החרישו ממני ואדברה

החרישו ממני ואדברה היא קינה על גזירות תתנ"ו שמחברה אינו ידוע, הנאמרת בסדר הקינות לתשעה באב במנהג אשכנז המזרחי. הקינה מתארת את נכונותם של היהודים למות ואף להרוג את עצמם ואת ילדיהם על קידוש השם. נושא מרכזי נוסף בקינה הוא החורבן שגרמו הגזירות לתורה וללומדיה.

הַחֲרִישׁוּ מִמֶּנִּי וַאֲדַבֵּרָה
הַחֲרִישׁוּ מִמֶּנִּי וַאֲדַבֵּרָה וְיַעַבֺר עָלַי מָה חָמָס אֶזְעַק וָשֺׁד לְךָ שׁוֹכֵן שָׁמַיְמָה הֱצִיקַתְנִי רוּחִי וְלֹא אוּכַל אֶדּוֹמָה כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה אֶשְׁאַף וְאֶשּׁוֹמָה מִסְפֵּד מַר אֶעֱשֶׂה וַאֲקוֹנֵן בִּנְהִימָה דִּבְרֵי שַׁאֲגוֹתַי יִתְּכוּ כַּיָּמָה סִפְדִי עַל עֲדָתִי אֲשׁר נִתְּנָה לְשַׁמָּה אָרִיד בְּשִׂיחִי וְאָהִימָה וְקוֹל נְהִי אָרִימָה: אֵיךְ שָׁבַת מָשׂוֹשׂ וְעָרְבָה שִֺּמְחָה כָּל פָּנִים פָּארוּר וְכָל רֺאשׁ קָרְחָה וְכָל זָקָן גְּרוּעָה וְעַל כָּל לֵב אֲנָחָה מֵאָז נִתְעוֹרֵר גּוֹי עַז דּוֹרֵשׁ שׁוּחָה סִלָּה אַבִּירַי הוֹגֵי עֺז מִבְטֶחָה בְּתוּלוֹתַי וּבַחוּרַי נָסַח בִּנְסִיהָה בְּרֺאשׁ כָּל חוּצוֹת נִבְלָתָם כְּסוּחָה עוֹלָלַי וְטַפַּי נֶחְשְׁבוּ כְּצֺאן טִבְחָה אֵילִילָה עַל זֺאת וְדִמְעָתִי עַל לֶחָה הֵאָסְפוּ אֵלַי דְּווּיֶי צֺאן נִדָּחָה לְהַרְבּוֹת הַבְּכִי וּלְהָרִים צְוָחָה     הֵילִילוּ שָׁמַיִם וְזַעֱקִי אֲדָמָה     אָרִיד בְּשִׂיחִי וְאָהִימָה     וְקוֹל נְהִי אָרִימָה: אֶרְאֶלִּים צְאוּ וְצַעֲקוּ מָרָה סְפוֹד תַּמְרוּר הֵאָגְדוּ בַּחֲבוּרָה קוֹל כְּחוֹלָה צָרָה כְּמַבְכִּירָה הִתְאוֹנֲנוּ עַל עֲדַת שֶׂה פְזוּרָה עָלֵימוֹ כִּי נִגְזְרָה גְזֵרָה בָּחֳרִי אַף וְזַעַם וְעֶבְרָה וְנִתְוַעֲדוּ בִּפְרִישׁוּת וּבְטָהֳרָה לְקַדֵּשׁ שֵׁם הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָה וְאִישׁ אֶת אָחִיו חִזְּקוּ בְּעֶזַרָה לְדַבֶּק בְּיִרְאָה טְהוֹרָה בְּלִי לַעֲבוֹד זָרָה וְלֹא חָסוּ גֶּבֶר וּגְבִירָה עַל פָּנִים צְפִירַת תִּפְאָרָה אֲבָל אָזְרוּ גְּבוּרָה יְתֵרָה לַהֲלוֹם רֺאשׁ וְלִקְרוֹץ שֶׁדְרָה וְאֵלֵימוֹ דִּבְּרוּ בַּאֲמִירָה לֹא זָכִינוּ לְגַדֶּלְכֶם לְתּוֹרָה נַקְרִיבְכֶם כְּעוֹלָה וְהַקְטָרָה וְנִזְכֶּה עִמָּכֶם לְאוֹרָה     הַצְּפוּנָה מֵעֵין כֺּל וַעֲלוּמָה     אָרִיד בְּשִׂיחִי וְאָהִימָה     וְקוֹל נְהִי אָרִימָה: אָז הִסְכִּימוּ גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים לְקַבֵּל בְּאַהֲבָה דִּין שׁוֹכֵן מְעוֹנִים וּזְקֵנִים דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים הֵם הָיוּ תְּחִלָּה נִדּוֹנִים וְיָצְאוּ לִקְרָאתָם עַזֵּי פָנִים וְנֶהֶרְגוּ הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים וְנִתְעָרְבוּ פְּדָרִים עִם פַּרְשְׁדוֹנִים וְהָאָבוֹת אֲשֶׁר הָיוּ רַחֲמָנִים נֶהֶפְכוּ לְאַכְזָר כַּיְּעֵנִים וְהֵפִיסוּ עַל אָבוֹת וְעַל בָּנִים וּמִי שֶׁגּוֹרָל עָלָה לוֹ רִאשׁוֹנִים הוּא נִשְׁחַט בְּחַלָּפוֹת וְסַכִּינִים וּבַחוּרִים עֲלֵי תוֹלָע אֱמוּנִים הֵם לָחֲכוּ עָפָר כְּתַנִּינִים וְהַכַּלּוֹת לְבוּשׁוֹת שָׁנִים מְעֻלָּפוֹת בּזְרוֹעוֹת חֲתָנִים מְנֻתָּחוֹת בְּחֶרֶב וְכִידוֹנִים זִכְרוּ זֺאת קְהַל עֲדת נְבוֹנִים וְאַל תֶּחֱשׁוּ מֵהַרְבּוֹת קִינִים וְהַסְפִּידוּ עַל חֲסִידִים וַהֲגוּנִים אֲשֶׁר צָלֲלוּ בַּמַּיִם הַזֵּידוֹנִים     לְזֵכֶר זֺאת נַפְשִׁי עֲגוּמָה     אָרִיד בְּשִׂיחִי וְאָהִימָה     וְקוֹל נְהִי אָרִימָה: תּוֹרָה תּוֹרָה חִגְרִי שַׂק וְהִתְפַּלְּשִׁי בֲַּאפָרִים אֵבֶל יָחִיד עֲשִׂי לָךְ מִסְפַּד תַּמְרוּרִים עַל תּוֹפְשֵׂי מָשׁוֹטַּיִךְ וּפוֹרְשֵׂי מִכְמוֹרִים מַלָּחַיִךְ וְחוֹבְלַיִךְ בְּמַיִם אַדִּירִים עוֹרְכֵי מַעֲרָכֵךְ מְיַשְּׁרֵי הֲדוּרִים מְפַעְנחֵי צְפוּנַיִךְ וּמְגַלֵּי מִסְתּוֹרִים מִי יְקַצֶּה בִּגְבָעוֹת וּמִי יְסַתּעת בֶּהָרִים מִי יְפָרֵק הֲוַיּוֹת וּמִי יְתָרֵץ שְׁבָרִים מִי יַפְלִיא נְזִירוֹת וּמִי יַעֲרוֹךְ נְדָרִים מִי יְשַׂדֵּד מַעֲמַקַּיִךְ וְחַתּוּ אִכָּרִים וּמִי יִלְחוֹם מִלְחַמְתֶּךְ וְיָשׁוּב לַשְּׁעִָים כְּלֵי מִלְחָמָה אָבְדוּ וְנָפְלוּ גִבּוֹרִים אַשְׁרֵיהֶם מַשְׂכִּילִים כָּרָקִיעַ זוֹהֲרִים בִּמְנוּחוֹת שָׁלוֹם נָחוּ ישָׁרִים אוֹי וַאֲבוֹי וְשֺׁד וְשַׁבֶר לְנוֹתָרִים לִמְדִיבַת נֶפֶשׁ וַחֲבָלִים וְצִירִים לְכִלְיוֹן עֵינַיִם צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים עֶרֶב אוֹמְרִים מִי יִתֵּן צְפָרִים וּבֺקַר מְצַפִּים מִי יְגַלֶּה אוֹרִים מִמַּרְאֵה עֵינֵימוֹ אֲשֶׁר חֵמָּה שָׁרִים מִחוּץ שִׁכְּלָה חֶרֶב וְאֵימָה מֵחֲדָרִים עַד מָתַי תַּבִּט רוֹאֶה כָּל סְתָרִים צְפֵה עֶלְבּוֹן תּוֹרָתְךָ אֲשֶׁר שְׂרָפוּהָ זָרִים קְלָאוּהָ פְרָעוּהָ קְרָעוּהָ לִגְזָרִים כְּסִירִים סְבוּכִים הִגְדִּילוּ הַמְּדוּרִים הַעַל אֵלֶּה תִּתְאַפַּק אֲדוֹן כָּל יְצוּרִים תִּנְקוֹם לְדָם הַנִּשְׁפָּךְ כַּמַּיִם הַנִּגָּרִים מִשֺּׁד עֲנִיִּים מֵאֶנְקַת סְעוּרִים עַם שָׁבֵי פֶשַׁע לְעוּנִים וּמְרוּרִים קוּמָה לְעֶזְרָתִי אַדִּיר בָּאַדִּירִים     פְּעָמֶיךָ לְמַשֻּׁאוֹת הָרִימָה     אָרִיד בְּשִׂיחִי וְאָהִימָה     וְקוֹל נְהִי אָרִימָה:

על הקינה

מחבר הקינה מקונן על הפרעות ומעשי הטבח שנערכו ביהדות גרמניה בשנת 1096, המכונים גזירות תתנ"ו. הקינה עוסקת בקהילות הקודש שסירבו לכרוע ברך בפני עבודה זרה, והעדיפו למסור נפשם על קידוש השם.

הקינה נפתחת בפסוק "הַחֲרִישׁוּ מִמֶּנִּי וַאֲדַבֵּרָה וְיַעַבֺר עָלַי מָה" מספר איוב, אותו אומר איוב לידידיו שמפצירים בו למעט לדבר מחשש כי יטיח דברים כלפי אלוהים.

למרות זאת, מקונן הקינה קובל כלפי שוכן שמיים וזועק את תלונת העשוקים על כך שנעשתה בהם רעה בלי משפט. במהלך הקינה המקונן משתמש בהטיות רבות של פסוקים, בעיקר מספרי הנביאים, כדי לקונן על המאורעות והפרעות.

קישורים חיצוניים

• ביאור על הקינה מאת הרב אהרון וקסלשטיין
• הרב משה ליכטנשטיין, ביאור על הקינה, באתר "בית המדרש הווירטואלי" של ישיבת הר עציון