הגדת גרציאנו
הגדת גרציאנו היא הגדה של פסח מאוירת שצוירה ככל הנראה בשליש הראשון של המאה ה-14 ושנת מכירתה הוא 1328. כתב היד נמצא בספריית בית המדרש לרבנים באמריקה ומספרו שם 9300 .MS.[1]
היסטוריה עריכה
בדומה להגדות הספרדיות מימי הביניים הכותב השמיט את הקולופון, שמציין את המיקום והתאריך שבו נוצר כתב היד. החוקרת אוולין מ. כהן ציינה כי על פי המראה והסגנון של כתב היד נראה שכתב היד עוצב בתחילת המאה ה-14. רישום בהגדה מראה שהמכירה שלה נעשתה ב-1328 ונמכרה שוב ב-13 בפברואר 1334. ככל הנראה כתב היד הועבר לאיטליה בסוף המאה ה-15, אך בוודאות הוא נמצא שם במאה ה-17, כאשר מצוין בהגדה חתימה הצנזור שמעידה כי ההגדה נבדקה על ידי פרה לואיג'י דה בולוניה ב-1600 ועל ידי פרה ג'ירולאמו דה דוראלנו ב-1640. רישום ב-4 עמודים שונים בהגדה מצביע כי אברהם יוסף שלמה גרציאנו רכש את ההגדה בכ"ד בניסן ה'ת"ה (21 בספטמבר 1645). ההגדה לאחר מכן הגיעה לאספן הספרים העבריים אלקן נתן אדלר, שמכר בשנת 1923 את הכתב יד לבית המדרש לרבנים באמריקה.[2]
תוכן ההגדה עריכה
14 עמודים הראשונים של ההגדה ללא ציורים והחל מעמוד 15 בהגדה המילים הראשונות בקטעי ההגדה מעוצבות בזהב עם עלי כסף בתוך תיבה צבועה, והדמויות שמצוירות מודגשות עם פריחה שמתחילה מלמעלה או למטה של אותיות מסוימות שבתיבה.
כתב היד נכתב באותיות ספרדיות מרובעות ברורות, אך כפי הנראה החלק הלא מעוטר בהגדה נכתב על ידי סופר פחות מיומן, כאשר ניתן להבחין בטעויות שנעשו בכתב היד, כמו: חריגה מגבולות העמודות או שצוין שרבי אלעזר בן עזריה בן 17 שנה במקום בן 70 שנה כמו שמצוין בכלל ההגדות.[2]
בדומה להגדות קטלוניה נראה גם בהגדה זו מאפיינים דומים לשאר ההגדות, כמו ציור המרור או ציור המצה. יש בכתב היד כמה קווי דמיון סגנוניים להגדת האחות ואחדים מעמודיהן זהים לחלוטין הן מבחינת חלוקת הטקסט הן מבחינת העיטורים, בנוסף לכך קיים גם דמיון להגדת הזהב.[1][2]
