האיחוד הפאן-אירופי
האיחוד הפאן-אירופי הבינלאומי, המכונה גם התנועה הפאן-אירופית, היא תנועת איחוד אירופה (אנ') הוותיקה ביותר. תחילתה עם פרסום המניפסט של הרוזן ריכרד ניקולאוס פון קודנהובה-קלרגי (1923), פאנאירופה (Paneuropa), שהציג את הרעיון של מדינה אירופית מאוחדת. קודנהובה-קלרגי היה הדמות המרכזית ונשיא הארגון עד מותו ב-1972.
 | |
| דגל האיחוד הפאן-אירופי הבינלאומי | |
| מדינה |
צרפת  |
|---|---|
| משרד ראשי |
 מינכן, גרמניה |
| מטה הארגון |
 שטרסבורג, צרפת |
| מייסדים |
 ריכרד ניקולאוס פון קודנהובה-קלרגי |
| נשיא |
אלן טרנואר |
| תקופת הפעילות | 1923–הווה (כ־101 שנים) |
| אתר רשמי | |
  | |
הארגון אינו תלוי באף מפלגה פוליטית, אך יש לו ארבעה עקרונות בסיסיים לפיהם הוא מעריך פוליטיקאים, מפלגות ומוסדות: שמרנות ליברלית, נצרות, אחריות חברתית ופרו-אירופיות (אנ').
היסטוריה עריכה
הארגון נאסר על ידי גרמניה הנאצית ב-1933, והוא נוסד שוב לאחר מלחמת העולם השנייה.[1] אוטו פון הבסבורג, ראש בית הבסבורג ונסיך הכתר לשעבר של אוסטרו-הונגריה, התחבר לאיחוד הפאן-אירופי בשנות ה-30, נבחר לסגן הנשיא שלו ב-1957 והפך לנשיא הבינלאומי שלו ב-1973, לאחר מותו של קודנהוב. נשיא האיחוד מאז 2004 הוא אלן טרנואר, לשעבר חבר הפרלמנט הצרפתי והפרלמנט האירופי ומנהל האיחוד הצרפתי של פאן-אירופה. אוטו הבסבורג הפך לנשיא הכבוד הבינלאומי של האיחוד הפאן-אירופי הבינלאומי ב-2004. סגנית הנשיא שלו היא וולבורגה הבסבורג דאגלס, חברת הפרלמנט השוודי.
לאיחוד סניפים במדינות רבות באירופה, כאשר המזכירות הכללית ממוקמת במינכן, גרמניה. בצרפת, האיחוד הפאן-אירופי נוסד על ידי הנשיא ז'ורז' פומפידו מאוחר יותר, ולאחר מכן שר הקבינט לואי טרנואר, בתמיכתו של שארל דה גול.
וינסטון צ'רצ'יל שיבח את פועלה של התנועה למען אירופה מאוחדת לפני המלחמה בנאומו בציריך ב-1946.[2][3]
בשנת 1947, הקבוצה שהוקמה סביב דאנקן סנדיס, וינסטון צ'רצ'יל, אדווארד בנש ואחרים התפצלה לתנועה אירופית שהתנגדה לימין הנוצרי של האיחוד.
האיחוד הפאן-אירופי, המבוסס על ערכים ליברליים, נחשב לאנטי-קומוניסטי נחרץ מראשיתו ובמיוחד במהלך המלחמה הקרה. מסיבה זו, הארגון זכה לגנאי רב על ידי המשטרים הקומוניסטיים של הגוש המזרחי. הארגון התפרסם בזכות תפקידו בארגון הפיקניק הפאן-אירופי, אירוע חשוב במהלך סתיו העמים.
חברים עריכה
האיחוד הפאן-אירופי הוא אחד הארגונים הגדולים באירופה, ונכון לאפריל 2023 יש לו ארגונים חברים ב-31 מדינות:
נשיאי האיחוד עריכה
הרוזן ריצ'רד פון קודנהובה-קלרגי, נבחר לנשיא הבינלאומי הראשון ב-1926 (1923–1972)- אוטו פון הבסבורג, חבר הפרלמנט האירופי, יורש העצר לשעבר אוטו מאוסטרו-הונגריה (1973–2004)
אלן טרנואר, לשעבר חבר הפרלמנט הצרפתי והפרלמנט האירופי (2004–)
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Kövics, E.; Boros-Kazai, Mary (1979). "Coudenhove-Kalergi's Pan-Europe Movement on the Questions of International Politics during the 1920s". Acta Historica Academiae Scientiarum Hungaricae. 25 (3/4): 233–266. JSTOR 42555262.
- ^ Michael Gehler; Wolfram Kaiser, Helmut Wohnout: Christdemokratie in Europa im 20. Jahrhundert: Christian democracy in 20th century Europe. Böhlau Verlag Wien, 2001, ISBN 3205993608, Seiten 595.
- ^ Trevor C. Salmon; William Nicoll: Building European Union: a documentary history and analysis. Manchester University Press, 1997, ISBN 0719044464, Seite 26.