פתיחת התפריט הראשי

החדר (סרט, 2003)

סרט דרמה עצמאי משנת 2003

החדראנגלית: The Room) הוא סרט עצמאי אמריקאי משנת 2003. בתפקיד הראשי משחק טומי ויזו, שהוא גם התסריטאי, הבמאי, המפיק והמפיק בפועל של הסרט. הסרט נחשב ל"סרט הגרוע ביותר אי פעם" ואף כונה "האזרח קיין של הסרטים הגרועים", ובעקבות כך נהפך הסרט לסרט פולחן.[2][3]

החדר
The Room
TheRoomMovie.jpg
כרזת הסרט
בימוי טומי ויזו
הפקה טומי ויזו
תסריט טומי ויזו
עריכה אריק צ'ט
שחקנים ראשיים טומי ויזו
ג'ולייטה דניאלה
גרג ססטרו
פיליפ הלדימן
מוזיקה מלדן מיליקביק
מפיץ Chloe Productions
TPW Films
מדינה ארצות הברית
אולפן Wiseau-Films
הקרנת בכורה 27 ביוני 2003
משך הקרנה 99 דקות[1]
שפת הסרט אנגלית
סוגה רומנטי, דרמה, כושל
תקציב 6 מיליון דולר
הכנסות 1,900 דולר
www.theroommovie.com
דף הסרט ב-IMDb

עלילהעריכה

ג'וני הוא בנקאי מצליח המתגורר בסן פרנסיסקו יחד עם ארוסתו, ליסה. על אף שבתחילת הסרט נראה שהאהבה פורחת בין ג'וני וליסה, היא מחליטה לפתות את חברו הטוב ביותר, מארק, והם פוצחים ברומן סודי. כשמועד החתונה מתקרב והשפעתו של ג'וני בבנק נחלשת, ליסה מזגזגת בין האדרתו והשמצתו של ג'וני מול משפחתה וחבריה. היא ממציאה האשמות שווא על שהכה אותה, וגם מגנה עליו נגד מבקריו. ג'וני, אשר שומע במקרה את ליסה מתוודה על הבגידה שלה לאמה, קלודט, מחבר מכשיר הקלטה לטלפון שלהם בניסיון לגלות את זהות המאהב.

על רקע הרומן של ליסה ומארק, מספר רב של עלילות משנה מתחילות להתפתח. לדני, תלמיד תיכון הגר בשכנות לג'וני וליסה, יש עימות מסתורי עם סוחר סמים בשם כריס-אר. קלודט חווה בעיות נדל"ן, בוכה על מערכות יחסים כושלות ומודיעה לליסה שבטוח יש לה סרטן שד. מישל והחבר שלה, מייק, פורצים לביתם של ג'וני וליסה כדי לקיים בו יחסי מין. פיטר, חברם הפסיכולוג של ג'וני ומארק, מזגזג בין להגן על ליסה ולהגיד שהיא סוציופתית. כל עלילת משנה מספקת מעט או שום אקספוזיציה או הקשר, ואף אחת מהן לא נפתרת.

במסיבת הפתעה לכבוד יום ההולדת של ג'וני, אחד מחבריו תופס את ליסה ומארק מתנשקים בזמן ששאר האורחים נמצאים בחוץ. ג'וני מכריז בפני האורחים כי הוא וליסה מצפים לילד, רק שאז ליסה מספרת שהיא שיקרה בקשר לכך.

לאחר המסיבה, ג'וני הורס את הדירה ואז יורה בעצמו. דני, מארק וליסה מגלים את גופתו ומארק ודני מאשימים את ליסה במותו. מארק אומר לליסה שהוא לא אוהב אותה ולא רוצה לראותה שוב.

שחקניםעריכה

  • טומי ויזו - ג'וני, בנקאי מצליח המאורס לליסה
  • גרג ססטרו - מארק, חברו הטוב ג'וני, שמנהל רומן עם ליסה
  • ג'ולייט דניאל - ליסה, ארוסתו של ג'וני שמנהלת רומן עם מארק
  • פיליפ הלדימן - דני, שכן צעיר שג'וני מתייחס אליו כמו אל בנו
  • קרולין מינו - קלודט, אמא של ליסה
  • רובין פירס - מישל, חברתה הטובה של ליסה
  • סקוט הולמס - מייק, החבר של מישל
  • דן ג'נג'ייאן - כריס-אר, סוחר סמים שמאיים על דני
  • קייל ווגט - פיטר, פסיכולוג וחבר של ג'וני ומארק
  • גרג אלרי - סטיב, חבר של ג'וני וליסה

תסריטעריכה

"החדר" נולד כמחזה אשר ויזו כתב בשנת 2001. לאחר מכן, הוא עיבד את המחזה לספר של 500 עמודים אשר לא הצליח לפרסם. מתוסכל, החליט ויזו לעבד את הספר לסרט והפיק אותו בעצמו כדי שתהיה לו שליטה מלאה על הפרויקט.[3]

התסריט המקורי היה ארוך יותר בצורה משמעותית, וכלל שורה של מונולוגים ארוכים. הצוות ומנהל התסריט ערכו את הסרט על הסט לאחר שחלק ניכר מהדיאלוג לא היה מובן להם. בספרו "The Disaster Artist" (אמן האסונות), ססטרו טוען שטומי התכוון שבסרט תהיה עלילת משנה בה מתגלה שג'וני הוא ערפד.[4]

הסרט מבוסס על אירועים מחייו של ויזו, כולל הפרטים על איך ג'וני הגיע לסן פרנסיסקו ופגש את ליסה, ואופי החברות בין ג'וני למארק. על פי גרג ססטרו, דמותה של ליסה מבוססת על אישה אשר ויזו הציע לה נישואין אך אשר "בגדה בו מספר פעמים", מה שגרם לפירוק יחסיהם.

בהופעתו, ויזו ניסה לחקות את מרלון ברנדו ואת ג'יימס דין (במיוחד את הופעתו בסרט "ענק"), ולעיתים הרחיק לכת עד כדי שימוש ישיר בציטוטים מהסרטים שלהם - השורה "!You are tearing me apart, Lisa" ("את קורעת אותי לגזרים, ליסה") לקוחה מסרטו של דין "מרד הנעורים".

בנוסף לכך שהסרט מלא בטעויות המשכיוּת, יש בו גם כמה עלילות ופרטי דמויות אשר חוסר העקביות שלהם צוינו על ידי המבקרים והקהל. ה-"Portland Mercury" ציין שמספר חוטי עלילה מוצגים לצופה, ואז פשוט נעלמים. בסצנה מוקדמת, למשל, באמצע שיחה על תכנון מסיבת יום ההולדת של ג'וני, קלודט אומרת לליסה שהיא חולה בסרטן השד. הנושא מטואטא מתחת לשטיח ולא חוזרים אליו שוב במשך הסרט. בנוסף, הקהל מעולם לא מגלה מה הפרטים מסביב לסיפור של דני וסוחר הסמים. מעבר להיותו חבר של ג'וני, אין שום רקע על חייו של מארק. כאשר הוא מוצג לראשונה בסרט הוא טוען שהוא "מאד עסוק" בעודו יושב במכונית חונה באמצע היום, ללא כל הסבר על עיסוקיו. בביוגרפיה שלו, גרג ססטרו סיפר שהוא יצר סיפור רקע לדמות, שבו מארק הוא סגן בלש סמוי. ויזו סירב להוסיף התייחסות כלשהי לעברו של מארק בתסריט.

בשלב מסוים, כמה מהדמויות נפגשות בסמטה מאחורי דירתו של ג'וני כדי לשחק פוטבול בעודם לבושים בחליפות טוקסידו. כאשר מארק מגיע, הוא מגולח והמצלמה מתמקדת באטיות בפרצופו בעוד מוזיקה דרמטית מתנגנת. לשום דבר שקורה או נאמר במהלך המשחק שלהם אין איזושהי השפעה על העלילה. הסצנה מסתיימת באופן פתאומי כאשר הדמויות מחליטות לחזור לדירתו של ג'וני לאחר שפיטר מועד בעודו מנסה לתפוס את הכדור. ויזו נשאל פעמים רבות על הסצנה הזו שהוא החליט להתייחס אליה ב-DVD של הסרט, אם כי במקום להסביר אותה הוא רק אמר שלשחק פוטבול ללא ציוד מגן ראוי זה כיף ומאתגר. גרג ססטרו נשאל לגבי החשיבות בכך שמארק מגיע מגולח, והתגובה שלו במשך שנים הייתה "לו רק ידעתי". בספרו "אמן האסונות", ססטרו גילה שוויזו התעקש על כך שהוא יגלח את זקנו על הסט רק כדי שלג'וני יהיה תירוץ לקרוא למארק "Babyface" (פני תינוק). ססטרו טוען שוויזו מעולם לא הסביר לצוות את משמעות סצנת הפוטבול.

בראיון אשר נכלל כתוספת מיוחדת בגרסת ה-DVD של הסרט, ויזו מסביר בקצרה ששם הסרט מרמז לפוטנציאל של חדר להיות מקום בו מתרחשים אירועים טובים ורעים. בספרו "אמן האסונות", ססטרו מספר שוויזו ביסס את התסריט על מחזה שכתב ואמור היה להתרחש בחדר אחד.

הפקהעריכה

ויזו לא סיפק מידע רב על הדרך בה השיג את הכסף למימון הפרויקט, אך הוא סיפר למגזין אנטרטיינמנט ויקלי שהוא הרוויח חלק מהכסף על ידי יבוא מעילי עור מקוריאה. תקציב הסרט מוערך בכשישה מיליון דולר. ויזו טען שהסיבות שהסרט היה יקר יחסית הן שהיה צריך להחליף רבים מחברי הצוות, ולכל שחקן היו כמה ממלאי מקום. על פי ססטרו, ויזו קיבל הרבה החלטות גרועות במהלך צילומי הסרט, אשר ניפחו את התקציב. למשל, בניית סטים לסצנות שהיו יכולות להיות מצולמות באתרי צילומים, רכישת ציוד מיותר וצילום של סצנות זהות מספר פעמים בסטים שונים. ססטרו טוען גם שתקציב הסרט זינק כתוצאה מדיאלוגים שלקח שעות או ימים לצלם מכיוון שוויזו התקשה לזכור את השורות או לעמוד במקום המתאים. על פי ססטרו וגרג אלרי, ויזו שכר סטודיו וקנה את הציוד במקום לשכור אותו.[4]

הוא צילם את הסרט בו-זמנית במצלמת 35 מ"מ ובמצלמה ברזולוציה גבוהה בעודו משתמש במתקן אשר החזיק את המצלמות אחת ליד השנייה. ויזו הסביר שהוא רצה להיות מסוגל לומר שהוא הבמאי הראשון אשר צילם סרט שלם בו-זמנית בשני פורמטים שונים, אף על פי שבסופו של דבר השתמש רק בחומרים ממצלמת ה-35 מ"מ. לססטרו, אשר הכיר את ויזו לפני שהוא התחיל להפיק את הסרט, לא היה הרבה ניסיון במשחק והוא הסכים לעבוד עם ויזו רק כחלק מצוות ההפקה. ביום הצילומים הראשון ויזו פיטר את השחקן שהיה אמור לגלם את מארק וססטרו הסכים להחליף אותו.[4]

סנדי שקלייר שעבד על הסרט דרש קרדיט כבמאי. הוא טען שמכיוון שוויזו היה שקוע מאוד במשחקו, הוא לא הצליח לביים את הסרט כמו שצריך. שקלייר טוען שוויזו ביקש ממנו "להגיד לשחקנים מה לעשות, ולצעוק 'אקשן' ו-'קאט' ולהגיד לצלם מה לצלם". ססטרו ואדם נוסף שעבד על הסרט גיבו את הטענות. ויזו דחה אותן.[5]

קידוםעריכה

ויזו שכר שלט חוצות בהוליווד שפרסם את הסרט. השלט כלל מספר טלפון שדרכו היה אפשר להזמין כרטיסים לסרט וויזו ענה לשיחות. אף על פי שהסרט לא הצליח בתחילה, שילם ויזו על כך שהשלט יישאר במשך חמש שנים בעלות של 5,000 דולר לחודש.[6] ויזו גם שילם על קמפיין טלוויזיוני ומודפס עם הסיסמה: "סרט עם תשוקה כמו אצל טנסי ויליאמס".[7]

ביקורתעריכה

הסרט יצא לאקרנים ב-27 ביוני 2003 בכמה בתי קולנוע בלוס אנג'לס. ויזו ארגן הקרנה לחברי הצוות והתקשורת. הוא שכר זרקור והגיע להקרנה בלימוזינה. רבים מהצופים ביקשו את כספם בחזרה.[3] ויזו שילם על כך שהסרט יוקרן שבועיים באחד מבתי הקולנוע כדי שהוא יוכל להתמודד לאוסקר. בזמן הזה הסרט הכניס 1,900 דולר.[3]

הסרט קיבל ביקורות רעות על המשחק, התסריט, ההפקה, הפסקול, הבימוי והצילום. הוא נחשב לאחד הסרטים הגרועים שיצאו אי פעם.[8][9] הסרט תואר כ"האזרח קיין של הסרטים הגרועים".

הסרט הפך לסרט פולחן ותואר כ"סרט הגרוע הטוב ביותר".[10] לאחר שהסרט הורד מהאקרנים, החלו מעריצים לשלוח אי-מיילים לוויזו ולהגיד לו שהם נהנו מהסרט, מה שדחף את ויזו לארגן הקרנת חצות של הסרט. ההקרנה הייתה הצלחה ומאז הסרט מוקרן בהקרנות חצות בבתי קולנוע ברחבי העולם.[11][12]

אף על פי שבאופן רטרוספקטיבי תיאר ויזו את הסרט כקומדיה שחורה, הקהל לרוב רואה בו כסרט דרמה עשוי גרוע, דעה אשר נתמכה על ידי כמה משחקני הסרט.

השפעהעריכה

גרג ססטרו וטום ביסל כתבו ספר בשם "The Disaster Artist" (אמן האסונות) שיצא ב-2013 ומבוסס על חוויותיו של ססטרו מעשיית הסרט. ב-2017 יצא לאקרנים סרט המבוסס על הספר, ובעל אותו שם. בעברית הסרט נקרא "חי בסרט". ג'יימס פרנקו משחק את ויזו ואחיו, דייב פרנקו, משחק את ססטרו. שורה של שחקנים מפורסמים רבים אשר מעריצים את הסרטים משתתפים בו, כמו סת' רוגן שגם הפיק את הסרט יחד עם ג'יימס פרנקו.[13]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא החדר בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ The Room אתר Variety, יולי 2003
  2. ^ The crazy cult of The Room, דצמבר 2008, אתר Entertainment Weekly
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 "The Crazy Cult of 'The Room'". EW.com (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-24 בדצמבר 2017. 
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 גרג ססטרו וטום ביסל, The Disaster Artist, ארצות הברית: סיימון ושוסטר, 2013, ISBN 1451661193. (באנגלית)
  5. ^ "The battle over 'The Room'". EW.com (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-24 בדצמבר 2017. 
  6. ^ Maloney, Devon. "10 Years After The Room, Tommy Wiseau Is Still Hollywood’s Biggest Mystery". WIRED (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-24 בדצמבר 2017. 
  7. ^ "The Crazy Cult of 'The Room'". EW.com (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-24 בדצמבר 2017. 
  8. ^ "The Couch Surfer: 'It may be sublimely rubbish, but The Room makes". The Independent (באנגלית). 20 ביולי 2009. בדיקה אחרונה ב-24 בדצמבר 2017. 
  9. ^ "'The Room': Worst movie ever? Don't tell that to its suddenly in-demand star.". EW.com (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-24 בדצמבר 2017. 
  10. ^ CNN, By John Cassaras,. "A 'Room' with a cult following" (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-24 בדצמבר 2017. 
  11. ^ Knegt, Peter (9 ביוני 2011). "Tommy Wiseau Goes Legit: An Interview With the Man Behind “The Room”". IndieWire (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-24 בדצמבר 2017. 
  12. ^ "How The Room Became the Biggest Cult Film of the Past Decade". Vulture (באנגלית). 27 ביוני 2013. בדיקה אחרונה ב-24 בדצמבר 2017. 
  13. ^ Team, The Deadline (8 בפברואר 2014). "James Franco’s Production Company Acquires Book About So-Bad-It’s-Good Cult Movie ‘The Room’". Deadline (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-24 בדצמבר 2017.