הבליץ על ליברפול
הבליץ של ליברפול (או הפצצת ליברפול במלחמת העולם השנייה) הייתה הפצצה כבדה וממושכת של העיר הבריטית ליברפול וסביבותיה במהלך מלחמת העולם השנייה על ידי חיל האוויר של גרמניה הנאצית, הלופטוואפה.
.jpg)
להוציא את לונדון הייתה ליברפול העיר שהופצצה באופן הכבד ביותר בכל בריטניה במהלך המלחמה והקרב על בריטניה,[1] עקב היותה, יחד עם העיר בירקנהד השוכנת מעברו השני של שפך נהר המרזי, הנמל הגדול ביותר על חופה המערבי של בריטניה ועקב חשיבותה חסרת התקדים למאמץ המלחמתי הבריטי. ממשלת בריטניה הייתה מעוניינת להסתיר מפני הגרמנים את היקף הנזק המדויק שנגרם לרציפי הנמל, כך שהדיווחים על ההפצצות נשמרו בסודיות. כ-4,000 איש נהרגו בהפצצות.[2] מחיר דמים זה היה משני רק לזה שספגה לונדון, שבה נמנו עם תום המלחמה 30,000 קורבנות.
המכלול של העיר ליברפול, העיר בוטל ובריכת וואלוסי, היה אזור בעל חשיבות אסטרטגית עליונה במהלך המלחמה. נמל ליברפול היה במשך שנים שער הכניסה העיקרי של תנועת הספנות עם אמריקה הצפונית והוא היה בעל תפקיד מפתח בהשתתפותה של בריטניה במערכה באוקיינוס האטלנטי. בנוסף לתפקודו כמקום עגינה לספינות הציים של מדינות רבות, שימשו רציפי הנמל באורך של 18 ק"מ לפריקתם של כ-75 מיליוני טונות, יותר מ-90% של חומרי הגלם שיובאו לבריטניה. ליברפול הייתה הקצה המזרחי של שרשרת האספקה שהגיעה מאמריקה הצפונית ובלעדיה לא יכלה בריטניה לנצח במלחמה.
ההכנות למלחמה עריכה
פינוי הילדים עם פרוץ המלחמה בספטמבר 1939, היה צעד מקדים להצלת האוכלוסייה באזורים העירוניים או הצבאיים מפגעי ההפצצות האוויריות הגרמניות. מבצעי הפינוי אורגנו על ידי העירייה ולמרות שחלק מהילדים פונו לעיירות קטנות סמוכות, רובם יצאו לאזורים הכפריים בצפון ויילס ובצ'שייר.
תחילת הבליץ עריכה
הפשיטה האווירית הרצינית הראשונה על ליברפול התרחשה באוגוסט 1940, כאשר 160 מפציצים תקפו את העיר בליל ה-28 באוגוסט.
מתקפה זו נמשכה בשלושת הימים הבאים ולאחר מכן המשיכה באופן סדיר עד לסוף השנה. בתקופה זו נערכו 50 פשיטות על העיר, שחלקן היו מצומצמות ובהן השתתפו מספרים מועטים של מטוסים והן נמשכו דקות ספורות כל אחת ובאחרות לקחו חלק עד 300 כלי טיס והן ארכו יותר מעשר שעות כל אחת. ב-18 בספטמבר נהרגו 22 אסירים בבית הכלא של ליברפול כאשר פצצות כבדות החריבו אגף של הכלא.
ב-28 בנובמבר נערכה פשיטה אווירית כבדה נוספת על העיר וההתקפה הבודדת הרצינית ביותר הייתה כאשר נפגע מקלט ברחוב דרנינג, מתקפה בה קיפחו את חייהם 166 איש.[2] וינסטון צ'רצ'יל תיאר את הפגיעה הזאת כ"מקרה הבודד הגרוע ביותר במלחמה".
התקיפות האוויריות של 1940 הגיעו לשיאן במתקפת חג המולד, הפצצה שנמשכה שלושה לילות בסוף חודש דצמבר.
מתקפת חג המולד עריכה
בדצמבר 1940 התרחשה סדרה של הפצצות כבדות, הידועה בשם "הבליץ של חג המולד", בה נהרגו 365 איש בין ה-20 ל-22 בדצמבר. במתקפה זו התרחשו כמה מקרים של פגיעות ישירות במקלטים. ב-20 בדצמבר נהרגו 42 איש כאשר נפגע מקלט בו הסתתרו, 40 איש נוספים נהרגו כאשר פצצה פגעה במסתור בתחנת רכבת ברחוב בנטינק ולמחרת פגעה פצצה במקלט נוסף ו-74 איש נהרגו. האינטנסיביות של המתקפה שככה לאחר ראש השנה החדשה.[2]
הבליץ של מאי עריכה
חודש מאי 1941 עמד בסימן חידושן של המתקפות האוויריות באזור. הפצצה שארכה שבעה לילות זרעה חורבן בעיר.[3] הפצצה הראשונה נחתה בשעה 22:15 ב-1 במאי ברובע סיקומב שבעיר וולאסי הסמוכה. שיאה של ההפצצה התרחש בשבוע הראשון של מאי. במתקפה השתתפו 681 מפציצים של הלופטוואפה והוטלו 2,315 פצצות כבדות ו-119 פצצות תבערה. הפשיטות גרמו להשבתתם של 69 מתוך 144 המעגנים שבנמל, למותם של 1,154 איש, לפציעתם של 1,741 והותירו רבים נוספים חסרי בית.
קתדרלת ליברפול, שהייתה אז בשלבי בנייה אחרונים, נפגעה מפצצה כבדה שחוררה את הגג של הטרנספט הדרום-מזרחי לפני שהיא הוסטה על ידי חומת לבנים פנימית והתפוצצה תוך כדי שהיא מנפצת חלונות זכוכית רבים. פצצה נוספת נחתה על המדרגות הקדמיות מבלי שהיא התפוצצה, אך פצצות תבערה הרסו את החצר של הקבלן בקצה המערבי של הקתדרלה.
בתקרית אחת שאירעה ב-3 במאי הייתה מעורבת ספינת המשא "מלקנד" (SS Malakand), ספינה שנשאה תחמושת ועגנה ברציף הקיסון. למרות שההתפוצצות שלה יוחסה לבלון נ"מ שעלה באש, כובתה שרפה זו בסופו של דבר. בכל אופן הלהבות ממחסני הנמל הבוערים התפשטו לעבר המלקנד ולא היה ניתן להשתלט על האש שפרצה בה. למרות מאמצים כבירים של מכבי האש להשתלט על הלהבות, הן התפשטו לכוון מטען הפצצות במשקל של 1,000 טונות שנשאה הספינה. מטען זה התפוצץ שעות ספורות לאחר תום המתקפה. עוצמת הפיצוץ הייתה כה חזקה, עד שפיסות מגוף הספינה עפו למרחק של יותר מק"מ וחצי. השרפה כובתה לבסוף רק בחלוף 74 שעות. העיר בוטל, שמצפון לליברפול, ספגה נזקים כבדים וקורבנות רבים בנפש. יותר מ-6,500 בתים בליברפול נחרבו כתוצאה מההפגזות ו-190,000 בתים נוספים ניזוקו.
במהדורת הטיימס מה-5 במאי 1941 דווח ש"הגרמנים הצהירו שההתקפה על ליברפול במוצאי שבת הייתה אחת ההתקפות האוויריות הכבדות ביותר שביצע הלופטוואפה בבריטניה. כמה מאות מפציצים לקחו בה חלק, הראות הייתה טובה והרציפים, הסדנאות, המחסנים ומרכזי העסקים נפגעו. בנוסף לכמה שריפות קטנות, נטען שאחת השריפות הייתה גדולה אף יותר מכל שרפה אחרת שהתרחשה במהלך התקפות ליליות".
סיום הבליץ עריכה
לאחר ההתקפות של מאי הצטמצם היקף ההתקפות של הגרמנים, שכן תשומת לבו של היטלר הוסטה למתקפה כנגד ברית המועצות. המתקפה האווירית הגרמנית האחרונה על ליברפול התרחשה ב-10 בינואר 1942, בה נהרסו כמה בתים ברחוב סטנהופ העליון. צחוק הגורל היה שאחד הבתים שנהרסו במתקפה זו היה בית מספר 102 ברחוב, שהיה ביתו של אלויס היטלר הבן, אחיו למחצה של אדולף היטלר.
עם תום המתקפות הגרמניות על ליברפול הסתכם מספר ההרוגים בעיר ב-2,716 איש, בנוסף ל-442 הרוגים בבירקנהד, 409 בבוטל ו-332 בוולאסי.
אחרית דבר עריכה
כיום אחד מהסמלים הבולטים המאזכרים את הבליץ על ליברפול היא המעטפת החיצונית השרופה של כנסיית סנט לוקס, הניצבת במרכז העיר, שנהרסה מפצצת תבערה ב-5 במאי 1941. הכנסייה עלתה באש במהלך המתקפה אך נותרה עומדת על תילה ובהיותה מבנה בולט בקו הרקיע של העיר, היא הפכה להיות תזכורת חשובה לחוויה האיומה שעברה על העיר ליברפול ושכנותיה. בסופו של דבר הפך המקום לגן זיכרון לזכר אלפי הגברים, הנשים והילדים המקומיים שנהרגו כתוצאה מההפצצות. נזקים נוספים למבנים כוללים את בית המכס, את בלוקואט צ'יימברס (Bluecoat Chambers) ואת המוזיאון של ליברפול. יחד עם זאת, בניינים רבים שוקמו לאחר המלחמה, בעוד שבית המכס, בצעד שנוי במחלוקת, נהרס לחלוטין.
במאי 1941 אמר ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל בעת ביקור בליברפול והסביבה, "ראיתי את הנזק שנגרם על ידי התקפות האויב, אך גם ראיתי... את רוחם הבלתי מנוצחת של האנשים".
