דניאל מינץ

אדריכל ישראלי

דניאל מינץ (נולד ב-1961) הוא אדריכל ישראלי, מרצה בכיר במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל.

דניאל מינץ
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1961 (בן 63 בערך)
ריגה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה אדריכלות עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס רכטר (2012) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג טליה טריינין עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

מינץ נולד בריגה לצבי ואולגה מינץ ובשנת 1972 עלה לישראל. לאחר שסיים את לימודיו בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון בחיפה בתחילת שנות ה-90, הצטרף מינץ לסגל ההוראה במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל. הוא נשוי לציירת ד"ר טליה טריינין, ולהם שלושה ילדים. מתגורר בירושלים.

עבודותיו עריכה

  • המרכז להוראת השואה יד ושם ירושלים, בשיתוף משרד גוגנהיים-בלוך אדריכלים, ב-1996. מבנה זה זיכה את מינץ וגוגנהיים-בלוך אדריכלים בפרס רכטר בשנת 2013.[1] בעבודה זו שולב המבנה עם הנוף באמצעות חלל ציבורי גדול - "כיכר המשפחה", כקצהו של ציר "דרך המשפחה" שבהמשכו מתמקם "רחוב". הביקור במרכז נערך דרך "קניון" חצוב בהר, שמפעיל מספר חושים במקביל: ראייה במצבי אור שונים, שמיעת צעדי ההליכה ומגע עם האבן, במטרה להרחיב את המצב תודעתי של המבקר.[2]
  • אודיטוריום ג'ורג' אוונס באוניברסיטת בן-גוריון שדה בוקר 2006, בשיתוף משרד גוגנהיים אדריכלים.
  • מרכז לוגיסטי אוניברסיטת בן-גוריון שדה בוקר 2006, בשיתוף משרד גוגנהיים אדריכלים.
  • ביתו הפרטי של מינץ בגליל 2010–2015. ".פרויקט אהוב עלי במיוחד הוא הבית שאני בונה כבר שנים בגליל. בית ממשי מבטון וזכוכית.... בית שזוכר את אמא שלי ואת היערות של לטביה הרחוקה. קשה להיפרד מהאתר המקורי, קשה לי להיפרד משלוש הווריאציות שתכננתי לאותו אתר. קשה לי להיפרד משלד הבטון. שלד הבטון המטויח, המזוגג. כאילו אני מנסה לדחוק את המפגש עם הבית המתהווה – אני מתבונן בו והוא מביט בי בחזרה".[3]
  • בית מיח"א מרכז ישראלי לחרשים אילמים ירושלים 2015, בתכנון משרד מינץ-מלמד. הבניין ממוקם בשכונת אבו תור על קו התפר, ונועד לאפשר שיתוף בין ילדים יהודים לערבים, חלקם לקויי שמיעה. בהתייחסו למבנה זה אמר מינץ: "רציתי להתקדם לאובייקט טוטאלי עם פרופורציות מושלמות - הקופסה".[4] הוא תכנן את בית מיח"א כמעטפת המאפשרת בחלקיה שקיפות מלאה, כחלק מתפישתו כי האדריכלות מתפתחת לקראת היעלמות החומר לטובת עיסוק בפרופורציות, גמישות ושקיפות.
  • המכון הגאולוגי בגבעת רם 2015–2019, בשיתוף אלעד מלמד ואריאל שפילקה (עמית ביטון ליווה בשלבי הביצוע).[5] מינץ פרש מהפרויקט עם פירוקו של משרד מינץ-מלמד ב-2015. הבניין עשיר בחומרים, בחלונות ופתחים, בחללים מגוונים, בשטחי שהייה ובחצרות מטופחות.[5]
  • שיפוץ מוזיאון אנו (לשעבר בית התפוצות) 2020 בקמפוס אוניברסיטת תל אביב. המבנה המקורי נחנך ב-1978, ובשנת 2008 התחיל לעבוד משרד מינץ-מלמד על שיפוצו. מינץ מספר כי התמקד ב"ניקוי" אדריכלי מתוספות בנייה ועודף חללים, שהפך את הסיור בבית התפוצות לחוויה של מבוך חשוך.[6] המוזיאון המחודש בנוי משלוש גלריות, במרכזן אטריום ומערכת מדרגות פיסוליות. בקצה האטריום מנסרת אור בצורת הלוגו הישן של בית התפוצות, שעד חסמו מוצגים שונים את כניסת האור דרכה לחלל. "יצחק ישר עשה גוף אור, וביום הראשון של הפתיחה של המוזיאון המקורי סגרו אותו וזו הפעם האחרונה שראו את מנסרת האור פתוחה", מספר מינץ.[7] על גג המבנה נבנתה מרפסת עץ רחבה המיועדת לאירועים פרטיים ולכנסים.

השכלה עריכה

1985–1988 הפקולטה לארכיטקטורה הטכניון חיפה.

פרסים עריכה

  • 1987: פרס שלישי בתחרות בינלאומית לסטודנטים של אגודת האדריכלים הבריטית RIBA "חדש בתוך ישן" לונדון 1987, בשיתוף עם האדריכל סולומון משה
  • 1993: פרס ראשון בתחרות לשיקום מתחם האקדמיה לאמנות בצלאל, ירושלים, 1993, בשיתוף עם רוזנפלד ארנס אדריכלים
  • 1996:פרס רכטר לאדריכלות עבור תכנון בית הספר ללימודי השואה, יד ושם, ירושלים
  • 2003: פרס שני בתחרות בינלאומית לתכנון עיריית מוסקבה, בשיתוף עם האדריכל מיכאל וולמה ון דר מולן.

תערוכות קבוצתיות עריכה

  • 1987 "חדש בתוך ישן" תערוכה לעבודות הזוכות מטעם אגודת הארכיטקטים הבריטית באקדמיה המלכותית לאמנות, לונדון.

הערות שוליים עריכה