האימפריה הסיקית
האימפריה הסיקית (בפונג'אבית: ਸਿੱਖ ਸਾਮਰਾਜ; סיק סמראג') הייתה מעצמה אזורית שבסיסה באזור חבל פנג'אב, אזור מישורי הנמצא בדרום אסיה. האימפריה התקיימה מ-1799, והמהרג'ה רנג'יט סינג השתלט על לאהור בשנת 1849. עם זאת, האימפריה נפלה לאחר שחברת הודו המזרחית הבריטית, חברת מניות שקיבלה צ'רטר מלכותי מאליזבת הראשונה ב-31 בדצמבר 1600, כבשה אותה במלחמה האנגלו-סיקית השנייה.[1]
| |||
 | |||
 | |||
| מוטו לאומי |
עם חסד אלוהים | ||
|---|---|---|---|
| ממשל | |||
| משטר | אימפריה | ||
| שפה נפוצה | פנג'אבי, פשטו, קשמירית ועוד | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אסיה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | |||
| הקמת האימפריה הסיקית | 1799 | ||
| פירוק | |||
| נפילת האימפריה הסיקית | 1849 | ||
| ישות קודמת | הקונפדרציה הסיקית, האימפריה הדוראנית ועוד | ||
| ישות יורשת |
 מחוז פונג'אב (הודו הבריטית), ג'אמו וקשמיר | ||
| שליטים בולטים | רנג'יט סינג | ||
| אוכלוסייה בעבר | 12,000,000 (נכון ל־1800~) | ||
| דמוגרפיה | |||
| דת |
80% אסלאם | ||
  | |||
האימפריה הסיקית קמה על בסיס הקהלסה. בשיא גודלה במאה ה-19, האימפריה התרחבה מגילגיט (אזור פקיסטן של היום), לטיבט. האימפריה שלטה על מדבר טהאר, אך גם שלטה על לאהור, בירת פרובינציית פנג'אב, עיר בעלת היסטוריה רבה.[2]
האוכלוסייה המוערכת של האימפריה בשיאה, היה 12 מיליון נפשות בשנת 1831, מה שהופך אותה למדינה ה-19 המאוכלסת ביותר באותו הזמן (המאה ה-19). האימפריה הייתה האזור הגדול האחרון של תת היבשת ההודית שסופח על ידי האימפריה הבריטית. באימפריה דיברו שפות רבות, ביניהם פנג'אבי ופשטו.
אף על פי שהאימפריה הייתה שייכת לסיקים, 80% מאוכלוסיית האימפריה הייתה מוסלמית, ורק מיעוט של 10% היו סיקים.[3]
הערות שוליים
עריכה- ^ Ranjit Singh: A Secular Sikh Sovereign | Exotic India Art, www.exoticindiaart.com (באנגלית)
- ^ Hari Ram Gupta, History of the Sikhs: The Sikh Lion of Lahore, Maharaja Ranjit Singh, 1799-1839, Munshiram Manoharlal, 1991, ISBN 978-81-215-0515-4. (באנגלית)
- ^ Harish K. Puri, Scheduled Castes in Sikh Community: A Historical Perspective, Economic and Political Weekly 38, 2003, עמ' 2693–2701