סילבסטר
סילבסטר או ליל סילבסטר הוא שם נפוץ בישראל ובמדינות רבות, בעיקר במרכז אירופה, ללילה שבו מתחלפת השנה על פי הלוח הגרגוריאני, כלומר הלילה שתחילתו ב-31 בדצמבר והמשכו ב-1 בינואר. בלילה זה נהוגות חגיגות במדינות רבות בעולם, בכלל זה במדינות שאינן נוצריות. וחלק מהנוצרים משתתפים בו בטקס המיסה.
 | |
| חגיגת כניסתה של השנה החדשה, 2006, בסידני | |
| שמות נוספים | ליל השנה החדשה |
|---|---|
| סוג | חג ברחבי העולם |
| סיבה | תחילת שנה חדשה על-פי הלוח הגרגוריאני |
| חגיגות | מיסות, מסיבות, ספירה לאחור, מתנות, נשיקת חצות, ארוחות משפחתיות, כרטיסי ברכה |
| מועד | |
| תאריך | 31 בדצמבר אל תוך ה-1 בינואר 2025 |
מקור השם
עריכההשם סילבסטר ונגזרותיו נהוגים במדינות רבות, בעיקר במרכז אירופה: אוסטריה, איטליה, בוסניה-הרצגובינה, גרמניה, הונגריה, לוקסמבורג, ליכטנשטיין, פולין, צ'כיה, צרפת, קרואטיה, סלובניה, סלובקיה, שווייץ. בישראל נעשה שימוש בשם זה עוד בימי המנדט הבריטי. בארצות רבות אחרות קרוי חג זה בשם "ערב השנה החדשה" או "ליל השנה החדשה". בנוסף קיימים שמות מסורתיים עתיקים במספר מדינות, למשל Nochevieja בספרד ו-Hogmanay בסקוטלנד.
מקור השם סילבסטר באפיפיור סילבסטר הראשון, שזכה למעמד של קדוּשה בכנסייה הקתולית ו-31 בדצמבר הוקדש לו, כפי שכל יום בשנה מוקדש לקדוש כלשהו. עם זאת, עיקר החשיבות היא ב-1 בינואר, היום הראשון לשנה החדשה לפי ספירת הנוצרים, שמוקדש בנצרות הקתולית למרים הבתולה וכל המאמינים מחויבים להשתתף בו במיסה. מאחר שאת מיסות החגים ניתן לקיים גם בערב שלפני החג, נהגו בקהילות נוצריות רבות לקיים את המיסה בערב 31 בדצמבר, כשבחלקן היא נמשכת עד לאחר חצות, וכוללת תפילות הודיה על השנה היוצאת ובקשות לשנה החדשה. תפילות בליל הסילבסטר נהוגות בכנסייה הנוצרית הקתולית, הפרוטסטנטית, האנגליקנית, המתודיסטית, הבפטיסטית, הלותרנית ועוד.
היסטוריה
עריכה
1 בינואר הונהג לראשונה כתחילתה הרשמית של השנה עם הנהגת לוח השנה היוליאני ברפובליקה הרומית ב-45 לפנה"ס, ונותר ככזה עד לקריסת האימפריה. הכנסייה התנגדה לחגיגות בתקופה זו, לרוב הקלנדה של ינואר שנערך על ידי פגאנים והוקדש בעיקר לאל יאנוס, והוסיפה לנסות להכחיד את המנהג ששרד גם אל תוך ימי הביניים. 31 בדצמבר עצמו, מבחינתה של הכנסייה הקתולית, הוא יום זיכרון שגרתי לקדוש, הדרגה הנמוכה ביותר ליום טוב ואחד מ-92 ימים בעלי סיווג זהה בלוח הרשמי של הוותיקן. עם זאת, במאות הראשונות לאחר מותו השתלבה היטב דמותו של סילבסטר הראשון כאפיפיור בימי קונסטנטינוס עם גבור הנצרות על הפגאנים; לעיתים קרובות נערכה בלילה זה המיסה Prohibendum ab idolis ("נגד עובדי האלילים"), כאמצעי נוסף במאבק נגד חגיגות השנה החדשה[1].
במהלך המאה ה-16 הוכרז 1 בינואר ברוב מדינות אירופה המערבית כתחילתה הרשמית של השנה החדשה, וזאת עוד לפני המעבר ללוח השנה הגרגוריאני בשנת 1622. רוסיה, שחגגה את תחילת השנה ב-1 בספטמבר, עברה לתאריך זה על פי הוראתו הישירה של פטר הגדול בשנת 1700, 218 שנה לפני אימוץ הלוח הגרגוריאני על ידם.
חגיגות השנה החדשה
עריכה
ערב השנה החדשה נחוג כמעט בכל רחבי העולם, גם במדינות שהנוצרים אינם מהווים את מרבית האוכלוסייה, כמו יפן, הודו, טורקיה, סין, תאילנד, טאיוואן וגם בישראל. התפוצה הרחבה של החג נובעת מאימוצו הגלובלי של לוח השנה הגריגוריאני כלוח שנה לצורכי מסחר, תרבות וכלכלה, ומכך שהחג אינו נושא סממנים דתיים מובהקים - בניגוד לחג המולד למשל. עם זאת, בערב הסעודית קיים איסור על מסיבות פומביות בסילבסטר או על מכירת מוצרים הקשורים אליו.
ליל השנה החדשה נחגג במסיבות ששיאן בחצות הלילה, עם התחלפות השנה ונחתם בנשיקה. כיכר טיימס בניו יורק, קנתה לעצמה שם ברחבי העולם כאחת מזירות המסיבה הראשיות. מעל בניין כיכר טיימס 1 נתלה כל שנה כדור זמן ענק היורד לאורך מוט החל מהשעה 23:59 ועד חצות. מסיבות נוספות נערכות במקומות ציבוריים נוספים ברחבי העולם כמו גם במועדונים ובבתים פרטיים. מנהג נפוץ נוסף הוא יריית זיקוקין די-נור במרכזי הערים הגדולות.
במדינות רבות 1 בינואר (New Year's Day) הוא חג ויום חופשה רשמי. להבדיל מ-31 בדצמבר, שאיננו חג, ערב לקראת החג (New Year's Eve).
נובי גוד
עריכה
ערך מורחב – נובי גוד
המשטר הקומוניסטי, כחלק ממלחמתו בדת ובמיצגיה, ביטל את כל הסממנים הדתיים וכאלה שאינם מתיישבים עם עקרונות המפלגה. בשנת 1936 הוצגה בקשה להצבת עצי אשוח בבתי-ספר, בתי ילדים, מועדוני ילדים, בתי-קולנוע ואולמות תיאטרון.
על אף שאין לערב השנה החדשה יסוד במשטר הקומוניסטי אלא בתרבות שקדמה למשטר, הוענק לו מעמד חשוב ומיוחד בברית המועצות, בשל היותו חג עממי ופופולרי, אלא שבשל הקומוניזם הוסרו ממנו הרכיבים הדתיים. נובי גוד היה לחג הלא-קומוניסטי היחיד במדינה. בברית המועצות צוין רגע התחלפות השנה בהרמת כוסית שמפניה. על פי מסורת "שנה חדשה" שהתפתחה במדינה נוהגים להציב עץ יולקה ולהעניק מתנות, בעיקר לילדים, בלילה זה, ומלווים את מתן המתנות בסיפור על דמות מסורתית בשם "דד מורוז" (סבא כפור), המעניקה אותן ביחד עם נכדתו סנגורוצ'קה.
בישראל נחגג הסילבסטר בקרב חלק מהציבור החילוני עוד לפני קום המדינה, והפופולריות של חגיגות אלו בציבור הישראלי גברה עם השנים[2]. כמו בכל העולם לא נושאות החגיגות אופי דתי אלא אופי של מסיבה. החג מצוין ונחגג במסיבות פרטיות, במועדוני לילה ובאולמות אירועים[3]. חלק מהעולים ממדינות ברית המועצות לשעבר נוהגים לחגוג בקרב המשפחה והחברים את הנובי גוד, גרסת החג לפי המסורת הסובייטית החילונית. בישראל מצוין התאריך בהיקף מצומצם יותר מרוב המדינות המערביות.
בהודעה על-פי פקודת סדרי השלטון והמשפט נכלל בחגי הנוצרים תושבי ישראל חג בשם "ראש השנה", שהוא 1 בינואר, ולא מוזכר השם "סילבסטר". יום זה נחשב ליום חג לעובדים נוצרים שזכאים בו ליום חופש ולתשלום דמי חגים, ובערב החג זכאים ליום עבודה מקוצר[4]. ברשימת ימי הבחירה עבור עובדים שאינם נוצרים, חוק חופשה שנתית כולל את ערב ראשית השנה ואת ראש השנה האזרחית ברשימת ימי הבחירה.
המחלוקת סביב מסיבות הסילבסטר
עריכהבקרב חוגים יהודים קיימת ביקורת הרואה בחגיגת ליל השנה האזרחית החדשה סממן של התבוללות לאומית ודתית, בעיקר משום שמדובר בחג לא יהודי, "הזר לרוח ישראל".[5][6] מקורות הוויכוח נמצאים עוד בימי הגולה, כאשר עיתון המצפה מקרקוב גינה בשנת 1909 יהודים מווינה שהשתתפו בחגיגות.[7] מגני חגיגת הסילבסטר מזכירים את המכות שהעניקו גויים שיכורים ליהודים בלילה זה ונהגו גם לגנות את ההוללות שבמסיבות אלו.[8] בהלכה היהודית חל איסור לציין חגים של עובדי עבודה זרה.[9] טיעון נוסף נגד חגיגת האירוע בישראל הוא הקשר של היום לקדוש האפיפיור סילבסטר הראשון, עליו נטען שהביא לשנאת יהודים ולפעולות נגדם, אלא שלמעשה סילבסטר התעסק בעיקר בעניינים פנים־נוצריים ובימיו הייתה נהוגה סובלנות דתית כלפי יהודים.[10]
במשך שנים רבות השתדלו גורמים דתיים להניא גופים ומוסדות מקיום מסיבות סילבסטר.[11] ב-1933 העיתון "הארץ" גינה את העיר העברית הראשונה שרחובותיה המו מבני אדם בבגדי חג שהיו בדרכם לנשפים הפומביים והפרטיים, באמירה "אכן ככל הגויים אנחנו"[12][13]. בסוף 1934 ציינה עיריית תל אביב שהמנהג הלך ונעשה נפוץ עם הגעתם של עולים רבים מגרמניה, וביקשה, ביוזמת סגן ראש העיר שמעון רוקח, שלא לערוך מסיבות סילבסטר[14]. כרוזים דומים הופצו באותו זמן גם בחיפה ובירושלים[15]. למרות ההתייחסות השלילית לחגיגות הן הלכו והתבססו[3].
בשנות השמונים הודיעו מחלקות הכשרות של הרבנות בכמה ערים בישראל כי ישללו את תעודת הכשרות מבתי מלון ומאולמות אירועים שבהם ייערכו חגיגות סילבסטר[16], בשל איסור ההנאה מעבודה זרה וחגים של עובדי עבודה זרה[17]. הן נסוגו מדרישה זו לאחר שבפסק דין שניתן בעקבות עתירה לבג"ץ בעניין אחר[18] נקבע שאת תעודת הכשרות יש לתת לפי שיקולים הקשורים בכשרות המזון בלבד.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- "סילבסטר אבינו" מתוך הבלוג של אלכסנדר מאן
- צחי בירן, אחת ולתמיד: מי היה סילבסטר?, באתר וואלה, 31 בדצמבר 2001
- ליטל לוין, יניב קובוביץ, תעודת הכשרות של סילבסטר, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2011
- רמי נוידרפר, קיצור תולדות הסילבסטר, בבלוג "עונג שבת", ינואר 2014 - ייצוג הסילבסטר בעיתונות היהודית, בפולין ובארץ ישראל.
- בערי המדינה, הצפירה, 7 בפברואר 1911 - טור המלעיג ל"שמחת ליל סילבסטר" בקרב משכילי ברדיטשב.
- מידע על סילבסטר בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ Hughes Oliphant Old, The Reading and Preaching of the Scriptures in the Worship of the Christian Church: The Medieval Church, Wm. B. Eerdmans Publishing, 1999. ISBN 9780802846198 עמ' 164-165.
- ^ ליטל לוין, יניב קובוביץ, תעודת הכשרות של סילבסטר, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2011
- ^ 1 2 י. שטיינר, 40 ל"י לזוג בנשפי סילווסטר, דבר, 2 בינואר 1955
- ^ ראש השנה האזרחית (נובי גוד, סילבסטר), באתר כל זכות
- ^ הרבנות הראשית-המועצה הדתית לתל-אביב-יפו, אל העברים בארץ העברים! חגיגות סילוסטר ע"י יהודים, באתר הספרייה הלאומית
- ^ ד"ר מ. טייך, חגיגות סילבסטר בישראל, דבר, 31 בדצמבר 1953
- ^ פיליטון קטן, המצפה, 22 בינואר 1909
- ^ דוד גלעדי, מניט"ל עד סילבסטר, מעריב, 2 בינואר 1973
- ^ משנה, מסכת עבודה זרה, פרק א', משנה א'
- ^ ניל בר, אחת ולתמיד: האם סילבסטר היה אנטישמי?, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 25.12.2017
- ^ ראו למשל מכתב משנת 1969: "אחיעזר" - "מפעל לחינוך של תורה ולהצלת ילדים משבי המיסיון", נשף סילבסטר על ידי עירית חיפה, מעריב, 11 בדצמבר 1969
- ^ ענת הלמן, 'אור וים הקיפוה: תרבות תל אביבית בתקופת המנדט', הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2007, עמ' 83
- ^ "סילווסטר" עלייך תל אביב, הארץ, 1 בינואר 1934
- ^ תל אביב מכריזה מלחמה על ההתבוללות, דואר היום, 19 בדצמבר 1934
- ^ חיפה, דואר היום, 30 בדצמבר 1934
- ^ סילבסטר - לא אצלנו, דבר, 24 בדצמבר 1982
המועצה הדתית בירושלים נגד סילבסטר, הארץ, 28 בדצמבר 1983
סילבסטר סגרו את העיר, חדשות, 30 בדצמבר 1985 - ^ במשנה תורה לרמב"ם, כתוב כך: "עבודה זרה עצמה ומשמשיה ותקרובת שלה וכל הנעשה בשבילה אסור בהנאה"(הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז' הלכה ג') והכסף משנה מפרש במקום כי מדובר גם בחגים של עובדי עבודה זרה האסורים בהנאה
- ^ בג"ץ 465/89 אילנה רסקין נ' המועצה הדתית ירושלים, ניתן ב-27.5.90