הארמייה ה-17 (ורמאכט)
הארמייה ה-17 הייתה ארמייה גרמנית שפעלה במלחמת העולם השנייה.
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 גרמניה הנאצית |
| שיוך |
 ורמאכט |
| סוג | ארמייה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 20 בדצמבר 1940 – 7 במאי 1945 (4 שנים) |
| מקים היחידה | קרל היינריך פון שטילפנגל |
| מלחמות | |
| פיקוד | |
| מפקדים | מפקדים |
  | |
היסטוריה
עריכההארמייה ה-17 הוקמה בשנת 1940 כהכנה למבצע ברברוסה במהלך מלחמת העולם השנייה, ולמפקדה מונה קרל-היינריך פון שטילפנגל. ב-22 ביוני 1941. הארמייה ה-17 הייתה חלק מקבוצת ארמיות הדרום בעזרתם גרמניה הנאצית הוציאה לפועל את מבצע ברברוסה ופלשה לברית המועצות. מ-1 ביולי, הארמיות ההונגריות המהירות היו כפופות לארמייה ה-17.
הארמייה ה-17 הצטרפה לארמיית הפאנצר הראשונה בלחימה הכבדה מול הכוחות הסובייטים בדרום רוסיה. הם כיתרו את הכוחות הסובייטים בסמוך לעיר אומן במרכז אוקראינה במהלך קרב אומן. קרב שהוביל לנפילתם בשבי של 100,000 חיילים סובייטים.
לאחר הניצחון באומן, הארמייה ה-17, בצירוף עם כוחות גרמנים נוספים, כיתרו כוחות סובייטים גדולים יותר במהלך קרב קייב בו נפלו בשבי כ-450,000 שבויים ובעקבותיו פוטר סמיון בודיוני משירותו כמרשל ברית המועצות.
לאחר הקרב על קייב, הגרמנים נעו לכיוון מוסקבה והתמקדו בקרב על מוסקבה. מרבית קבוצת ארמיות הדרום הושעתה מפעילות התקפית למשך שארית שנת 1941. ב-5 באוקטובר 1941 מונה הרמן הות למפקד הארמייה, ופיקד עליה במהלך קרב חרקוב השני. ב-20 באפריל 1942 מונה הנס פון זלמות למפקד הארמייה, וב-1 ביוני 1942 מונה ריכרד רואוף למפקד הארמייה.
בקיץ 1942 קבוצת ארמיות דרום הייתה אמורה להוביל את המתקפה הגרמנית ברוסיה שזכתה לשם קוד "Fall Blau" ("מבצע מקרה כחול"). הארמייה ה-17 יועדה לספק הגנה לאגף ארמיית הפאנצר הראשונה בעת שהיא פותחת במתקפה לכיוון נהר הדון.
באוגוסט 1942, אדולף היטלר ארגן מחדש את כוחותיו על מנת שהצבא הגרמני יוכל לבצע התקדמות מהירה יותר בקרבות. כתוצאה מכך הוא חילק את צבא הדרום לשתי קבוצות: קבוצת ארמיות A וקבוצת ארמיות B. קבוצת ארמיות A כללה את הארמייה ה-17, ארמיית הפאנצר הראשונה וארמיית הפאנצר הרביעית. קבוצת ארמיות B כללה את הארמייה השישית, הארמייה השנייה, הארמייה השמינית של הצבא האיטלקי והארמייה השנייה (הונגריה). כאשר עד ל-2 באוקטובר הצטרפו אל קבוצת ארמיות B גם הארמיות השלישית והרביעית של רומניה.
בעוד שקבוצת ארמיות B החלה בהתקפה לכיוון סטלינגרד, קבוצת ארמיות A והארמייה ה-17 תקפו לכיוון שדות הנפט בקווקז (הקרב על קווקז). בדצמבר הכוחות סובייטים הקיפו את הארמייה השישית בסטלינגרד, וקבוצת ארמיות B נסוגה מדרום לרוסיה. אולם הארמייה ה-17 נצטוותה להישאר ולהחזיק בגשר שמעל נהר הקובאן. היטלר דרש כביש שאורכו כ-5 קילומטרים וגשר רכבת על פני מיצר קרץ' כדי לסייע בהתקדמות הלחימה דרך קווקז אל תוך פרס. ב-25 ביוני 1943 מונה ארווין ינקה למפקד הארמייה בגשר קובאן, ובלם את המתקפות הסובייטיות, אולם לבסוף באוקטובר 1943, הארמייה ה-17 נאלצה לסגת מגשר קובאן ומעבר למיצר קרץ' עד לחצי האי קרים. בחודשים שלאחר מכן הצבא האדום אילץ את כוחות היבשה של הוורמאכט לסגת לדרום אוקראינה. בנובמבר 1943 הארמייה ה-17 נותקה על ידי כוחות הצבא האדום מכוחות היבשה במצר פרקופ.
היטלר אסר על פינוי ימי של הארמייה ה-17 כי חשב שהסובייטים יוכלו להשתמש בחצי האי קרים כדי לשגר התקפות אוויריות נגד בתי זיקוק הנפט ברומניה. ב-10 באפריל 1944, הצבא הסובייטי תקף את הארמייה ה-17 ואילץ אותה לסגת אל סבסטופול. הפיקוד העליון של הוורמאכט תכנן להחזיק בסבטופול כמבצר, כפי שעשה הצבא האדום במהלך הקרב הראשון על חצי האי קרים בשנים 1941–1942. אולם תנועתו המהירה של הצבא האדום יחד עם הכנה לקויה של ההגנה על סבסטופול הפכה את המהלך לבלתי אפשרי. ב-1 במאי 1944 מונה קרל אלמנדינגר למפקד הארמייה, וב-9 במאי קיבל אישור לפנות את המבצר של סבסטופול לאחר התקפות רוסיות כבדות. מרבית הארמייה ה-17 וכמה חטיבות רומניות נפלו בשבי. עם מספר אבדות של כ-65,100 חיילים. ב-25 ביולי 1944 מונה פרידריך שולץ למפקד הארמייה, שהייתה חלק מקבוצת ארמיות צפון אוקראינה שהפכה ב-23 בספטמבר לקבוצת ארמיות A, ולחם עימה בקרבות בשלזיה. ב-1 באפריל 1945 מונה וילהלם האסה למפקד הארמייה, שפעלה כחלק מקבוצת ארמיות מרכז, ולחם עימה במהלך הקרבות בשלזיה. ב-7 במאי 1945 נפצע האסה באורח קשה, ולאחר מכן נכנע בראש כוחותיו לצבא האדום ונלקח בשבי.
מפקדים
עריכה- קרל-היינריך פון שטילפנגל (20 בדצמבר 1940 - 4 באוקטובר 1941)
- הרמן הות (5 באוקטובר 1941 - 19 באפריל 1942)
- הנס פון זלמות (20 באפריל 1942 - 31 במאי 1942)
- ריכרד רואוף (1 ביוני 1942 - 24 ביוני 1943)
- ארווין ינקה (25 ביוני 1943 - 1 במרץ 1944)
- פרדיננד שרנר (2 במרץ 1944 - 31 במרץ 1944)
- ארווין ינקה (1 באפריל 1944 -28 באפריל 1944)
- קרל אלמנדינגר (1 במאי 1944 - 25 ביולי 1944)
- פרידריך שולץ (26 ביולי 1944 - 30 במרץ 1945)
- וילהלם האסה (1 באפריל 1945 - 7 במאי 1945)
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- הארמייה ה-17 באתר lexikon-der-wehrmacht בגרמנית