הדוב פדינגטון
הדוב פדינגטון (באנגלית: Paddington Bear) הוא הדמות הראשית בסדרת ספרי ילדים מאת הסופר הבריטי מייקל בונד, המספרים על הרפתקאותיו של דוב קטן שנקרא על שמה של תחנת הרכבת פדינגטון הלונדונית.
פסל ברונזה של הדוב בתחנת פדינגטון | |
יוצרים | מייקל בונד |
---|---|
מידע | |
תאריך לידה | 25 ביוני 1958 |
מקום לידה | פרו |
הספר הראשון בסדרה יצא לאור בשנת 1958, ואחריו יצאו עשרה ספרי המשך ובעקבותיהם גם ספרי תמונות, לילדים שטרם למדו קרוא וכתוב[1]. דמות הדוב התפרסמה והפכה לסימן היכר של תחנת הרכבת ולסמל לונדוני מובהק. דובי צעצוע מעוצבים לעיתים בדמותו.
הספרים עובדו למספר סדרות טלוויזיה, שחלקן דובבו בין השאר לעברית. בתחילת 2015 יצא סרט קולנועי המבוסס על הספר. בתחילת 2018 יצא סרט המשך בשם "פדינגטון 2" שאף הוא דובב לעברית.
עלילה
עריכהבספר הראשון בסדרה, "הרפתקאות פדי", מגיע הדוב ללונדון על גבי ספינה, לאחר שהפליג כנוסע סמוי בסירת ההצלה שבה הוא שט מתוככי ארץ מוצאו פרו.
פדינגטון נשלח ללונדון על ידי דודתו, הדובה הזקנה לוסי, שעברה להתגורר במושב זקנים. לוסי מלמדת אותו אנגלית ושולחת אותו ללונדון. רכושו היחיד עם הגיעו ללונדון היא מזוודה ובה צנצנת מרמלדה, פנקס, תמונה של דודתו וכמה מטבעות פרואנים הקרויים "סנטבו". על צווארו תלוי פתק שכתבה דודתו ובו כתוב באנגלית: "אנא טפלו בדוב הזה. תודה". לאחר שהגיע לחופי אנגליה מגיע פדינגטון ללונדון ברכבת. הוא מגיע לתחנת פדינגטון, שם הוא פוגש את מר וגברת בראון שמחליטים לקחת אותו לביתם לניסיון. מכיוון ששמו נהגה בשפה הפרואנית הם מחליטים לקרוא לו פדינגטון, או בקיצור פדי, על שם האתר שבו מצאו אותו לראשונה. משפחת בראון מתאהבת בדוב ומחליטה שישהה בביתם לצמיתות. הוא הופך חבר טוב של ילדיהם ג'ודי וג'ונתן, ולחלק מהמשפחה.
הדוב מתגלה כחכם, שובה לב ובעל חוש צדק מפותח, כפי שהגדיר אותו אביו מולידו, הסופר מייקל בונד. לדוב נטייה שובבית להיקלע להרפתקאות שונות, במשך הספר הוא מתיידד עם דמויות שונות כמו מר גרובר, בעל חנות לעתיקות בשוק פורטובלו, ומצטרף אליו לשיחות על החיים על כוס קקאו ופרוסת לחם בחמאה.
בספר הראשון מסופר על התאקלמותו של פדינגטון בלונדון ועל חוויות ראשונות שלו בעיר הגדולה כגון קניות וביקור בתיאטרון. סימן ההיכר של פדינגטון הוא מעיל כחול וכובע אדום, שניהם מצמר, כדי שיחממו אותו בחורף הלונדוני הקר.
ב-2008 יצא ספר מלא חדש בסדרה, לאחר הפסקה בת כ-30 שנה מ-1979 (שאר הספרים שיצאו היו ספרי תמונות). בספר החדש עוצרת משטרת ההגירה הבריטית את פדינגטון, הנדרש להסביר איך הגיע מפרו לאנגליה ללא המסמכים הנדרשים[2].
ב-2014 יצא ספר מיוחד בסדרה אשר כלל מכתבים מאת פדינגטון ודודתו לוסי אשר תיאר מאורעות מהספרים הקודמים מנקודת המבט שלו.
ב- 2022 המלכה אליזבת בחרה להוציא סרטון לרגל חגיגות 70 שנה למלכותה, שבו היא יושבת לסעודה בחברתו של פדינגטון.
ספרים שתורגמו לעברית
עריכהסדרת "הדוב פדינגטון" תורגמה לעברית על ידי אביבה אגמון בשנות השישים. הספר הראשון בסדרה נקרא בעברית "הרפתקאות פדי". בשנת 2008 יצאה לספר מהדורה עברית חדשה בהוצאת "אחוזת בית" בתרגומו של אברהם יבין, שנקראה "דוב ושמו פדינגטון". בין התרגום הישן והחדש קיים שוני הנעוץ בעיקר בניסיון להיצמד להקשרי התרבות הבריטית שממנה מגיע הסיפור. בתרגום החדש נקראות כל הדמויות בשמותיהם המקוריים, שעוברתו בתרגום הישן.
לתרגום החדש נוספה אחרית דבר של יהונתן גפן בה ניתנת פרשנות פוסט-מודרניסטית לסיפורו של פדינגטון כסיפור על הגירה, על קבלת השונה ועל הסתגלות. על מנת לחזק את הנחה זו קבע גפן כי פדינגטון הוא "דוב לא נחמד", בניגוד לפו ולדובים ספרותיים אחרים, וכי ניכר בסיפור שפדי אינו מנסה למצוא חן או להשתלב בתרבות החדשה שאליה הגיע מ"תוככי פרו" בדרכים מוכרות שכוללות היטמעות בדרך כלל אלא עושה זאת בדרכו הייחודית וממשיך לנסות ולתקשר עם עולם בדרכו "הדובית" הייחודית. קביעה זו מבוססת על הצהרתו של מייקל בונד כי לפדי "חוש צדק מפותח".
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של הדוב פדינגטון
- הדוב פדינגטון, ברשת החברתית פייסבוק
- הדוב פדינגטון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- הדוב פדינגטון, ברשת החברתית אינסטגרם
- יהודה אטלס, למה דווקא דוב?, באתר הארץ, 27 בפברואר 2008
- אבנר שביט, עיניים גדולות 21: למה הדוב פדינגטון הוא הדוב הכי מדהים בעולם?, באתר וואלה, 4 במרץ 2015
- אורון שמיר, עכבר העיר אונליין, "הדב פדינגטון": חוויה קסומה לכל המשפחה, באתר הארץ, 26 במרץ 2015
- מור אלזון, "דב ושמו פדינגטון": חיבוק חם ואוהב, באתר ynet, 10 באפריל 2015
- נועה מנהיים, פרווה בשר ודם: סיפורו של הדוב הכי אנושי שיש, באתר הארץ, 5 ביולי 2017
הערות שוליים
עריכה- ^ The Paddington Books, באתר Paddington Bear
- ^ Richard Lea, Paddington Bear faces questions on asylum status, באתר עיתון הגארדיאן, 11 בדצמבר 2007