הוויליות

הוויליות (באיטלקית: Le Villi) היא האופרה הראשונה של ג'אקומו פוצ'יני. היצירה בשתי מערכות, שהלברית שלה נכתבה על ידי המשורר והעיתונאי פרדיננדו פונטנה (שכתב גם את הלברית לאופרה השנייה של פוצ'יני, אדגר) האופרה הולחנה על ידי פוצ'יני לתחרות ההוצאה לאור של סונזוניו (Sonzogno), אך חבר השופטים לא מצא לנכון אפילו להזכיר אותה. מאוחר יותר, הודות להתערבותו ושדלנותו של אריגו בויטו, האופרה הוצגה בתיאטרו דאל ורמה (Teatro dal Verme) במילאנו ב-31 במאי 1884. הבכורה הסתיימה בהצלחה רבה וכן התקבלה היטב על ידי המבקרים.

הוויליות
Le Villi

מלחין	ג'אקומו פוצ'יני
ליברטיסט	מפרדיננדו פונטנה
סוגה	אופרה
מספר מערכות	2
זמן התרחשות העלילה	מתישהו בימי הביניים
שפה	איטלקית
שנה	1884
מקום התרחשות העלילה	היער השחור

שער ספר הלברית של האופרה

"הוויליות" היא האופרה הראשונה שבה "הרצ'יטטיב היבש "- secco recitativo (דיבור שירתי בליווי קונטינואו) נעלם, אך לא מוחלף גם בשיח הווקאלי בסגנון ריכרד וגנר. במקומו מופיע סגנון הפרלנדו (parlando) המאוחר יותר של פוצ'יני.

תפקידים

איור של "הוויליות" ב-"Gazetta Musicale di Milano" (1884)

הזמר	סוג הקול	הצגת בכורה, 1 במאי 1884 (מנצח: ארתורו פאניצָה)
גוליאלמו, יערן	בריטון או בס	ארמיניו פלץ
אנה, בתו	סופּרן	רוזינה קאפונטי
רוברטו, בחור צעיר	טנור	אנטוניו ד'אנדראדֶה
המספר	דיבור
אנשי הרים, פיות, רוחות בלתי נראות

עלילה

• מיקום: אזור מקור הדנובה ביער השחור.
• מועד: אי אז בימי הביניים

מערכה 1

אביב

מקהלת כפריים הרריים מזמרת, בעיקר במקצב ואלס. התרחשות כזאת, שכולה שמחה ועליצות, הייתה שכיחה באופרות מן המאה ה-19, והקדימה על פי רוב התפתחות דרמטית קשה. במקרה זה, המקהלה מספרת בשמחה על המזל הטוב שפקד את רוברטו, שזכה בירושה גדולה מקרובת משפחה במיינץ, והוא יוצא לדרך לקבל אותה. אנה נפרדת ממנו באריה די סורטיטה. האריה הנרגשת מסתיימת במילים "אל תשכחני" והיא מייצגת מאפיין חשוב של פוצ'יני, אריה קצרה הנפתחת בשיא ההתרגשות. כבר בראשית האריה מצטרף רוברטו לשירת אותה נעימה באוניסונו, אמצעי האמור לבטא הזדהות מלאה בין שתי דמויות. רוברטו מבקש מאנה שלא תטיל ספק באהבתו, אך אנה מספרת על חלום שבו נאמר לה, כי רוברטו לא ישוב אליה.
לבקשת רוברטו, מברך אותו גוליילמו לקראת נסיעתו, ותפילתו הנרגשת של האב, שאליה מצטרפים השניים עם המקהלה, מסתיימת בפינאלה רב-עוצמה. הכל מביעים את שמחתם ואושרם, אך חלומה של אנה מעיב על שמחתה ומרמז על הבאות.

אִינטֶרמֵצוֹ

במיינץ חיה סירנה שמטריפה צעירים ומבוגרים כאחד. היא מפתה גם את רוברטו וגוררת אותו לאורגיות שונות, כך שהוא שוכח את כלתו אנה. אנה מחכה לארוסה לשווא ומתה מצער. כדי להמחיש את מותה של הנערה האומללה, משתמש פוצ'יני בקינה ששרה מקהלת נשים, כאשר תהלוכת האבל עוברת על הבמה מוסתרת בווילון רעלה, שמאחוריו ארון המתים של הנערה המתה. (חלק זה מסופר על ידי המספר) האינטרמצו לא מסתיים כאן, אלא נמשך בסיפור נוסף, שיר שממנו למדים שביער מתגוררות ויליות, כלומר נשמותיהן של נערות, שאהוביהן זנחו אותן והן מתו משברון לב. כשהן מוצאות גבר, בין אם הוא בוגד ובין אם לאו, ביער, הן מרקידות אותו עד מוות. לאחר שרוברטו עוזב את הסירנה, הוא חוזר הביתה דרך היער, כשלפתע הוא מוקף בצחוק מצמרר.

אינטרמצו תזמורתי: "שבת המכשפות"

כדי להציג את קורות רוברטו ביער, הלחין פוצ'יני אינטרמצו סימפוני. עם לחן תוסס דמוי סקרצו, בעל עוצמה סוחפת עם סינקופות רבות. פרק ביניים זה הוא מהיר וסוער, עתיר סינקופות. ניכרת בו השפעת "שבת המכשפות", הפרק המסיים את הסימפוניה הפנטסטית של ברליוז.

ברתולומיאו ג'וליאני, "הוויליות" 1906

מערכה 2

המערכה נפתחת ברצ'יטטיב ואריה של גוליילמו, האבל על מותה של אנה. התזמורת מתפרצת אל שירתו במוטיב סוער משלה. גוליילמו מבצע אומנם שניים מן הפרקים היפים ביותר של האופרה, אבל אין לו השפעה על מהלכה הדרמטי.
מיקומה של המערכה השנייה זהה לזה של המערכה הראשונה ורק העונה משתנה. גוליילמו מתאבל בכאב על בתו המנוחה. הוא מקלל את החתן הבוגד ומבקש מהוויליות לנקום.

תמונה 1

תמונה זו, בה מופיעים רוברטו והוויליות, היחידה שיש בה פעילות על הבמה, היא נקמת הוויליות ברוברטו. היא בנויה ב"צורת המקובלת" - סוליטה פורמה, המסגרת המקובלת לבניית אירוע דרמטי. ראשיתה ברצ'יטטיב ובאריית קינה, שבה מבטא רוברטו את צערו ואת כמיהתו אל אנה ואל אושרו עמה. באריה זו מופיעיפ שניים ממאפייני האריות של פוצ'יני: המלודיה השירתית, המרכיב הבסיסי של שירת הבל קנטו, בנויה ממוטיב החוזר על עצמו שוב ושוב בצליל גבוה יותר, עד לשיא הקול של הזמר או הזמרת ותגובת התזמורת, החוזרת על נושא מתוך האריה. תגובה זו אפשרה לקהל לקלוט במלואה את השפעת האריה ולהגיב עליה בתשואות סוערות, שלאחריהן היו הזמר או הזמרת חוזרים על שירת האריה.
מקהלת הוויליות פוצחת בשירה מאחורי הבמה, משם יוצא רוברטו החוצה בצעדים כושלים, ואחרי שהוא מספר את חוויותיו, הוא מקלל את הסירנה. גם קולה של הכלה המתה נשמע, מוכיחה את רוברטו, שתחילה מתחנן לסליחתה, אך אחר כך משלים עם גורלו. הוא רוצה לבדוק, אם אנה עודנה בחיים. הוא מגיע אל דלת ביתה, אך איננו מסוגל להרים את ידו ולהקיש עליה. זה הפרק האמצעי של הסוליטה פורמה, "טמפו די מצו". לאחריו מגיעה ה"קבלטה", המסיימת את הסוליטה פורמה. בדרך כלל היא בנויה כאריה מהירה, הפותרת את הסבך הדרמטי, אך במקרה זה היא מתחלקת לשניים: רוברטו רואה את רוחה של אנה באה לקראתו על הגשר, אך אוסרת עליו לגשת אליה, באמרה כי אינה עוד אהבה, אלא נקמה. המוזיקה המלווה התרחשות זו נוגדת את המילים, כי בעוד אנה מזכירה לרוברטו את שבועת אהבתו לה ושני האוהבים מתאחדים בשיירת אהבה נרגשת, אין הוויליות מרפות מטרפן. לצלילי "שבת המכשפות" הפרועים מאלצת אנה את רוברטו לחולל בטירוף, עד שהוא נופח את נשמתו. רוח הרפאים של אנה נעלמת בקריאה "אתה שלי!", הוויליות עוקבות אחר אנה בקריאה "הושענה". אז חוזר גוליילמו הזקן ומופיע על הבמה, ומזכיר בסיפוק את הצדק האלוהי. רוח הרפאים של אנה נעלמת בקריאה "אתה שלי!", הוויליות עוקבות אחר אנה בקריאה "הושענה". אז חוזר גוליילמו הזקן ומופיע על הבמה, ומזכיר בסיפוק את הצדק האלוה. רוח הרפאים של אנה נעלמת בקריאה "אתה שלי!", הוויליות עוקבות אחר אנה בקריאה "הושענה". אז חוזר גוליילמו הזקן ומופיע על הבמה, ומזכיר בסיפוק את הצדק האלוהי. סיום זה נאמן לאגדת הוויליות, אך שונה מסיום הבלט ז'יזל, שבו ז'יזל מוסיפה לרקוד עם אהובה עד עלות השחר, אז נאלצות הוויליות לחזור לקבריהן, אלברכט נשאר בחיים וז'יזל משוחררת מכבלי הוויליות למנוחת עולמים.

קבלה

המבקר פיליפו פיליפי כתב, שבגרסתה הראשונה היו ל"לה וילי" "הצורה, הפרופורציה והאופי של קנטטה סימפונית, המתאימה להצגה בימתית [...]. העיבוד, או ההרחבה, שבה יש מקום חשוב חהיבט הסימפוני, לא משנה אופי זה [...]."

"לה וילי" אינה תופסת מקום ברפרטואר המקובל של האופרות, אך בזכות המוזיקה הנפלאה והכתיבה המעולה לזמרים יש הקלטות שלה.

אריות ידועות

• "Se come voi piccina" - אנה במערכה הראשונה.
• "Anima santa della figlia mia" - גוליאלמו במערכה השנייה
• "Torna ai felici dì" - רוברטו במערכה השנייה

ראו גם

• ז'יזל

לקריאה נוספת

• Anon. (n.d.). "Le Villi (curiosita)" (באיטלקית). Comitato Nazionale Celebrazioni Pucciniane. אורכב מ-המקור ב-2011-07-22.
• Anon. (17 בדצמבר 1908). "Le Villi performance record". Metropolitan Opera. {{cite web}}: (עזרה)
• Anon. (19 בספטמבר 2004). "Le Villi di Puccini torna al Dal Verme". Corriere della Sera. {{cite news}}: (עזרה)
• Capon, Brian (n.d.). "Recordings of Le Villi". operadis-opera-discography.org.uk.
• Carner, Mosco (1992). Puccini: A Critical Biography (3rd ed.). Duckworth. ISBN 978-0-7156-2363-3.
• Dry, Wakeling (1906). Living Masters of Music, Giacomo Puccini. London: John Lane, The Bodley Head. OCLC 890894.
• Girardi, Michele (2002). Puccini: His International Art. University of Chicago Press. ISBN 0-226-29758-6.
• Holden, Amanda, ed. (2001). The New Penguin Opera Guide. New York: Penguin Putnam. ISBN 0-14-029312-4.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הוויליות בוויקישיתוף

• יוטיוב, "לה וילי"