הוראס מקוי
הוֹראס מֶקוֹי (באנגלית: Horace McCoy; 14 באפריל 1897 - 15 בדצמבר 1955) היה סופר ותסריטאי אמריקאי. הוא משויך לזרם הריאליסטי-דרמטי, המכונה "הארד בוילד" : הספרות הקשוחה והאפלה של שנות השלושים והארבעים בארצות הברית. ז'אנר זה זכה עם השנים - לאחר שנות זלזול והתעלמות - להכרה כאחת הסוגות היותר-משפיעות בספרות המאה העשרים.
 | |
| לידה |
14 באפריל 1897 פגראם, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
15 בדצמבר 1955 (בגיל 58) בוורלי הילס, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
? – 15 בדצמבר 1955 |
  | |
ביוגרפיהעריכה
מקוי נולד בדאלאס שבטקסס ועבר קריירה מגוונת בה היה, בין היתר, שוער במועדון לילה, מפעיל תחנת-דלק, עיתונאי, יחצ"ן ושחקן. הוא החל לפרסם סיפורים בראשית שנות השלושים, ובמקביל היה תסריטאי בהוליווד במה שכונה ה-B movies, הפקות זולות של אולפנים מדרג בי"ת.
פרסום ספרותיעריכה
מקוי פרסם חמישה רומנים בסך-הכל; כולם צנומים, כתובים ברזון ובקשיחות, ובדרך-כלל על הצד המחוספס והאלים של החיים. לדעת מבקרים רבים, מכתיבתו עולה תמונה אותנטית ביותר, עם אלמנטים של יופי וחמלה. הרומן המפורסם שלו ביותר הוא "הם יורים גם בסוסים", שזכה אף לגרסה קולנועית עתירת אוסקרים בבימויו של סידני פולאק ובכיכובם של ג'יין פונדה ומייקל סאראזין. ספר זה אף הוציא למקוי, למרבה הפתעתו, תהילה רבה באירופה – בעיקר בצרפת, שם סארטר וקאמי השוו אותו לקפקא ולדוסטויבסקי.
בין ספריו האחרים ראויים לאזכור "אין יותר מחר", "אין כיסים בתכריכים", ו"הייתי צריך להישאר בבית"
כיום נלמדים ספריו באוניברסיטאות, נחקרים ומוסרטים - תופעות להן לא זכה בחייו הקצרים.
