דניאל מנדוזה

דניאל מנדוזה (באנגלית: Daniel Mendoza;‏ 5 ביולי 1764 – 3 בספטמבר 1836) היה מתאגרף יהודי-אנגלי.

דניאל מנדוזה

לידה	5 ביולי 1764 לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה
פטירה	3 בספטמבר 1836 (בגיל 72) לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
מידע כללי
שם לידה	Daniel Mendoza
מדינה	בריטי
משקל	72 ק"ג
גובה	1.70 מטר
ספורט
ענף ספורט	איגרוף

ביוגרפיה

חיים מוקדמים ומוצא

דניאל מנדוזה נולד בווייטצ'אפל, אלדגייט, לונדון, אנגליה, ב-5 ביולי 1764, למשפחה של יהודים ספרדים פורטוגזים. רק כמאה שנים לפני לידתו הותר ליהודים להתיישב מחדש באנגליה, לאחר שניתן אישור מחדש לכך על ידי קרומוול בשנת 1656. הם עדיין התקבלו על ידי תושבי לונדון רבים במידה מסוימת של חשדנות והתמודדו עם אנטישמיות. אבותיו של מנדוזה הגיעו ספרד לפורטוגל, משם היגרו להולנד, שהייתה לה מדיניות של סובלנות, שם חזרו בגלוי ליהדות. בקהילה היהודית הפורטוגזית בהולנד נולד סבו. משפחתו של מנדוזה עברה ללונדון לפני לידתו. מנדוזה למד בבית ספר היהודי שערי תקווה בלונדון. הוא גדל באיסט אנד של לונדון בסביבה ענייה, ועבד כחותך זכוכית, פועל, עוזר לחנות ירקות ושחקן לפני שהתחיל באגרוף כמקצוע.

מנדוזה היה בלתי מנוצח ב-27 קרבות רצופים עוד לפני 1788. הקרבות באותה עת היו חשופים, ללא כפפות איגרוף או ציוד מגן, והסתיימו כאשר היריב לא היה מסוגל להמשיך, או כאשר הוחלט על עבירה או תיקו. לפי הרשימות, מנדוזה ניצח את היריבים הבאים בין השנים 1780 ל-1782: טום ווילסון, ג'ון הורן, ג'ון לויד, תומאס מונק, ג'ון האנד, ביל מוב, ג'ון ויליאמס, ריצ'רד דניס, ג'ורג' קאנון, אל פולר, טום ספנסר, ויליאם טיילור, ג'ון בריינטרי, ויליאם בירן, ג'ון מתיוס, ג'ורג' הואסט, ג'ורג' מקנזי, ג'ון הול, ויליאם קאנון, ג'ורג' בארי, ג'ורג' סמית', ויליאם נלסון. למרות האיסור הכללי על איגרוף באותה תקופה, הספורט זכה לפופולריות רבה; הקרב של מנדוזה נגד סם מרטין אף אושר על ידי הנסיך מוויילס שצפה בו.

נקודות השיא המוקדמות בקריירה 1780–90

הקרב הראשון של מנדוזה התרחש ב-1780 כשהיה בן 16. באותה תקופה עבד מנדוזה אצל סוחר תה באלדגייט, לונדון. לא היה זה קרב עם פרס כספי, אלא תחרות ליישוב סכסוך עם סבל על תשלום עבור משלוח תה. הסבל דרש פי שניים מהמחיר המוסכם עבור המשלוח ומנדוזה אמר שהסבל התנהג בצורה שאינה מתאימה לג'נטלמן. לאחר ויכוחים רבים בין השוער לבעל סוכנות התה, איתגר השוער את הבעלים ליישב את המחלוקת בדו-קרב באגרופים. מנדוזה שהאמין שהסבל מרמה את מעסיקו השברירי, נענה לאתגר בשם מעסיקו. הדו-קרב בין מנדוזה לסבל התרחש ברחוב, מחוץ לחנות התה, בטבעת איגרוף שנבנתה בחופזה, עם הצבת חבל מאולתר מסביבה. הקרב נמשך ארבעים וחמש דקות, והסתיים כאשר הסבל הכריז שאינו מסוגל להמשיך עוד. הניצחון הזה הביא תהילה למנדוזה, שכן סיפורי הקרב התפשטו בשכונות שמסביב והציגו את מנדוזה כנער מוכשר שהכה את יריבו הגדול יותר.

שיא קריירת האגרוף שלו הוגדר על ידי שלוש התמודדויות הראשונות נגד המנטור לשעבר שלו, ריצ'רד האמפריז השני, בין 1787 ל-1790. הקרב הראשון, והפחות ידוע, מביניהם התרחש ב-9 בספטמבר 1787; מנדוסה הפסיד תוך 29 דקות. קרב זה לא נחשב כחשוב בעיני היסטוריונים, אולי בגלל שהאמפריז שלט בו, או בגלל שנכחו פחות אנשים בקהל.

קרב שני: 9 בינואר 1788

הקרב השני עם האמפריז עשה היסטוריה. זו הייתה הפעם הראשונה שצופים חויבו בתשלום כניסה לאירוע ספורט. מנדוזה והאמפריז היו מעורבים באופן אישי בתכנון מחיר הכניסה למשתתפים, והשתמשו בעיתונים כדי לעורר עניין מתוך כוונה להשיג עסקה משתלמת יותר. הקרב התקיים ב-9 בינואר 1788 באודהם, המפשייר, וצפו בו 10,000 צופים.

בקהל נכללו הנסיך מוויילס והדוכס מיורק, שהימרו בסכומי עתק במשחק, לטובת האמפריז. האמפריז היה הפייבוריט 2–1 לזכייה, אם כי למנדוזה היו תומכים משלו והוא זכה לגיבוי רב על ידי הקהילה היהודית, שהימרה והיוותה עשרה אחוזים מהקהל. הקרב הופרע עקב עבירה שנקראה כאשר השני של האמפריס, האלוף לשעבר, טום ג'ונסון חסם מכה אבל, לפי הדיווח של מנדוזה, זה לא סיים את הקרב. לפי חשבונו, מנדוזה החליק על הקרשים הרטובים של הטבעת ונקע קשות את קרסולו, מה שמנע ממנו להמשיך, ודורש ממנו לוותר על ההתמודדות.

לפחות שבעה עיתונים אנגליים של התקופה, כולל הטיימס והכרוניקל הלונדוני, פרסמו מאמרים על קרבות מנדוזה-האמפריז, וגם עיתונים בארצות הברית כתבו על הקרב. במאמר אחד בעיתון לפרסום פגישתם, מנדוזה התגרה, "מר האמפריז מפחד, הוא לא מעז לפגוש אותי כמתאגרף...". האמפריז בתגובה השיב שמנדוזה צריך לטעון את אותה טענה בזירה, ונשבע לפגוש אותו.

קרב שלישי: 6 במאי 1789

הקרב השלישי של מנדוזה נגד האמפריז התרחש ב-6 במאי 1789. מנדוזה שלט וניצח בעבירה בסיבוב ה-65, כאשר האמינו שהאמפריז צנח לקרקע מבלי שנפגע. מנדוזה התאמן לקראת הקרב באסקס, בביתו של התומך החזק שלו, סר תומאס א. פרייס. לאחר הזכייה, זכה מנדוזה באליפות אנגליה במשקל בינוני, וקיווה לתבוע גם את האליפות במשקל כבד. הזירה שנבנתה במיוחד הייתה עם מקומות ישיבה מדורגים ויכלה להכיל עד 3000 אנשים, קהל צנוע יותר מאשר בקרב השני שלו. הקרב החל קצת אחרי אחת בצהריים. ייתכן שהקהל הקטן יותר נבע מכך שהוא נערך רחוק מלונדון במרחק 90 מייל, דבר שהיווה מסע ארוך עבור מעריצים רבים. היה ברור בשלב מוקדם של הקרב שעבודת היד והרגליים של מנדוזה היו עדיפות בהרבה על אלה של האמפריז, אם כי שני הגברים היו מתאגרפים מוכשרים ולמדו זה את הסגנון של זה. הטיימס הלונדוני הכריז על מנדוזה כאלוף אנגליה.

מנדוזה ניצח את הקרב הרביעי והאחרון שלו עם האמפריז ב-29 בספטמבר 1790 ב-72 סיבובים, והגן בהצלחה על מה שנחשב בעיניו באליפות אנגליה במשקל בינוני, אם כי לא היה גוף מקצועי אחיד שאישר את התואר באותו זמן. כשהוא מוכר על ידי רבים בזכות הניצחון הקודם שלו, מנדוזה היה הפייבוריט 5–4, והכה את יריבו ביסודיות, עשר דקות לארח תחילת ההתמודדות. פירס איגן, מחבר "האיגרוף האנגלי" של התקופה, ציין שרבים בקהל עמדו מאחורי מנדוזה, וזאת למרות שאוהדים רבים בלונדון היו אנטישמיים, וכי "האנושיות של מנדוזה בלטה לאורך הקרב - לעיתים קרובות היה עד שלכן שדניאל הזיז את זרועו כאשר עלול היה להחטיף מכה קשה מדי על יריבו המותש".

תביעת האליפות של אנגליה

לאחר פרישתו של האלוף טום ג'ונסון בשנת 1790, טען מנדוזה לאליפות של כל אנגליה. טענתו גברה עוד יותר על ידי פרישתו של אלוף אנגליה המכהן בן בריין, בינואר 1791. ב-14 במאי 1792, מנדוזה הגן על אליפות אנגליה במשקל בינוני בניצחון של 23 סיבובים, שעה ושש עשרה דקות נגד ביל וור, שותפו לשעבר, בסמיתאם בוטום בקרוידון. הניצחון חיזק את טענתו והביא לו הכרה מלאה כאלוף אנגליה. התואר כלל את כל דרגות המשקל, ולכן מנדוזה במשקל בינוני נאלץ להגן עליו מול גברים גבוהים וכבדים יותר במעמד המשקל הכבד.

לאחר הניצחון שלו נגד וור, נפגש מנדוזה עם המלך ג'ורג' השלישי בטירת וינדזור. הוא היה היהודי האנגלי הראשון באנגליה שדיבר ישירות עם המלך. שירים נכתבו של מנדוזה, ציירי התקופה ציירו פורטרטים שלו, והוא התבקש להציג תערוכות אגרוף בקובנט גארדנס היוקרתי של לונדון. מנדוזה קיבל 50 פאונד אנגלי, סכום מרשים ב-1790, עבור כמה מהפגנות האגרוף שלו בקובנט גארדנס, אותן ערך שלוש פעמים בשבוע. בשנת 1791 יצא מנדוזה למסע הופעות ותערוכות באי הבריטי עם קרקס נודד, כולל בסקוטלנד ובאירלנד.

סגנון האיגרוף המדעי - סגנונו החדש של מנדוזה

לפני מנדוזה, מתאגרפים בדרך כלל עמדו במקום ורק החליפו אגרופים. "הסגנון המדעי" של מנדוזה כלל מערך מגוון של תנועות ואסטרטגיות הגנה, שכללו "פסיעה מהצד", התרחקות מהירה, התכווצות וחסימה. הטקטיקה ההתקפית החדשה שלו כללה את השמירה, והסנוקרת השמאלית. בין הטכניקות שפיתח, החזקת הידיים גבוה כדי להגן על הראש והסנטר, עמידה בזווית צדדית כדי ליצור מטרה קטנה יותר, ועוד. האסטרטגיה החדשה של מנדוזה, אסכולת מנדוזה, המכונה גם האסכולה היהודית, זכתה לביקורת בחוגים מסוימים וכונתה "סגנון פחדני", מאחר שהיא כללה דחיקת צד והתחמקות. עם זאת, עם הטכניקה החדשה שלו מנדוזה הצליח להשיג יתרון מלא ברוב הקרובות שלו, למרות קומתו הקטנה יחסית, בזכות המהירות וכוח החבטות שלו, מה שאפשר לו להתגבר על יריבים כבדים ממנו. הוא ביסס חלק מההגנה החדשה שלו על מחקריו על סייפים עכשוויים והסגנון המורכב שלהם. למרות שגובהו היה רק 170 ס"מ ומשקלו רק 160 פאונד (73 ק"ג), הוא היה בעל משקל בינוני היחיד שזכה אי פעם באליפות אנגליה במשקל כבד. בשנת 1789 הוא פרסם את סיפרו, שנחשב יצירת מופת בעולם האיגרוף, "אמנות האיגרוף", שהיה אחד הכרכים המוקדמים ביותר על הספורט. הספר הפך לספר חובה לדור חדש של מתאגרפים אנגלים ואמריקאים, והטכניקות שלו התפשטו ברחבי אירופה. עיתונות התקופה ציינה כי עם התמיכה העממית שזכה לה מהניצחונות שלו באגרוף, מנדוזה עזר להפוך את הסטריאוטיפ האנגלי הפופולרי של יהודי, מאדם אלמוני חלש וחסר הגנה, לאדם הראוי לכבוד. ההכרה בו קיבלה חיזוק בפגישתו גם עם המלך לעתיד ג'ורג' הרביעי, דבר שהיה יוצא דופן לתקופה.

דעיכת האיגרוף ופרישה 1793–1795

למרות שהוא נשאר דמות נערצת והרואית, הירידה של מנדוזה בתמיכה העממית נבעה בחלקה מפרסום בציבור של כמה פשעים שביצע, אותם השמיט קודם מזיכרונותיו. ייתכן שהוא היה מעורב כנער בשוד, הוא ללא ספק הואשם בהונאה במשפט אולד ביילי המתוקשר היטב באוקטובר 1793, ונמצא אשם במשפט בלונדון בתקיפה אכזרית של אישה, רייצ'ל ג'ואל, לאחר שהעליבה את אשתו בשנת 1795. פורסם שגם ילדיו היו מעורבים במעשי אלימות, כאשר שניים מבניו, דניאל ואברהם, בשתי תקריות נפרדות, שדדו ונהגו באלימות כלפי שני ג'נטלמנים. מנדוזה ריצה עונש מאסר בכלא. כשהשתחרר חזר להתאמן, ובקרב שקיים הביס את ויליאם וור ב-12 בנובמבר 1794. עם זאת, לאור הירידה בפופולריות, ולמרות שהחזיק באליפות, לא היה לו מספיק כסף על מנת לספק מזון למשפחתו המורעבת, והוא מצא עצמו בעבודות מזדמנות.

הפסד של אליפות אנגליה, 1795

ב-15 באפריל 1795, נלחם מנדוזה ב"ג'נטלמן" ג'ון ג'קסון על אליפות אנגליה על במה בהורנצ'רץ' באסקס. ג'קסון, בן עשרים ושש צעיר ושרירי, היה היה צעיר ממנדוזה בין ה-31, ופחות עייף ממנו. הוא גם היה גבוה ב-10 ס"מ ממנדוזה וכבד ממנו ב-19 ק"ג של שרירים. קצת יותר ממאתיים לירות בריטיות הונחו מכל צד, בהימורים לקראת הקרב, והמלך לעתיד ויליאם הרביעי היה בין הקהל. קרב זה היה רק הקרב המקצועי השלישי של ג'קסון, אבל גילו של מנדוזה, וחודשי המאסר שריצה מבלי יכולת להתאמן או לשמור על תזונה נכונה, העניקו את היתרון לג'קסון. האיש הגדול יותר פיזית ניצח בתשעה סיבובים, וסלל את הדרך לניצחון על מנדוזה. ג'קסון ניצח את מנדוזה לאחר קרב קשה ביותר, בסוף הסיבוב ה-9, לאחר שג'קסון תפס את שערו של מנדוזה ותלש אותו. מנדוזה ביקש עבירה על תלישת השיער, אך היא נקבעה אז כחוקית, שכן לא היה אז חוק שאסר זאת. רק לאחר מכן נאסרה תלישת שיער באגרוף. מנדוזה פרש לאחר ההפסד הצורב שלו, ולמרות שניסה קאמבקים באגרוף, הוא לא נהנה שוב מאותו גודל קהל ולא קיבל סכומים גדולים על הופעותיו. אף על פי שמנדוזה המשיך בקרבות ראווה גם לתוך המאה התשע-עשרה, 1795 סימנה את תחילתה של ירידה תלולה בפופולריות שלו, ובעיקר בהכנסה שלו. הוא הופיע לעיתים רחוקות מאוד בעיתונים בלונדון לאחר תקופה זו, ואיבד כבוד רב מהציבור. בשנת 1799, מנדוזה הסתבך בחוב ונאסר בכלא קרלייל, שם ריצה שישה חודשי מאסר נוספים. למרות שהורשע, ובזכות קשריו והכבוד שזכה לו בעבר, הוא מונה מאוחר יותר לעוזר השריף של מחוז מידלסקס ב-1806, עד שפוטר.

עבודה בפאב אדמירל נלסון, 1806-9

מנדוזה החל לחפש מקורות הכנסה אחרים, והפך לבעל הבית של הפאב "אדמירל נלסון" בוויטצ'אפל עם הכסף שהשיג בקרבות מזדמנים. הוא המשיך בעבודתו בפאב במשך מספר שנים. הוא דחה מספר הצעות למשחקים חוזרים ובשנת 1807 כתב מכתב ל"טיימס הלונדוני" בו אמר שהוא מקדיש את עצמו בעיקר ללמד את אמנות האגרוף. הוא פרסם את ספרו השני, "זכרונות חייו של דניאל מנדוזה" האוטוביוגרפי ב-1816.

לקראת סוף ימיו נאלץ להתפרנס בעבודות מזדמנות. בזיכרונותיו הוא מדווח כי לאחר תקופת האיגרוף שלו הוא ניסה מספר מיזמים, כולל סיור באי הבריטי תוך הפגנות אגרוף, עבודה כשחקן, עבודה בעסקי הנפט והיין, פתיחת אקדמיית אגרוף בליציום בסטרנד או בלונדון, עבודה כסמל גיוס לצבא, ומדפיס כסף נייר משלו.

אובדן ומוות, 1836

הופעתו הפומבית האחרונה כמתאגרף הייתה ב-4 ביולי 1820, יום אחד לפני יום הולדתו ה-56, בבנסטד דאונס במשחק טינה נגד תומאס אואן, שהיה צעיר ממנו בחמש שנים; מנדוזה לא נלחם כבר 14 שנים, אך היה זקוק מאוד לכסף, הוא עשה בחירה מפוקפקת, והובס בנוקאאוט לאחר 12 סיבובים. על פי מספר מקורות, הוא המשיך בעבודתו כשומר פונדק וכבעל בית, ככל הנראה בפאב אדמירל נלסון, בשנים האחרונות לחייו, עד למותו.

למרות שהיה אינטליגנטי וכריזמטי, חייו היו כאוטיים. הוא מת ב-3 בספטמבר 1836 בגיל 72, כשהוא מותיר את משפחו בעוני. הוא נקבר בתחילה בבית הקברות היהודי הספרדי נואבו, כיום חלק מהקמפוס של אוניברסיטת קווין מרי בלונדון, ולאחר מכן נקבר מחדש בבית הקברות היהודי ברנטווד באסקס, אנגליה.

היכלי התהילה

• בשנת 1954 נבחר מנדוזה למגזין The Ring Hall of Fame (היכל התהילה של האגרוף).
• מנדוזה הוכנס להיכל התהילה של הספורט היהודי הבינלאומי בשנת 1981.
• בשנת 1990 הוא הוכנס למעמד הפתיחה של היכל התהילה הבינלאומי של האגרוף
• בשנת 2017, מנדוזה הוכנס להיכל התהילה של אגרוף חשוף קנוקל

ב-1981 הונצח מנדוזה ביד לאיש הספורט היהודי במכון וינגייט, מוזיאון המנציח יהודים שזכו להישגים ספורטיביים יוצאי דופן. ב-1990 נבחר כחבר בהיכל התהילה הבינלאומי של האיגרוף.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דניאל מנדוזה בוויקישיתוף

• דניאל מנדוזה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• דניאל מנדוזה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)