הודעת הקיסר הירוהיטו על כניעת יפן

ההודעה על כניעת יפן שודרה ברדיו היפני בנאום מפי הקיסר היפני הירוהיטו (Shōwa) ב-15 באוגוסט 1945. בנאום הודיע הירוהיטו לעמו שממשלת יפן קיבלה את הצהרת פוטסדאם הדורשת את כניעתו ללא תנאי של הצבא היפני כתנאי לסיום מלחמת העולם השנייה. הנאום נישא בעקבות הפצצת הירושימה ב-6 באוגוסט, הכרזת המלחמה הסובייטית והפצצת נגסאקי ב-9 באוגוסט. הוא שודר בצהריים על פי שעון יפן ב-15 באוגוסט 1945. הקיסר נימק בו את הכניעה כנובעת מהשימוש של האויב בפצצות האטום, וכתוצאה ממצב המלחמה הכללי "שהוא לאו דווקא לטובת יפן".

הנאום הוא המקרה הידוע הראשון שבו קיסר יפן דיבר אל פשוטי העם (אם כי באמצעות הקלטה). הוא נמסר ביפנית קלאסית רשמית, בהגייה שקשה להבנה ליפנים מן השורה. הנאום לא התייחס ישירות לכניעה של יפן, אלא ציין כי הממשלה צוותה על ידי הקיסר לקבל את "ההצהרה המשותפת" של ארצות הברית, בריטניה, סין וברית המועצות (המעצמה האחרונה שהצטרפה למלחמה על יפן). הדבר בלבל מאזינים רבים שלא הכירו את ההכרזה ולא הבינו שיפן אכן נכנעה. גם איכות השמע הירודה של שידור הרדיו וגם השפה הרשמית החמירו את הבלבול. גרסה מחודשת דיגיטלית של השידור שוחררה ביוני 2015.[1]

הקלטהעריכה

טקסט הנאום חובר בידי חברים בממשלת יפן, לאור החלטת ראש הממשלה קנטרו סוזוקי שאין ליפן עוד סיכוי להימנע מתבוסה, והנוסח קיבל את הסכמת הקיסר. הקיסר הסכים לקבל את ההודאה בתבוסה אחרי שבחן את הצהרת פוטסדאם ומצא שהיא ניתנת לעיכול. בהצהרה הבהירו בעלות הברית שאין הן מחפשות את השמדתה או את שעבודה של האומה היפנית, ובתום שלב ראשוני של כיבוש תינתן ליפן עצמאותה אחרי שתופקד בידי ממשלה יפנית נבחרת שוחרת שלום המחויבת לזכויות האדם. עם זאת, ההצהרה הזהירה שהאחראים לפשעי מלחמה ייענשו בחומרה, ולא הייתה ודאות שהקיסר לא ייכלל בקטגוריה זו. ההחלטה לפטור את הקיסר מאחריות התקבלה מאוחר יותר בידי הגנרל דאגלס מקארתור שחשב שהקיסר יוכל למלא תפקיד חיובי בהרגעת האוכלוסייה אחרי הכיבוש ובהפיכת יפן למדינה שלווה.

אחרי שהוחלט שהקיסר יישא את הנאום בעצמו התקיים דיון לגבי משלב השפה שבו ינאם הקיסר, ולבסוף הוחלט להשתמש בשפה יפנית ספרותית, מאחר ששימוש בגוף ראשון ובפניות בגוף שני בצורתן הפשוטה בידי הקיסר בנאומו היה נראה לא ראוי.

הנאום לא שודר ישירות, אלא הושמע מחדש מתוך הקלטת פונוגרף. ב-14 באוגוסט 1945, תאגיד השידור היפני שיגר טכנאי סאונד לארמון הקיסרי כדי להקליט את השידור. מיקרופונים הוצבו בבונקר משרדי תחת משרד משק הבית הקיסרי, והקיסר הירוהיטו שידר את דבריו בין 11:25 אחר הצהריים ל-11:30 אחר הצהריים.[2] במהלך ההקלטה הראשונה הוא דיבר בטון רך מדי, ובעצת הטכנאים הוצע להקליט אותו מחדש. בניסיון השני הקול שלו נדמה גבוה מדי, וכמה הברות בדבריו הובלעו. עם זאת, הגרסה השנייה נחשבה לרשמית, ואילו הראשונה שימשה כגיבוי.[3]

שידורעריכה

גורמים רבים בצבא היפני הקיסרי סירבו לקבל את העובדה שהקיסר עומד לסיים את המלחמה, והאמינו שהדבר לא מכובד. כ-1,000 קצינים וחיילים פשטו על הארמון הקיסרי בערב 14 באוגוסט כדי להרוס את ההקלטה. המורדים איבדו דרכם בעת שהסתובבו במבנה הארמון ולא הצליחו למצוא את ההקלטות, שהוסתרו בערימת מסמכים. שני התקליטים סומנו כמקור והעתק והוברחו בהצלחה מהארמון, המקור בקופסת לכה והעותק בשקית אוכל. מייג'ור קנג'י האטנאקה ניסה לעצור את השידור בתחנת תאגיד השידור אך קיבל הוראה לחדול ממעשיו מצבא המחוז המזרחי.[3][4]

בבוקר 15 באוגוסט הודיעו כל תחנות תאגיד השידור כי הקיסר יפנה לאומה בצהריים. רבים מהאנשים לבשו בגדים רשמיים לרגל האירוע. באותו יום בצהריים הנחה כרוז של התאגיד להתכונן להודעה "בעלת חשיבות עליונה". ההמנון הלאומי הושמע, ואחריו נאומו של הקיסר.[3][5] זו הייתה הפעם הראשונה שיפנים מן השורה שמעו את קולו של קיסר יפני כלשהו.[4][6][7]

כדי להקל על הבלבול הצפוי, לאחר סיום הנאום הבהיר קריין רדיו כי הודעת הקיסר פירושה שיפן נכנעת. לפי העיתונאי הצרפתי רוברט גווילין, שחי אז בטוקיו, עם סיום ההודעה הסתגרו רוב היפנים בבתיהם או בבתי העסק שלהם למשך מספר שעות כדי להפנים את משמעות ההודעה.

תוכןעריכה

אף על פי שהמילה "כניעה" לא נאמרה במפורש, הקיסר הורה לממשלתו למסור לבעלות הברית כי "האימפריה מקבלת את הוראות ההצהרה המשותפת שלהן", כלומר לקבל את הצהרת פוטסדאם.[4] הוא נימק את החלטת יפן לצאת למלחמה כאקט שמטרו "שימור עצמי והבטחת היציבות במזרח אסיה" והתייחס לכשלונות ולתבוסות של השנים האחרונות, ואמר כי "מצב המלחמה התפתח לאו דווקא לטובת יפן". הוא הזכיר את הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי ימים קודם לכן, וכינה את פצצת האטום "פצצה חדשה ואכזרית ביותר", אשר מאיימת לא רק על יפן בהשמדה כוללת, אלא על האנושות כולה. הקיסר סיים בקריאה לעם היפני "להתמסר לבנייה לעתיד".

השידור תורגם לאנגלית ושודר לעולם במקביל על ידי מגיש הרדיו טדאיצ'י היראקאווה.[8] בארצות הברית, רשות התקשורת הפדרלית (FCC) הקליטה את השידור, והטקסט שלו הופיע במלואו בניו יורק טיימס.[9]

אף שכניעת יפן נחתמה באופן רשמי רק כשבועיים וחצי לאחר מכן, יום נאומו של הקיסר מצוין ביפן כיום סיומה של מלחמת העולם.

טקסט מלאעריכה

לנתינים הטובים והנאמנים שלנו, לאחר שהרהרנו לעומקו של דבר במגמות הכלליות של העולם ובתנאים המתקיימים באימפריה שלנו כיום הלכה למעשה, החלטנו להביא את המצב הנוכחי לפתרונו באמצעות נקיטת צעד יוצא דופן. הורינו לממשלתנו למסור לממשלות ארצות הברית, בריטניה, סין וברית המועצות שהאימפריה שלנו מקבלת את הוראות ההצהרה המשותפת שלהן.

לשאוף לשגשוג ולאושר המשותף של כל העמים, כמו גם לביטחונם ולרווחתם של נתינינו, היא החובה החגיגית שנמסרה לנו מאבותינו הקיסריים וקרובה ללבנו.

אכן, הכרזנו מלחמה על אמריקה ועל בריטניה מתוך רצוננו הכנה להבטיח את שימורה העצמי של יפן ואת היציבות של מזרח אסיה. רחוק היה ממחשבתנו לפגוע בריבונות של אומות אחרות או לפעול להתפשטות טריטוריאלית.

ברם, עכשיו המלחמה נמשכת כמעט ארבע שנים. למרות המיטב שעשו כולם - הלחימה האמיצה של כוחות הצבא והצי, חריצותם וקפדנותם של משרתי המדינה והשירות המסור של מאה מיליון אנשינו - מצב המלחמה התפתח לאו דווקא לטובתה של יפן, בעוד שהמגמות הכלליות של העולם פנו כולן נגד האינטרס שלה.

יתרה על כך, האויב החל לעשות שימוש בפצצה חדשה ואכזרית ביותר, שכוחה לעשות נזק הוא, אכן, בלתי יתואר, גובה מחיר של חיים חפים מפשע רבים. אם נמשיך להילחם, לא רק שבכך נביא להתמוטטותה ולכליונה של האומה היפנית, אלא גם נוביל להכחדה מוחלטת של הציוויליזציה האנושית. בהינתן שכך הדברים, כיצד נוכל להציל את מיליוני נתינינו, או לכפר על עצמנו בפני הרוחות הקדושות של אבותינו הקיסריים? זו הסיבה שבגינה הורינו לקבל את ההכרזה המשותפת של המעצמות.

איננו יכולים אלא להביע את תחושת הצער העמוקה ביותר למדינות בעלות הברית שלנו במזרח אסיה, אשר שיתפו פעולה באופן עקבי עם האימפריה לקראת שחרור מזרח אסיה. המחשבה על אותם קצינים וגברים כמו גם על האחרים שנפלו בשדות המערכה, על אלה שמתו בתפקידם, או על אלה שמצאו מותם בטרם עת ועל כל משפחותיהם השכולות, מכאיבה ללבנו יומם ולילה. רווחת הפצועים ונפגעי המלחמה, וזו של אלה שאיבדו את בתיהם ופרנסתם, הן בראש מעיינינו.

הקשיים והייסורים להם עמנו יהיה נתון מעתה והלאה יהיו בוודאי גדולים. אנו מודעים היטב לרגשות המקננים בלבכם פנימה, הנתינים שלנו. ברם, הנה זוהי החלטתנו, בהתאם לציוויי הזמן והגורל, לסלול את הדרך לשלום מקיף לכל הדורות הבאים על ידי כך שנעמוד במה שלא ניתן לעמוד בו ונסבול את מה שלא ניתן לסבול אותו. בעודנו מצליחים להגן על מבנה המדינה ולחזקו, אנו תמיד לצידכם, נתינינו הטובים והנאמנים, ותלויים בכנות וביושרה שלכם.

היזהרו מאוד מאוד מכל התפרצות רגש שעלולה לעורר סיבוכים מיותרים, או מכל מחלוקות וסכסוכי אחים שעלולים לחולל בלבול, לתעתע ולגרום לאובדן אמון העולם.

תמשיך האומה כמשפחה אחת מדור לדור, איתנה תמיד באמונתה בנצחיות אדמתה הקדושה, ומכירה בנטל האחריות הכבד ובדרך הארוכה שלפניה. אגדו את כוחותיכם על מנת להקדיש עצמכם לבנייה לעתיד. שמרו על דרך הישר, אמצו רוח אצילה ותפעלו בעוז - כך תגדילו תהילתה של האימפריה ותצעדו עם העולם בהתקדמותו.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "当庁が管理する先の大戦関係の資料について - 宮内庁". www.kunaicho.go.jp (ביפנית). נבדק ב-27 בדצמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "The coup against the Emperor's broadcast that never was". Kyodo. The Japan Times. נבדק ב-4 ביוני 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 3 Toland, John (2003). The Rising Sun: The Decline and Fall of the Japanese Empire 1939-1945. The Modern Library. pp. 838, 849. ISBN 9780812968583.
  4. ^ 1 2 3 "Hirohito's "Jewel Voice Broadcast"". The Air Force Association. באוגוסט 2012. אורכב מ-המקור ב-10 בספטמבר 2013. נבדק ב-14 באוגוסט 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Roberson, John (1985). Japan: From Shogun to Sony, 1543-1984. Atheneum Books. ISBN 9780689310768.
  6. ^ Jarnes, Mark (29 באוגוסט 2016). "The Emperor's speech: lucid but appropriately indirect". The Japan Times. נבדק ב-2022-01-30. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Oe, Kenzaburo (7 במאי 1995). "The Day the Emperor Spoke in a Human Voice". The New York Times. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-01-30 – via NYTimes.com. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ Media, Propaganda and Politics in 20th-Century Japan. The Asahi Shimbun Company. 26 בפברואר 2015. p. 284. ISBN 9781472512260. נבדק ב-4 ביוני 2020. {{cite book}}: (עזרה)
  9. ^ "Text of Hirohito's Radio Rescript", The New York Times: 3, 15 באוגוסט 1945, נבדק ב-8 באוגוסט 2015 {{citation}}: (עזרה)