החמישית שהובלה על ידי פרננדו השלישי מלך קסטיליה ולאון. בעקבות הכיבוש, תושבים מוסלמים רבים עזבו את האזור. שיבת הנוצרים, ואחר כך עם גירוש יהודי ספרד, התרוקנה העיר מיהודים.

הקתדרלה של קורדובה

עריכה
  ערך מורחב – הקתדרלה של קורדובה

קורדובה מפורסמת בזכות הקתדרלה העתיקה במקום. מבנה הקתדרלה שימש עוד בתקופת האימפריה הרומית כמקום מקדש לאלים הפגניים. במאה השישית הקימו הויזיגותים את בזיליקת הקדוש וינסנט. מהמאה השמינית שימש כ"מסקיטה" – המסגד הגדול, שנודע בגודלו וביופיו, ומהמסגדים המפורסמים בעולם.

בנייתו של המסגד החלה בשנת 748. בזה אחר זה הרחיבו השליטים המוסלמים בספרד את המתחם, עד שהעיר נכבשה מחדש על ידי הנוצרים במאה ה-13. המסגד, על מאות עמודי השיש שבו והלבנים האדומות-הלבנות, נחשב לאחד ממבני המורשת המורית המרשימים.

במאה ה-13 הוא הוסב לבית תפילה נוצרי, ובמאה ה-16 נבנתה הקתדרלה במרכז המתחם.

בשנת 1984 הכריז ארגון אונסק"ו על המרכז ההיסטורי של קורדובה כאתר מורשת עולמית.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ "Statistics 2011 (Spanish)". www.ayuncordoba.es. אורכב מ-המקור ב-2011-09-07. נבדק ב-2013-06-19.
  2. ^ "Neanderthals Died Out Earlier Than Thought". Live Science. 4 בפברואר 2013. נבדק ב-9 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Everett-Heath, John (2017). The Concise Dictionary of World Place Names (באנגלית). Oxford University Press. ISBN 9780192556462.
  4. ^ C. F. Seybold and M. Ocaña Jiménez, "Ḳurṭuba", in Encyclopaedia of Islam, ed. by P. Bearman and others, 2nd edn (Leiden: Brill, 1960-2007), doi:10.1163/1573-3912_islam_SIM_4552.
  5. ^ תלמוד בבלי מסכת יבמות דף קטו עמוד ב, שם היא נקראת קורטבא באופן שדומה יותר לשם הפיניקי המקורי.
  6. ^ הרב שי עילם, בית יער הלבנון, שם.