פתיחת התפריט הראשי

הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1812

הבחירות לנשיאות ארצות הברית שהתקיימו בשנת 1812 היו הבחירות השביעיות בארצות הברית. הן התרחשו בין יום שישי, ה-30 באוקטובר עד ליום רביעי, ה-2 בדצמבר 1812, והתרחשו בצלה של מלחמת 1812. הן כללו מאבק בין הנשיא הדמוקרטי-רפובליקני היוצא ג'יימס מדיסון ודמוקרט-רפובליקני שפרש מהמפלגה, דווייט קלינטון, אחיינו של סגן הנשיא של מדיסון, ג'ורג' קלינטון. הפדרליסטים הפנו את תמיכתם אל קלינטון. למרות זאת, מדיסון נבחר מחדש בקלות, אבל זכה רק למעט יותר מ-50% תמיכה, כך שבחירות אלו היו הצמודות ביותר עד אז. אלו היו הבחירות הראשונות שהתרחשו בזמן מלחמה.

‹ 1808 ארצות הבריתארצות הברית 1816 ›
הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1812
1812

  James Madison.jpg DeWitt Clinton by Rembrandt Peale.jpg
מועמד ג'יימס מדיסון דוויט קלינטון
מפלגה המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית (נשיא) המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית[1]
מדינת מוצא וירג'יניה ניו יורק
סגן אלברידג' גרי ג'ארד אינגרסול
אלקטורים 128 89
מספר הקולות 140,431 132,781
אחוזים 50.4% 47.6%
ElectoralCollege1812.svg
חלוקת האלקטורים לפי מדינה
הזוכה: ג'יימס מדיסון

רקעעריכה

השפעות מלחמות צרפת המהפכנית הוחמרו במהלך כהונתו הראשונה של מדיסון, כשהבריטים והצרפתים התעלמו מזכויותיה הנייטרליות של ארצות הברית בים, והחרימו ספינות אמריקניות. הבריטים אף הכריחו את הימאים של הספינות המוחרמות לשרת בצי הבריטי. בנוסף לכך הם החזיקו מאחזים בריטיים בצפון-מערב ארצות הברית ותמכו באינדיאנים במלחמתם נגד ארצות הברית.

בינתיים, חסידי ההתרחבות של ארצות הברית בדרומה ובמערבה חשקו בקנדה הבריטית ובפלורידה הספרדית, ורצו לנצל את הפרובוקציות כאמתלה להחזקת שני השטחים. הלחץ נבנה ביציבות, וארצות הברית הכריזה מלחמה על בריטניה הגדולה ב-12 ביוני 1812. זה היה אחרי שמדיסון הועמד לבחירה מחדש על ידי הדמוקרטים-רפובליקנים אך לפני שהפדרליסטים בחרו במועמד שלהם.

מועמדיםעריכה

המועמדים הדמוקרטים-רפובליקניםעריכה

ב-18 במאי, הוועדה הדמוקרטית-רפובליקנית העמידה לבחירה מחדש את הנשיא ג'יימס מדיסון מווירג'יניה. אחרי שחיפשו מועמד לסגנות הנשיאות מניו-אינגלנד, הוועדה בחרה במושל ניו-המפשיר ג'ון לנגדון, אך אחרי שהוא דחה מפאת גילו, הוועדה העמידה את מושל מסצ'וסטס, אלברידג' גרי למשרת סגנות הנשיאות, שהייתה פנויה לאחר מותו של ג'ורג' קלינטון בחודש לפני כן.

דמוקרטים-רפובליקנים צפוניים רבים לא שמחו משליטתה של וירג'יניה במוסד הנשיאות, והעדיפו מועמד משלהם. בתחילה הם תמכו בג'ורג' קלינטון, אולם עוד לפני מותו ב-20 באפריל 1812, גילו המתקדם ומצבו הבריאותי הרע חיסלו את סיכוייו. לכן הם העדיפו את אחיינו, דוויט קלינטון.

כדי למנוע מאבק, חלק מחברי המפלגה הציעו לקלינטון להיות סגנו של מדיסון. דוויט החליט לחכות עד אחרי האספה בניו יורק. לאחר שמדיסון זכה במועמדות, המתיחות הייתה ברורה: רק 86 מתוך 134 סנאטורים וחברי קונגרס השתתפו. הם בחרו בג'ון לנגדון הצפוני כסגנו של מדיסון, אך עקב גילו המתקדם הוא ויתר. אספה שנייה בחרה בגארי אלברידג' ממסצ'וסטס, בן 68, לתפקיד.

האספה מניו יורק תמכה בקלינטון כמעט פה-אחד. רבים חששו שהוא יפרק את המפלגה. עם פרוץ המלחמה, לקלינטון הייתה בעיה במסע הבחירות שלו. רבים מתומכיו היו ניצים שהתנגדו לבריטים, אולם קלינטון ידע שיאלץ למשוך פדרליסטים, והם התנגדו למלחמה.

מועמדים פדרליסטיםעריכה

לפני כניסתו של קלינטון, השופט ג'ון מרשל היה המועמד המוביל, ורבים חשבו שינצח בצפון וגם בווירג'יניה ובצפון קרולינה. עם כניסתו של קלינטון, הפדרליסטים הבינו שלא יוכלו לנצח בניו יורק, וחששו שהשתתפות בבחירות תוביל להכרעת בית הנבחרים בנושא, וכיוון שהדמוקרטים-רפובליקנים שלטו שם, מדיסון יבחר.

לכן הפדרליסטים הסכימו לתמוך בקלינטון, אולם עם האספה שלהם בספטמבר, הם החליטו לא לתמוך באף מועמד. פדרליסטים רבים תמכו בקלינטון, אולם הרגישו שאם יעודדו אותו, הם יפגעו בו במדינות בהן הפדרליסטים לא היו פופולריים. מצד שני, ג'ארד אינגרסול, התובע הכללי לשעבר, הפך לסגנו של קלינטון מטעם הפדרליסטים. קלינטון תמך בכך כדי לזכות בתמיכת האלקטורים מפילדלפיה.

מועמדים פדרליסטים מובהקיםעריכה

פדרליסטים אחרים לא תמכו בקלינטון בנוגע למלחמה. רופוס קינג, שגריר וחבר קונגרס לשעבר, ניסה להיות המועמד הפדרליסטי ולא הצליח. לעומת זאת, רבים כן הכניסו את שמו כמועמד פדרליסטי, והוא גרם לבעיות במסע הבחירות של קלינטון.

בווירג'יניה, קלינטון הוקע בידי המפלגה הפדרליסטית שתמכה בקינג, ובוויליאם ריצ'רדסון דיווי כסגנו. הם זכו ב-27% מהקולות. בניו יורק, הפדרליסטים ניצחו בבחירות למועצה המחוקקת, והחליטו לשלוח תומכי קינג לחבר האלקטורים. קואליציית דמוקרטים-רפובליקנים ופדרליסטים הצליחה למנוע זאת ושלחה תומכי קלינטון.

בחירות כלליותעריכה

הקמפיין של קלינטון השתנה לפי האזור. בצפון-מזרח ארצות הברית, קלינטון היה מועמד אנטי-מלחמתי. אך בדרום והמערב, שם היו מעט שהתנגדו למלחמה, קלינטון תמך באופן נחוש במלחמה. הבחירות התרכזו בניו יורק ובפילדלפיה. קלינטון ניצח בניו יורק, אולם לא הצליח לנצח בפילדלפיה והפסיד בבחירות. למרות הפסדו, הוא היה המועמד הפדרליסטי הטוב ביותר מאז ג'ון אדמס. המפלגה הצליחה לעלות בבחירות לקונגרס. תומכי קלינטון שהיו פדרליסטים סירבו במקרים רבים לעבוד עם דמוקרטים-רפובליקנים, וקלינטון נחשב בעיני רבים למועמד פדרליסטי, אף על פי שלא באמת זכה במועמדות שלהם. מדיסון היה הראשון מבין ארבעה נשיאים בהיסטוריה שנבחרו מחדש עם פחות אחוזי אלקטורים בבחירות הקודמות: מדיסון זכה ל-69.3% מהאלקטורים ב-1808, אבל ב-1812 קיבל רק 58.7%. השלושה האחרים היו וודרו וילסון ב-1916, פרנקלין דלאנו רוזוולט ב-1940 וברק אובמה ב-2012. מדיסון היה גם הנשיא הראשון מתוך חמישה שנבחר מחדש עם אחוז קטן יותר מהקולות שקיבל בבחירות הקודמות, אף על פי שב-1812, רק שש מתוך שמונה עשרה מדינות בחרו אלקטורים לפי בחירות. הארבעה האחרים היו אנדרו ג'קסון ב-1832, גרובר קליבלנד ב-1892, פרנקלין רוזוולט ב-1940 וב-1944, ואובמה ב-2012.

האלקטורים הצביעו כמפורט להלן בטבלה:

המועמד לנשיאות מדינה מפלגה מספר קולות האלקטורים שקיבל
ג'יימס מדיסון וירג'יניה דמוקרטית-רפובליקנית 128
דוויט קלינטון ניו יורק פדרליסטית 89
רופוס קינג ניו יורק פדרליסטית 0
המועמד לסגנות הנשיאות מדינה מפלגה מספר קולות האלקטורים שקיבל
אלברידג' גרי מסצ'וסטס דמוקרטית-רפובליקנית 131
ג'ארד איגרסול פנסילבניה פדרליסטית 86
  • שלושה אלקטורים הצביעו לקלינטון, אך הצביעו לגרי כסגן הנשיא.

בחירת האלקטורים לפי מדינותעריכה

אופן בחירת האלקטורים המדינות שבהן התקיים
כל מדינה מחולקת למחוזות, ונבחר אלקטור אחד לכל מחוז על ידי בוחרי המחוז קנטקי, מרילנד, טנסי
כל אלקטור נבחר על ידי בחירות כלליות ניו המפשיר, אוהיו, פנסילבניה, רוד איילנד, וירג'יניה
האלקטורים ממונים על ידי בית המחוקקים של המדינה קונטיקט, דלאוור, ג'ורג'יה, לואיזיאנה, ניו ג'רזי, ניו יורק, צפון קרולינה, דרום קרולינה, ורמונט.
שני אלקטורים נבחרים על ידי המצביעים, שניים על ידי מחוזות בחירה מסצ'וסטס

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אף על פי שנחשב למועמד של המפלגה הפדרליסטית, קלינטון רץ כדמוקרט-רפובליקני ולא קיבל את המועמדות של הפדרליסטים, שלא הגישו מועמד. זה לא מנע תמיכה מצד הפדרליסטים בפנסילבניה, אבל הוא זכה גם לתמיכה של הדמוקרטים-רפובליקנים בניו יורק