פתיחת התפריט הראשי

נוסח אשכנז

נוסח התפילה של הסידור המקובל אצל חלק מהיהודים יוצאי ארצות אשכנז

נוֹסַח אַשְׁכְּנַז הוא נוסח התפילה המקובל אצל חלק מהיהודים יוצאי ארצות אשכנז.

תוכן עניינים

הארצות בהן מקובל הנוסחעריכה

נוסח התפילה של היהודים האשכנזים מוצאו בגרמניה (היהודים כינו בשם "אשכנז" את גרמניה) והוא מבוסס ביסודו על חיבור בין נוסח התפילה של הגאונים לבין נוסח התפילה הארץ-ישראלי הקדום. חיבור זה מקורו כבר בנוסח איטליה. במהלך הדורות הושפע נוסח אשכנז מהכרעותיהם ההלכתיות של חכמי אשכנז.

בימי הביניים, היו הבדלי נוסח לא מעטים בין קהילה לרעותה, ונוסחים אחידים התקבעו באופן סופי רק לאחר הופעת הסידורים המודפסים. כאשר יהודים אשכנזים נדדו מגרמניה לארצות מזרח אירופה הם הביאו עמם את הנוסח האשכנזי, אך נוצרו שינויים נוספים בין הנוסח שנוצר בארצות המזרחיות לנוסח בארצות המערב. לפי מחקריו של ליפמן צונץ על נוסח התפילה, במאה ה-14 התקבעו שלושה ענפים עיקריים של נוסח אשכנז: הענף המערבי, שנהג במערב גרמניה וכונה "נוסח ריינוס", הענף המרכזי, שכונה "מנהג סקסוניה", וממנו התפתח הנוסח בארצות המזרח כפולין וביהם, והענף המזרחי שנהג במזרח גרמניה וכונה "מנהג אוסטרייך". במאה ה-15 הטשטשו ההבדלים בין ענפי סקסוניה ואוסטרייך ונוצר מנהג מזרחי מאוחד שכונה "מנהג אוסטרייך", ובהמשך "מנהג פולין".[1] בנוסח התפילה הרגיל קיימים מעט מאד הבדלים בין "נוסח אשכנז המערבי" ל"נוסח אשכנז המזרחי", אך בפיוטים (ראה לקמן) ובמנהגי החגים קיימים הבדלים רבים ביניהם, כאשר הראשון הוא המקובל ברוב גרמניה ובעוד מדינות במערב אירופה ומבוסס בעיקר על מנהגי מהרי"ל, והשני הוא המקובל במרכז ומזרח אירופה ומבוסס יותר על מנהגי ר' יצחק אייזיק מטירנא.[2] במאות השנים האחרונות הגבול בין המנהגים היה נהר האלבה, אולם בימי הביניים הוא כנראה היה מערבה יותר.[3] חריגות לכך הקהילות הרבות ברומניה שבמזרח, שהתפללו דווקא במנהג המערבי.

לאחר שתנועת החסידות חיברה את נוסח ספרד במקום נוסח אשכנז, האחרון כבר לא היה הנוסח הבלעדי של יהדות אשכנז באירופה. במזרח אירופה היו פילוגים חריפים בין החסידים והמתנגדים בכמעט כל הקהילות הגדולות, ופילוג זה השתקף גם בנוסחי התפילה בבתי הכנסת השונים בעיר. לעומת זאת נוסח אשכנז נשאר הנוסח הכמעט-בלעדי במערב אירופה ובמרכזה, וכן אצל מהגרים יהודים מאירופה לעולם החדש (ארצות הברית, קנדה, מקסיקו, ארגנטינה) ולשאר ארצות דוברות-אנגלית (כגון אוסטרליה ודרום אפריקה). בארצות אלו, רק חסידים מובהקים או משפחות עם מסורת חסידית חזקה החזיקו בנוסח ספרד, וכל השאר התפללו מסידורים בנוסח אשכנז. זה כולל את סידורי התפילה של התנועות הלא-אורתודוקסיות, שמבוססים עליו. לכן נוסח אשכנז הוא כיום נוסחם של הרוב המכריע של אשכנזים בחו"ל.

בארץ ישראל לעומת זאת, נוסח ספרד של החסידים מהווה את נוסח התפילה של חלק גדול מהיהודים ממוצא אשכנזי, בין השאר מכיוון שזה הנוסח בו מתפללים ברוב מוסדות החינוך הממלכתי דתי.

נוסח אשכנז הארץ ישראליעריכה

הנוסח האשכנזי המקובל כיום בארץ ישראל משתייך ל"נוסח אשכנז המזרחי" מסיבות היסטוריות: היהודים האשכנזים הראשונים שהגיעו לארץ היו מתלמידי הגר"א שהיו ממוצא ליטאי. כאשר הגיעו תלמידי הגר"א לארץ ישראל רוב היישוב היהודי היה ספרדי. מתוך תפיסה הלכתית שעליהם לקבל את מנהגם של יהודי המקום הם שינו כמה דברים מנוסח אשכנז והתאימו אותם לנוסח הספרדים (למשל אמירת הלל בליל פסח בבית הכנסת) כאשר חלק משינויים אלה תאמו גם את דעת הגר"א (למשל אמירת "מוריד הטל" בקיץ, אמירת פרק "במה מדליקין" בקבלת שבת לפני תפילת ערבית ולא אחריה ועוד שינויים רבים). הרב בנימין המבורגר טוען שיוצאי אשכנז (גרמניה) בארץ ישראל לא קבלו מנהגים אלו, ועל פי הוראתו, הוקמו בשנים האחרונות כמה מנינים בארץ לפי נוסח אשכנז הישן.[4]

הפיוטים בנוסח אשכנזעריכה

בעוד שיהודי ספרד דחו את הפיוטים של משוררי ארץ ישראל הקדומים (כדוגמת יניי והקליר), יהודי אשכנז נטו לקבלם, ואף חיברו פיוטים נוספים במתכונתם של אותם פייטנים. ביחס לאמירת הפיוטים קיים הבדל מהותי לא רק בין מזרח אירופה למערבהּ, אלא גם בין הקהילות השונות שהתקיימו בכל אחד משני האזורים הללו: דומה כי כמעט לכל עיר באירופה, בה הייתה קיימת קהילה ותיקה, ישנו מנהג מיוחד ביחס לפיוטים. בשל גורמים היסטוריים (מהפכת הדפוס, ההגירה לעולם החדש, רפורמה דתית וקיצור התפילה לשם הנוחות, ומאוחר יותר השואה והקמת מדינת ישראל) כמעט שנעלמו כל המנהגים הללו, והתקבל ברוב הקהילות נוסח אחיד של פיוטים, המודפס במחזורים כ"נוסח אשכנז" (למעשה, שני נוסחים אחידים, אחד במנהג המזרחי ואחד במנהג המערבי).[5] בסליחות, נשארו הרבה חילוקי מנהגים אפילו בדפוס.[6]

כיום ניכרת השמטה רבה של הפיוטים שנאמרו בעבר במנהג אשכנז ברוב הקהילות השומרות על נוסח זה, ורק במספר קהילות בודדות אומרים פיוטים כמנהג הקדמון. ישנן קהילות המשמיטות את כל הפיוטים, וישנן כאלה האומרות חלק מהם, כגון בימים נוראים בלבד, או רק בחגים.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ברנהרד צימליך, "מחזור נירנברג: תרומה לחקר מנהג התפילה וספרות הפרשנות של המחזור הגרמני" (נירנברג, 1886), תרגמה אסתר גוגנהיים (ירושלים, 2009), עמ' 12.
  2. ^ נוסח אשכנז בתפילה
  3. ^ עיין דניאל גולדשמידט, מחזור לימים נוראים, קורן תש"ל, חלק א (ראש השנה) עמ' יד (בהקדמה).
  4. ^ בנימין שלמה המבורגר, הקריטריון - אל תטוש תורת אמך! ואידך זיל גמור, בתוך ירושתנו, כרך ד (תש"ד), עמ' קפד ואילך.
  5. ^ יש לציין שאכן היו מנהגים ייחודיים שהגיעו לדפוס, כגון מנהג וורמייזא, שנדפס בפפד"מ ב-1714 (וזמין בהיברובוקס), ונדפס עוד פעם אחת בזולצבאך ב-1737. וכן הקונטרס של מנהג פוזנן נדפס כמה פעמים, עיין לדוגמה בהיברובוקס (חסרים כמה עמודים בסריקה).
  6. ^ עיין בערך סליחות.