דני גיבור
דני גיבור, המוכר גם בשם פרח נתתי לנורית וכן על פי השורה הראשונה בו: אמא אמרה לי: דני (וגם על פי גרסה משובשת של שורה זו: "אמא אמרה לדני"), הוא שיר ילדים עברי מאת המשוררת מרים ילן-שטקליס שפורסם ב-1941.
השיר ראה אור לראשונה בעיתון הילדים "דבר ילדים" ב-20 בפברואר 1941. ומאוחר יותר נכלל בספרה של שטקליס "דני" (1943). אחר כך התפרסם במאספים רבים של שירת ילן-שטקליס שערכה היא וערכו אחרים, בהם "פרח נתתי לנורית". המלחין מקס למפל הלחין את השיר.
השיר הפך לאהוד ומקובל והוכנס לתוכנית הלימודים של גני הילדים ובתי הספר ביישוב ולאחר הקמת המדינה. זכה למספר ביצועים, בין השאר, על ידי הזמרים אריק איינשטיין, אילנית, עוזי חיטמן, חני נחמיאס, אסנת פז ואהובה צדוק.
נושא השיר הוא התמודדות נפשית פנימית ועיצוב ההתנהגות כלפי הזולת במצבי חוויה של אהבה ואכזבה. "דני גיבור", הוא אחד מיצירות הספרות שהוכנו לילדים, אך מבוגרים נהנים לקוראה או להאזין לה, בשל הניסוח הבהיר של רגשות ומצבי חיים מילדות ועד זיקנה.
תהליך כתיבת השיר
עריכהבמהלך ההכנות ללקסיקון הספרות שלו פנה גצל קרסל למרים ילן-שטקליס בבקשה שתשלח לו את קיצור תולדות חייה ואת רשימת פרסומיה. במכתב התשובה שכתבה לו, 29 דפים אורכו, כתבה בין השאר:
"אחזור להתחלת דרכי ואזכיר מעשה אשר השפיע עלי מאד. הלכתי פעם ברחוב, הרהרתי בבעיה: כיצד מבטאים אהבה מהי? הרי אין עוד מילים שבעולם אשר לא השתמשו בהם לצורך זה מאז אדם וחוה. מובן מאליו, אינני יכולה לשחזר את מהלך מחשבותי והרגשותי. על כל פנים, לפתע עלה בזכרוני קטע מאחד ממכתביו של טולסטוי אל סופר צעיר: 'אם רוצה אתה לתאר סוס, תאר אותו כאילו אתה האדם הראשון הרואה את הסוס הראשון בפעם הראשונה בחיים." אמרתי לעצמי: הלא כך רואה ילד את העולם, וכל אשר יש בו. הדבר בא עלי כהתגלות. ובכל זאת טרם הייתי בטוחה בעצמי ובדרכי. המשכתי והלכתי לאן שהלכתי. הלכתי אל רופאת-שניים. ישבתי כמחצית השעה בחדר המתנה וחיברתי את השיר "דני גיבור". השיר מתחיל במילים: "אמא אמרה לי" דני… כשחזרתי לביתי רשמתי את המילים. קראתי את הכתוב, ולא ידעתי מה לעשות בו. נדמָה לי, שיר זה – ילדים לא יבינו אותו; מבוגרים – מי יבין את הדבר במעטה כה פשוט? הייתי בטוחה: איש לא יבין. הנחתי את השיר במגרתי, וחסל."
בהמשך היא מסבירה:
"עברו שבועות ובא מכתב מיציב (עורך עיתון 'דבר לילדים'): מה את שותקת? שלחתי לו את השיר. השיר נדפס מיד. החוברת יצאה ביום ד', וביום ה' לפני הצהריים, ביושבי ליד שולחן עבודתי שבספריה על הר הצופים, הרגשתי פתאום שמישהו עומד לידי. הייתה זו ילדה כבת תשע: את מרים שטקליס? שאלה. אמרתי: כן. אמרה: אני שלחו אותי כל הילדים מן הכיתה שלנו לומר לך תודה על השיר שלך. מפני שאני מכירה את הדרך, אמא שלי עובדת כאן מן הצד השני של הכביש. שאלתי: איזה שיר? אמרה: דני גיבור. התבלבלתי והתרגשתי עד שלא ידעתי מה לומר. שאלתי: איזה בית-ספר? אמרה: לילדי עובדים. אמרתי: הנה כמה סוכריות, קחי לך! אמרה: לא, אמא לא מרשה. שלום! – פנתה והלכה. כעבור רגע נתאוששתי, רצתי אחריה, ומצאתיה ליד תחנת האוטובוס. לקחתי אותה, והלכנו וישבנו תחת עץ בגן האוניברסיטה. שאלתיה: מה מצא חן בעיניך בשיר זה? הסתכלה בי ואמרה בזו הלשון: אנשים רבים כתבו על האהבה, כתבו הרבה. למשל מאפו, אהבת ציון, שלושה כרכים. ואת כתבת על אהבה כל מה שאפשר לומר במעט שורות. ישבתי לפניה כתלמיד לפני רבו. אז ידעתי שילדים מבינים אותי, וידעתי שמצאתי את הדרך לבטא את עצמי."
פרקי השיר ותכניו
עריכההשיר המחורז כולל שלושה בתים ופזמון:
בבית הראשון הפותח במילה "אמא", המייצגת מקור מובטח לאהבה ולקבלה, מספר הדובר, הילד דני, על עצתה של האם ממנו, לשלוט במבעיו כאשר הוא חש רגשות עזים, לדוגמה לא לפרוץ בבכי כאשר הוא מרגיש צער רב; העצה היא אחת ממערך חינוכי של כללי החברה אותם מנחילה לו האם:
” יַלְדִּי הוּא גִּבּוֹר וְנָבוֹן.
יַלְדִּי לֹא יִבְכֶּה אַף פַּעַם
כְּפֶתִי קָטֹן.”
דני מבקש לפעול על פי העצה של האם - כך בפזמון, המתחיל במילים:
”אֵינֶנִּי בּוֹכֶה. אַף פַּעַם.”
הוא רוצה להתנהג כילד "גדול":
”אֵינֶנִּי תִּינוֹק־בַּכְיָן.”
אולם מתקשה לממש אותה; כאשר ישנו פער בין ההסכמה עם עצת האם, המחשבה והרצון, לבין התנהגותו של הגוף, המופרדת כביכול מהרצון העצמי שלו, כאילו לא הייתה בשליטתו; ועם חוסר האונים לשלוט בבכי ובדמעות ולבצע את כללי ההתנהגות שאליהם נדרש, הוא חוזר אל אימו בשאלה ובבקשת עזרה:
”אַךְ לָמָּה זֶה, אִמָּא, לָמָּה
בּוֹכוֹת הַדְּמָעוֹת בְּעַצְמָן?”
בבית השני והשלישי מתאר הדובר דני עלילה, המדגימה את חוויות האהבה והאכזבה ועמהם חוסר היכולת לשלוט בתגובה הנפשית-הגופנית; וזאת על אף הרצון להתנהג על פי כללי החברה ובהם להיות "גדול". הוא מספר שנתן לילדה נורית פרח קטן וכחול ותפוח; הפרח מייצג רגשות אהבה, והתפוח נתינה חומרית מ"רכושו"; ואל העברת החפצים מתלווה ההרגשה של נתינת "הכל". אבל אינו זוכה לתמורה שציפה לה; הפרח "נזרק לחצר" והתפוח נאכל, על ידי נורית, ואחר כך היא מפנה לו את עורפה וזונחת אותו:
” הָלְכָה לְשַׂחֵק עִם יֶלֶד –
עִם יֶלֶד אַחֵר.”
חידושים לשיר
עריכהלהקת "שייגעצ" ביצעה חידוש לשיר בשם "פרח נתתי לנורית". בתחילה נראה היה כי מדובר בחידוש רגיל אולם בהמשך השיר מגיע לכיוון חדש, רוקיסטי ופרוע, תוך שינוי חלק מהטקסט, והיותו שיר-ילדים איננה נוכחת עוד. השיר הופיע באלבום הבכורה של הלהקה "ניו יורק-רפיח" שיצא ב-2001.
קישורים חיצוניים
עריכה- "דני גיבור" באתר בית לזמר העברי
- מילות השיר "דני גיבור" והאזנה לו באתר זמרשת
- מידע על דני גיבור בקטלוג הספרייה הלאומית
- מרים שטקליס, דני גִּבּוֹר, דבר לילדים, 20 בפברואר 1941, עמ' 11 – פרסומו הראשון של השיר
- מילות השיר "דני גיבור" והאזנה לו, באתר זמרשת
- הדר בן-יהודה, "שיר זה – ילדים לא יבינו אותו": הסיפור מאחורי "דני גיבור", בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 9 במאי 2017
- דני גיבור, באתר זמרשת
- נילי פרידלנדר, איך באים השירים אל הלב, מעריב, 9 באוקטובר 1963
- רותה קופפר, עכבר העיר אונליין, פרח נתתי למי?, באתר הארץ, 27 ביוני 2008