הזמן הירוק
הזמן הירוק הוא שבועון העוסק בעולם הקיבוצים ויוצא לאור על ידי חברת "כנס מדיה". בשנת 2020 נחתם הסכם בין התנועה הקיבוצית לבין חברת "כנס-מדיה" על כניסה לשותפות בשבועון "הזמן הירוק".
 | |
| סוג | שבועון |
|---|---|
| תדירות | שבועון |
| סוגה | עיתון הקיבוצים, אדמה, חברה וקהילה |
| פורמט | עיתון מודפס ואתר אינטרנט |
| מו"ל | כנס מדיה |
| מייסד | תנועת הקיבוץ הארצי ועיתון על המשמר |
| בעלים | כנס מדיה |
| עורך ראשי | יעקב לזר |
| מנכ"ל | פרמה זילברמן |
| תאריכי הופעה | מרץ 1979 – הווה (כ־45 שנים) |
| שפה | עברית |
| תפוצה | 40000 |
| מדינה | ישראל |
| https://kenes-media.com/ | |
  | |
היסטוריה
עריכההשבועון החל דרכו במרץ 1979 בשם "הדף הירוק" כחלק המוקדש לנעשה בתנועה הקיבוצית בתוך העיתון היומי "על המשמר". הוא הופיע פעם בשבועיים, בדרך כלל בימי ד' בשבוע. לאחר מכן (אפריל 1982) הפך למוסף של על המשמר. עד לאיחודה עם התק"ם, שימש "הדף הירוק" כשבועון של תנועת הקיבוץ הארצי. "הדף הירוק" היה במשך רוב שנותיו הראשונות מוסף דו-שבועי ואחר כך שבועי של תנועת הקיבוץ הארצי שצורף לעל המשמר. לאחר ש"על המשמר" נסגר במרץ 1995, המשיך להופיע בהוצאת הקיבוץ הארצי וכעבור זמן מה החל לצאת לאור ברשת המקומונים של מעריב.
במהלך השנים היו כמה ניסיונות לאחד את הדף הירוק עם "עיתון הקיבוץ" (שהיה מזוהה עם התק"ם) שיוצא כיום בהוצאת ידיעות אחרונות. כבר בדצמבר 1989 הוקם צוות משותף לשתי התנועות הקיבוציות לבחינת העניין והוחלט על איחוד העיתונים. אולם עקב מערכת הבחירות ב-1992 שבה התמודדו העבודה ומפ"ם ברשימות נפרדות נזנחה ההחלטה. באמצע שנות ה-90 הפך העיתון לחלק מרשת מקומוני "מעריב"[1]. בשנת 2007, אחרי שתנועות הקיבוץ הארצי והתק"ם התאחדו ליצירת התנועה הקיבוצית, הוחלט בשנית לאחד את שני העיתונים[2]. מתנגדי ההצעה הביעו חשש שעיתון אחד יהיה שופר של ההנהגה ויחשוש לבקר אותה בעוד שמצד שני טענו שיש לאחד כוחות כדי לזכות בהד ציבורי ותפוצה רחבה יותר ושעבודה עם ידיעות אחרונות עדיפה ממעריב שקטן ממנו[3]. באפריל 2014 יצאה התנועה הקיבוצית כנגד המשך הפצתו של העיתון במקביל לידיעות הקיבוץ ובניגוד להחלטת התנועה הקיבוצית[4].
ב-2007 הופץ "הדף הירוק" ב-25 אלף עותקים, כ-20 אלף מהם חולקו חינם בקיבוצים וכחמשת אלפים נמכרו בתשלום למוסדות וגופים חיצוניים.
משנת 2019 מופץ העיתון ב-40 אלף עותקים על ידי חברת "כנס מדיה" לה הוא שייך.
במרץ 2011 רכשה אי די בי חברה לאחזקות, שהייתה אז בשליטת נוחי דנקנר את קבוצת מעריב, כולל השבועון הזמן הירוק[5] תמורת 147 מיליון ש"ח. בתקופת שליטתה בעיתון, הזרימה קבוצת אי די בי על פי ההערכות מעל 300 מיליון שקלים כהשקעה, אך בספטמבר 2012, ללא חובות העסק וללא בית הדפוס, לשלמה בן צבי (שהחזיק בעיתון "מקור ראשון") תמורת 85 מיליון שקלים בלבד[6]. במהלך המחצית השנייה של 2014 העביר בן צבי את השליטה במעריב לידי אלי עזור ואת אתר nrg לידי שלדון אדלסון. בידי משפחתו של בן צבי נותרה השליטה ב-11 השבועונים והירחונים אשר במקור היו שייכים לקבוצת מעריב. כתבי העת יוצאים לאור על ידי חברת "תכלת תקשורת" בניהולו של עקיבא גולדבלום, אחיו של בן-צבי, ובשליטתה של שרה ג'ו, אשתו[7]. בשנת 2018 נקלעה חברת "תכלת תקשורת" לקשיים[8], ומכרה את השבועון לחברת "כנס מדיה" מקבוצת "כנס תערוכות"[9].
עורכי העיתון
עריכההחל משנת 2006, ערכה את העיתון אורית פראג מקיבוץ דפנה. במרץ 2011 החליף אותה בתפקיד העורך יעקב לזר[10].
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של הזמן הירוק
הזמן הירוק, ברשת החברתית פייסבוק- "הזמן הירוק" באתר עיתונות יהודית היסטורית
הערות שוליים
עריכה- ^ יעקב לזר, אורית פראג, חילופי עורכים ב'זמן הירוק' - דברי פתיחה ודברי סיום, הזמן הירוק, 3 במרץ 2011
- ^ אביבה לורי, אפקט דלומי, באתר הארץ, 10 ביולי 2002
- ^ תהל פרוש, ולוולה נגד "הדף הירוק", באתר הארץ, 27 במאי 2008
- ^ עופר נוימן, הזמן הירוק - תגובה רשמית של התנועה הקיבוצית (ארכיון)
- ^ לי-אור אברבך, דנקנר: "'מעריב' יהיה ציוני ופטריוטי; לא ישרת מטרות עסקיות או פוליטיות", באתר גלובס, 21 במרץ 2011
- ^ נתי טוקר, דנקנר מוכר את "מעריב" לבן צבי ב-85 מיליון שקל, באתר TheMarker, 7 בספטמבר 2012
- ^ דוד אברהם, מורשת בן צבי חיה ובועטת, באתר וואלה, 24 בנובמבר 2014
- ^ ניצן צבי כהן, הזמן לשלם, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 22 באפריל 2018
- ^ הזמן הירוק באתר כנס מדיה
- ^ הזמן הירוק