מקלט (מיגון)
מִקְלָט הוא מבנה מבוצר שבנוי מעל או מתחת לפני הקרקע ונועד להגן על המשתמשים בו מפני מתקפות, תוך שמירה על ביטחונם ושלמותם.
התפתחות המקלטים
עריכהלפני מלחמת העולם השנייה
עריכהלפני מלחמת העולם הראשונה לא היה קיים המונח הפצצה אסטרטגית (הפצצות מסיביות של אוכלוסייה אזרחית כאסטרטגיה צבאית). לאחר מלחמת העולם הראשונה, עקב מתקפות גרמניות על ערי בריטניה שגבו את חייהן של אזרחים רבים, עלתה המודעות לצורך בהקמת מקלטים עבור אוכלוסייה אזרחית והם החלו להיבנות ברחבי העולם.
בזמן מלחמת העולם השנייה
עריכהמקלטים ייעודיים בכל רחבי אירופה נבנו על מנת להגן מפני התקפות אוויריות. בנוסף, מבנים תת-קרקעיים ומבנים מחוזקים ומסיביים שמסוגלים לעמוד בהתקפות הושמשו על ידי הציבור בשעת הצורך. אלה היו תחנות תת-קרקעיות של רכבות תחתיות, מנהרות, מרתפים ומחסנים. מבנים אלה, שנבנו באופן מלא או חלקי מתחת לקרקע, ובהיותם מחוזקים במיוחד על מנת לתמוך במשקל הבניינים שמעליהם, היו מתאימים לספק מחסה לאנשים במהלך תקיפות אוויריות.
סוגי מקלטים במהלך מלחמת העולם השנייה
עריכה
מרתפים
עריכהבמרכז אירופה המרתפים נתפסו כחשובים יותר מאשר בממלכה המאוחדת. בגרמניה מרבית הבתים והדירות נבנו עם מרתפים. מסיבה זו, התגוננות מתקיפה אווירית במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה קלה יותר ליישום בגרמניה מאשר בבריטניה.
מגבלות המרתפים והמחסנים הפכו בולטות בעת תרחישי סופות האש בעת ההתקפות שנערכו על ערי גרמניה, במיוחד בערים המבורג ודרזדן. כאשר מבנים שרופים, שהגיעו לטמפרטורות של מעל 800 מעלות צלזיוס קרסו ברוחות העזות, ולכדו בתוכם דיירים רבים במרתפים. מרתפים אלה הפכו עד מהרה צפופים עקב הגעתם של דיירים מאזורים סמוכים שחרבו והפכו ללא בטוחים בהתקפות קודמות. מהדיירים שנהרגו, בין 60 ל-80 אחוזים מהם נפגעו ממכת חום או מהרעלת פחמן חד-חמצני, ולא מהאש עצמה.
בניגוד למצב בגרמניה, מרתפים בבריטניה היו לרוב בבתים גדולים שנבנו לפני מלחמת העולם הראשונה. לאחר מכן רוב הבתים נבנו ללא מרתפים כדי לחסוך בעלויות בניה. מאחר שבין שתי מלחמות העולם גברה הבנייה באופן משמעותי, המחסור במרתפים בבתים החדשים יותר הפך לבעיה רצינית בעת הפעלת תקנות התקפות אוויריות בממלכה המאוחדת בעת מלחמת העולם השנייה.
היה צורך למצוא חלופות במהירות ברגע שנהיה ברור שהתקיפות האוויריות נתפסו על ידי הגרמנים כאמצעי לפגוע במורל של האוכלוסייה ולשבש את קווי האספקה בבריטניה. ההמלצות הראשוניות שניתנו לבעלי בתים היו להיכנס למרחב מוגן מתחת למדרגות, במהלך התקיפה האווירית. מאוחר יותר, סיפקו הרשויות לבעלי בתים חומרים להתקנת מקלטים פרטיים כמו מקלט מוריסון שתכנן הרברט מוריסון, או מקלט אנדרסון שתוכנן עבור 6 אנשים.
מחסנים
עריכההמחסנים ששכנו מתחת למתחמים גדולים ומוסדות הפכו למקלטים בעת תקיפות אוויריות. נעשה שימוש במחסני מפעלים, בתי ספר, בתי חולים, בחנויות ובעסקים. במפעלים היה צורך לקחת בחשבון שמכונות כבדות, חומרי גלם ואמצעי אפסון למים היו עשויים ללכוד את שוכני המחסן בעת פגיעה.
קשתות מסילות ברזל ומעברים תת-קרקעיים של רכבת תחתית
עריכהקשתות מסילות ברזל וכן רכבות תחתיות שימשו בבריטניה כמקלטים בתקופת מלחמת העולם השנייה.
קשתות מסילות הברזל היו מבנים עמוקים ועגולים העשויים בטון או לבנים, שהיו חצובים בקירות של קווי הרכבת. הקשתות כוסו בדרך כלל בעץ או בלבנים אשר סיפקו הגנה משמעותית כנגד תקיפות אוויריות - תחת ההנחה שקווי מסילות הברזל לא היו מושא ההתקפה. כל קשת יכלה לשכן בין 60 ל-150 אנשים. אולם, פחות אנשים יכלו למצוא מקלט בלילה באזורים אלו, שכן אזורי שינה צרכו מקום נוסף.
תחנות רכבת תחתית
עריכה
בתחילת המלחמה, שר ההגנה, הרברט מוריסון, היצר על השימוש שנעשה בתחנות רכבת תחתית ובמנהרות תת-קרקעיות כמקלטים ציבוריים. הוא חשש מהתפרצות מגפות בשל המחסור בבתי שימוש בתחנות רבות, מהסכנה הכרוכה בנפילת אנשים לפסי הרכבת וכן מכך שאנשים ירצו להישאר בפנים יום ולילה בהרגישם ביטחון רב יותר בפנים מאשר בחוץ. אולם, עד מהרה הוכח שהחששות היו חסרי בסיס. אנשים ששו להמשיך בשגרת חייהם למרות הסכנה שבשהייה מחוץ למקלטים.
הממשלה הבינה עד מהרה את הצורך הציבורי בהשמשת מנהרות הרכבת התחתית בלונדון כמקלטים. ב-21 בספטמבר 1940, תחנת אלדויץ' בקו פיקדילי נסגרה לתנועת רכבות, פסי הרכבת כוסו בטון, ושערי הצפה מחוזקים הותקנו כדי לאפשר סגירה מהירה במקרה שנהר התמזה יטה ממסלולו בעקבות נזקי ההפצצות.
79 תחנות צוידו במיטות עבור 22,000 אנשים, בערכות עזרה ראשונה ובשירותים כימיים. 124 קנטינות נפתחו בכל חלקי הרכבת התחתית. מרשלים מיוחדים מונו לפקח על המקלטים במטרה לשמר את הסדר, לספק עזרה ראשונה ולסייע במקרה הצפה.
עסקים הורשו להשתמש בתחנות התת-קרקעיות ובתעלות שלא נפתחו. משרדי ממשלה נקבעו בחלק מהאזורים וגם מרכז פיקוד הנ"מ של לונדון עבר לאחת התחנות.
בעת אחת ההפצצות, נסו על נפשם במורד המדרגות אל המקלט כ-1,500 אנשים. מישהו מעד, והקהל שהמשיך לדחוף קדימה, גרם לאנשים נוספים ליפול. 173 אנשים נמחצו למוות במנוסת בהלה באותה הפצצה. היקף האסונות שאירעו ומספר ההרוגים לא נחשפו באופן רשמי עד תום המלחמה. למרות זאת, הרכבת התחתית נחשבה במהלך המלחמה לאמצעי הבטוח ביותר להגנה על כמות גדולה של אנשים באזור הצפוף של לונדון.
מספרם של שוהי התעלות והתחנות במהלך מלחמת העולם השנייה מוערך בכ-170,000. אף על פי שמספר זה נמוך בהרבה ממספרם הכולל של תושבי לונדון, עדיין הצילה הרכבת התחתית את חייהם של רבים אשר אילו לא היו עושים בה שימוש, היו נאלצים להסתפק באמצעי הגנה גרוע יותר.
מקלט ציבורי ברחוב
עריכהבממלכה המאוחדת, עלה במהרה הצורך במקלטים ציבוריים, שישמשו הולכי רגל ונהגים בעת הפגזות. תוכנית לבניית מקלטי רחוב ציבוריים החלה במרץ 1940. הממשלה סיפקה חומרים והניעה את התוכנית וקבלנים פרטיים ביצעו את העבודה תחת פיקוח. המקלטים נבנו מקירות לבנים בעובי 14 אינץ' ומתקרות בטון מזוין בעובי רגל אחת. מקלטים אלו היו דומים למקלטים פרטיים שהחלו להבנות מעט מאוחר יותר, למעט העובדה שהיו גדולים יותר. כל מקלט ציבורי אכלס כ-50 אנשים וחולק לאגפים שונים באמצעות קירות פנימיים שהכילו פתחים שחיברו את האגפים השונים. באגף היו לרוב כ-6 מיטות.
הבנייה נעשתה בקצב מהיר, עד שכמות הבטון והלבנים החלה להידלדל בשל הביקוש הקיצוני והפתאומי. בערך באותה תקופה, נפוצו שמועות על תאונות שהתרחשו במקלטים מסוג זה (למשל, מקרה בו אנשים טבעו במקלט שהוצף בשל פיצוץ בצינור מים). בעקבות כך, החלו מקלטים אלו לאבד את אהדת ואמון הציבור. הממשלה החלה לעודד בעלי בתים לבנות מקלטים פרטיים על אדמתם או בתוך ביתם, והבטיחה לספק להם את החומרים הדרושים.
מקלט אנדרסון
עריכה
ערך מורחב – מקלט אנדרסון
מקלט אנדרסון תוכנן בשנת 1938 על ידי סר ג'ון אנדרסון בתגובה לדרישה שהגיעה מהממשלה. רבים האמינו שהמקלט כונה על שם סר ג'ון אנדרסון וייברלי אולם בפועל המקלט היה על שמו של דייוויד אנדרסון שהיה ממונה על הכנת אמצעי הגנה בפני תקיפות אוויריות טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה. לאחר בדיקות מקיפות של התכנון החלו לייצר את המקלט.
מקלטי אנדרסון תוכננו לאכלס עד שישה אנשים. העיקרון המנחה להגנה היה שימוש בלוחות מעוקלים וישרים העשויים מברזל גלי מגולוון. שישה לוחות מעוקלים חוברו יחד בחלק העליון ויצרו את החלק העיקרי של המקלט. שלושה לוחות ישרים הרכיבו כל אחד משני הצדדים, והחזית ואחורי המקלט הורכבו משני לוחות כל אחד. סך הכול היו כ-14 לוחות. ברצפה היה בור ניקוז קטן שמטרתו הייתה לאגור מי גשם, אם יחלחלו לתוך המקלט. ממדי המקלט היו: גובה 1.8 מטרים, רוחב 1.4 מטרים, אורך 2 מטרים. המקלטים היו קבורים בעומק 1.2 מטרים ומכוסים באדמה מעל הגג בעובי של 0.4 מטרים. האבזור הפנימי היה נתון לשיקול דעתו של בעל המקלט.
מקלטי אנדרסון ניתנו בחינם לכל בעלי הבתים שהרוויחו פחות מ £250 בשנה. המקלטים נמכרו במחיר £7 לבעלי הכנסה גבוהה יותר. 150,000 מקלטים מסוג זה חולקו או נמכרו בין פברואר 1939 עד פרוץ המלחמה. במהלך המלחמה הוקמו עוד 2.1 מיליון מקלטי אנדרסון.
יעילותם של המקלטים הייתה מוגבלת, הם היו צפופים מאוד, ללא כל בידוד תרמי ובשל חוסר ניקוז נטו להיות מוצפים במים לאחר גשם. לא ניתן היה לבלות בהם לילות שלמים, והעובדה שניצבו בגינה סרבלה את ההגעה המהירה והיעילה אליהם, במיוחד באמצע הלילה. לכן, למרות נגישותם הרבה לאוכלוסייה, תושבים רבים בלונדון העדיפו לבלות את לילותיהם בתחנות הרכבת התחתית.
בשל המספר הגדול שלהם וחוזקם, מקלטי אנדרסון רבים קיימים עד עצם היום הזה. מקלטים רבים הוצאו מהאדמה לאחר המלחמה והומרו לבקתות אחסון המשמשות לגננות.
מקלטים גורדי שחקים בגרמניה
עריכה
מקלטים גורדי שחקים בגרמניה היו ייחודיים ובעלי תכנון לא שגרתי. הם תוכננו להקל את הלחץ שהרשויות בגרמניה חשו בשל המספרים הגואים של האנשים שנזקקו למקלט בעת התקפות אוויריות. בניגוד למקלטים אחרים, מבנים אלה אכן נחשבו ממוגנים לחלוטין מפני פצצות. יתרונם היה גם שנבנו כלפי מעלה ובכך חסכו עלויות חפירה. חלק מהמבנים שימשו גם כמגדלי הגנה אווירית. בערי בנות הברית לא היו מקלטים דומים למקלטים אלה.
מקלט גורד שחקים נבנה לרוב מבלוקים של בטון בעובי של בין 1 מטר ל-1.5 מטר. הטמפרטורה ששררה בהם הייתה בין 7 ל-10 מעלות צלזיוס. זו הסיבה שהמקלטים שמשו גם כמעבדות במהלך המלחמה ולאחריה. המקלטים תוכננו להגן על אנשים, על מרכזי ניהול, על ארכיונים חיוניים ועל יצירות אומנות חשובות.
צורות המגדלים היו מגוונות. חלקם נבנו בצורה מלבנית, ואחרים נבנו עגולים. בחלק מהמגדלים העגולים היו גרמי מדרגות שהסתעפו כלפי מעלה בתוך הקירות. רבים מהמבנים קיימים עד היום, ומשמשים משרדים, מקומות אחסון, מלונות, בתי חולים ובתי ספר. המחיר של הריסת מבנים אלו לאחר המלחמה היה גבוה מאוד וניסיונות לשבור קירות מבנים כאלו בווינה עלו בתוהו.
מקלטים בישראל
עריכה
בישראל נקבע בחוק ההתגוננות האזרחית כי בכל בית או סמוך לו יהיה מקלט שישמש בעיקרו את דיירי הבית ובני אדם הרגילים לבקר בו. חוק זה חוקק כלקח ממלחמת השחרור ונועד להסדיר את ההגנה על אזרחי ישראל - בין השאר מפני מתקפות אוויריות.
בשנת 1992, לאחר מלחמת המפרץ הראשונה בה שוגרו טילי סקאד מעיראק אל ישראל, אושרו תקנות לפיהן בכל מבנה חייב להימצא מרחב מוגן תקני, כלומר ממ"ד, מרחב מוגן קומתי (ממ"ק) או מרחב מוגן מוסדי (ממ"מ).[1]
עם העלייה בירי רקטי מרצועת עזה לכיוון יישובי עוטף עזה, עד לכדי מצב של צורך במציאת מחסה בתוך עשר שניות, הוצבו בשטחים פתוחים גם מיגוניות הנותנות מענה מהיר בנוסף למקלטים
במלחמת חרבות ברזל ניצלו מחבלי החמאס את הבריחה של התושבים למיגוניות וירו בהם שם.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- הנחיות לאחזקת מקלטים, באתר פיקוד העורף
- רועי מנדל, תחקיר ynet: המקלטים הציבוריים במצב מחפיר, באתר ynet, 12 במרץ 2007
- מקלטים תת-קרקעיים
- מקלט מוריסון
- מקלט אנדרסון
- פיתוח מקלט אנדרסון
- קשתות מסילת ברזל
- "הוכבונקר" (אורכב 24.07.2011 בארכיון Wayback Machine)
- מקלטים בברלין
- מוזיאון מקלטים באנגליה
- אתר של יצרן מקלטים מודרניים
- אסתר זנדברג, התערוכה "ארץ מקלט, התגוננות אזרחית בנויה" מכניסה את האמנות לחלל המוגן, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2010
- נתי גבאי, ילדים מספרים מה עובר עליהם במקלט, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, מאי 2021
- מיכאל יעקובסון: סיבוב במקלט תת-קרקעי ממלחמת העצמאות בקיבוץ רמת הכובש, באתר 'חלון אחורי', 14 ביולי 2023
איך הומצא המקלט?, סרטון בערוץ "כאן סקרנים", באתר יוטיוב, 29 בנובמבר 2023
הערות שוליים
עריכה- ^ מרחב מוגן תקני, באתר פיקוד העורף