הטבע לא עושה קפיצות
הטבע לא עושה קפיצות (בלטינית: Natura non facit saltus) הוא עקרון בפילוסופיה של הטבע מימיו של אריסטו, ואולי אף קודם לכן. העיקרון שימש כאבן-בניין להגות הפילוסופית של חוקרים ומדענים רבים לאורך ההיסטוריה. הרעיון מופיע כאקסיומה בכתביהם של גוטפריד לייבניץ[1] וניוטון, מפתחי החשבון האינפיניטסימלי, וכמו כן שימש את צ'ארלס דרווין כעקרון מנחה בניתוח הברירה הטבעית בספרו "מוצא המינים". ניסוח העיקרון כפי-שהוא לקוח מספרו של קארולוס ליניאוס Philosophia Botanica.
על-פי העיקרון, אובייקטים בטבע ותכונותיהם משתנים בצורה הדרגתית ורציפה ולא באופן פתאומי ובדיד. בהקשרו המתמטי מאפשר עיקרון זה להניח כי הפונקציות והמשוואות המתארות מערכת טבעית כלשהי הן רציפות וגזירות. ההנחה כי חוקי הטבע מצייתים לעיקרון זה שלטה למעשה בפילוסופיה של המדע מהעת העתיקה ועד לפיתוח תורת הקוונטים במאה ה-20.
בהקשר הביולוגי שימש העיקרון על ידי דרווין ואחרים ככתב הגנה על רעיון האבולוציה, לפיו המגוון הביולוגי בעולם התפתח בהדרגתיות ותוך שינויים מינוריים מאב ביולוגי יחיד, משותף תחת מנגנון הברירה הטבעית. בדומה לפיזיקה, גם הביולוגיה ויתרה על דבקות רעיונית בעקרון, וזאת עם פיתוחן של תורות אבולוציה ביולוגית מודרניות ומושג המוטציה. מאחר שמבנה ה-DNA הוא בדיד בבסיסו, נתפסים כיום השינויים הביולוגיים היסודיים כבדידים אף הם, על-אף שמדובר על סדרי גודל מזעריים בלבד.
"Natura non facit saltum" הוא הציטוט המופיע בראש ספרו של אלפרד מרשל 'עקרונות הכלכלה'. מרשל, שהעריץ את הרברט ספנסר ומשנתו, עשה שימוש בציטוט הן כדי להצהיר על תמיכתו בחשיבה האבולוציונית והן כדי להדגיש את חשיבות החשבון האינפיניטסימלי ככלי אנליטי לניתוח בעיות כלכליות.
ניסוחים נוספים עריכה
- Natura in operationibus suis non facit saltum – הטבע בפעולתו איננו מתקדם בקפיצות. ניסוח משנת 1613.
- Natura non saltum facit – בנוסח זה עשה לייבניץ שימוש.
- Die Natur macht keine Sprünge – תרגום נפוץ של האמרה לגרמנית.
לעיתים מופיע הביטוי בנטייה saltum במקום saltus וזאת, בשל הופעה שונה ופשוטה יותר מבחינה תחבירית של צורת הנייטרלי של שם-העצם הלטיני saltus (קפיצה) בלטינית של ימי הביניים.
ראו גם עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ New Essays on Human Understanding, IV,16 ISBN 0-521-57660-1