הוראס מקוי

הוֹראס מֶקוֹי (באנגלית: Horace McCoy;‏ 14 באפריל 1897 - 15 בדצמבר 1955) היה סופר ותסריטאי אמריקאי. הוא משויך לזרם הריאליסטי-דרמטי, המכונה "הארד בוילד" : הספרות הקשוחה והאפלה של שנות השלושים והארבעים בארצות הברית. ז'אנר זה זכה עם השנים - לאחר שנות זלזול והתעלמות - להכרה כאחת הסוגות היותר-משפיעות בספרות המאה העשרים.

הוראס מקוי
Horace McCoy

לידה	14 באפריל 1897 פגראם, ארצות הברית
פטירה	15 בדצמבר 1955 (בגיל 58) בוורלי הילס, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	? – 15 בדצמבר 1955

ביוגרפיה

מקוי נולד בדאלאס שבטקסס ועבר קריירה מגוונת בה היה, בין היתר, שוער במועדון לילה, מפעיל תחנת-דלק, עיתונאי, יחצ"ן ושחקן. הוא החל לפרסם סיפורים בראשית שנות השלושים, ובמקביל היה תסריטאי בהוליווד במה שכונה ה-B movies, הפקות זולות של אולפנים מדרג בי"ת.

פרסום ספרותי

בעברית הופיעו כמה ספרים של מקוי או שמיוחסים בטעות או בזדון למקוי.

פורסם ספרו מיתת נשיקה / יפו : הספרייה הקטנה, 1953.( לא ברור על איזה ספר שלו באנגלית הוא מבוסס אם כי יש להניח שהיה כזה)

תאוה אחרונה /; עברית: ל. עמירם.על המעטפת האחורית: הם יורים גם בסוסים, לא נכון?"תל אביב : הוצאת ספרי כיס, [תש"י-]

שתורגם שוב לעברית : הם יורים גם בסוסים מאנגלית: דלי רום הוצאת אחוזת בית 2012 שניהם תרגומים של ספרו המפורסם ביותר של מקוי.

תורגמו גם שני סיפורים שיוחסו לו אבל כלל לא היו שלו :

מוות במטעים " תורגם ועובד' בידי מירון אוריאל (בשם בדוי "אהוד רונן ") בסדרת חוברות בשם ריפיפי במספר 19.אוריאל הרחיב את הסיפור מעבר למה שהיה במקור האנגלי ( גרמני)ווייחס אותו להוראס מק-קוי אבל הסיפור שהוא ידוע ממאוד בשם "לינינגן נגד הנמלים " היה בכלל של קרל סטיבנסו. ואפשר לקרוא אותו בבלוג "המולטי ירום של אלי אשד " כאן " לינינגן נגד הנמלים https://no666.wpcomstaging.com/2022/09/09/%d7%9c%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%a0%d7%92%d7%9f-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%94%d7%a0%d7%9e%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%9e%d7%aa%d7%97-%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%90%d7%91%d7%a7-%d7%91%d7%a0/

עוד סיפור בסדרת "ריפיפי" שיוחס בטעות או בזדון להוראס מק-קוי היה "הצייד המושלם " ששוב יוחס להוראס מק-קוי"והיה עיבוד לעברית של מרון אוריאל ( בשם בדוי "אהוד רונן) לסיפור מפורסם מאוד "הציד המסוכן ביותר" של ריצ'רד קונל שלמק קוי לא היה שום קשר אליו. אפשר לקרוא את הסיפור הזה במקורו ב"יקום תרבות " https://www.yekum.org/2017/01/%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%93-%D7%94%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%9F-%D7%91%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%9E%D7%AA%D7%97-%D7%A7%D7%9C%D7%90%D7%A1%D7%99-%D7%A2%D7%9C-%D7%A6/ לא ברור מדוע ההוצאה לקחה סופר אמיתי בהחלט ויחסה לו ספרים שלא היה לו קשר אליהם אם כי דברים דומים קרו בעבר בעברית עם ז'ול ורן ועם קרל מאי ועם מין ריד .

מקוי פרסם חמישה רומנים בסך-הכל; כולם צנומים, כתובים ברזון ובקשיחות, ובדרך-כלל על הצד המחוספס והאלים של החיים. לדעת מבקרים רבים, מכתיבתו עולה תמונה אותנטית ביותר, עם אלמנטים של יופי וחמלה. הרומן המפורסם שלו ביותר הוא "הם יורים גם בסוסים", שזכה אף לגרסה קולנועית עתירת אוסקרים בבימויו של סידני פולאק ובכיכובם של ג'יין פונדה ומייקל סאראזין. ספר זה אף הוציא למקוי, למרבה הפתעתו, תהילה רבה באירופה – בעיקר בצרפת, שם סארטר וקאמי השוו אותו לקפקא ולדוסטויבסקי.

בין ספריו האחרים ראויים לאזכור "אין יותר מחר", "אין כיסים בתכריכים", ו"הייתי צריך להישאר בבית"

כיום נלמדים ספריו באוניברסיטאות, נחקרים ומוסרטים - תופעות להן לא זכה בחייו הקצרים.

ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.