היינריך אוולד
היינריך אוולד (בגרמנית Heinrich Ewald; 16 בנובמבר 1803 – 4 במאי 1875) היה אוריינטליסט גרמני ותאולוג פרוטסטנטי. הוא נחשב לאחד המזרחנים החשובים של המאה ה-19. עבודותיו על עברית וערבית, פרשנות המקרא של הברית הישנה ותולדות העברים היו פורצי דרך. אוולד עבד באוניברסיטת גטינגן ועבר לאוניברסיטת טובינגן בשנת 1837/38 לאחר שערורייה פוליטית. בשנת 1863 היה אחד ממייסדי האגודה הפרוטסטנטית הגרמנית. מאז 1869 פעל ברייכסטאג של הקונפדרציה הצפון-גרמנית (אנ') והפך למתנגד למיליטריזם הפרוסי.
.jpg) | |
| לידה |
16 בנובמבר 1803 גטינגן, נסיכות הבוחר מהנובר  |
|---|---|
| פטירה |
4 במאי 1875 (בגיל 71) גטינגן, הקיסרות הגרמנית |
| מדינה |
ממלכת הנובר, ממלכת פרוסיה |
| מקום קבורה |
Bartholomäusfriedhof, Göttingen |
| השכלה |
|
| תקופת הפעילות |
? – 4 במאי 1875 |
| מעסיק |
Große Schule (Wolfenbüttel), אוניברסיטת טיבינגן, אוניברסיטת גטינגן, אוניברסיטת גטינגן |
| תפקיד |
|
| מפלגה |
German-Hanoverian Party |
| השקפה דתית |
לותרניזם |
| בן או בת זוג |
|
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיהעריכה
היינריך אוולד נולד בגטינגן שבממלכת הנובר ליצרן הבדים היינריך אנדראס אוולד. בשנים 1815- 1820 היה תלמיד בגימנסיית גטינגן (גר'). לאחר מכן למד באוניברסיטת גאורג אוגוסט בגטינגן כסטודנט לתאולוגיה פרוטסטנטית ולמזרחנות אצל יוהאן אייכהורן. במהלך לימודיו עבד משנת 1822 כמורה בבית הספר התיכון בוולפנבוטל. בספריית הרצוג אוגוסט איפשרה לו גישה לכתבי-יד בהם השתמש ללימודיו ולמחקריו. בשנת 1823 סיים את לימודיו לתואר דוקטור בגטינגן והמשיך שנה נוספת ללמֵד בבית הספר התיכון וולפנבוטל.
לאחר מכן עבר לפקולטה לתאולוגיה באוניברסיטת גטינגן כמרצה זוטר (גר'). בשנת 1827, לאחר מותו של אייכהורן, מונה אוולד הצעיר לפרופסור-חבר לשפות המזרח בפקולטה לפילוסופיה. לאוולד היה גם ידע בסנסקריט ובספרות הודית, ובסמסטר החורף 1826/27 הרצה בנושא "שפת הספרות והספרות בסנסקריט". ב-1830 נישא למינה גאוס, בתו של המתמטיקאי קרל פרידריך גאוס.
בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-19 היה היינריך אוולד מזרחן ותאולוג מכובד ומוכר שיכול לקוות לעתיד גדול. בשנת 1831 מונה לפרופסור מן המניין ללימודי הברית הישנה בפקולטה לפילוסופיה של אוניברסיטת גטינגן. בשנת 1833 נבחר לאקדמיה למדעים של גטינגן (גר'), בשנת 1835 שימש כפרופסור לשפות המזרח, ובאותה שנה קיבל מינוי של כבוד בפקולטה. בדצמבר 1834 התקבל כחבר מבחוץ לאקדמיה הרוסית למדעים בסנקט פטרבורג. ב-12 בדצמבר 1837 הגיעה הקריירה שלו בגטינגן לסיום מפתיע כאשר מחה, יחד עם שישה מעמיתיו, על השינוי בחוקת ממלכת הנובר. הוא הודח מכל משרותיו כאחד משביעיית גטינגן על ידי ארנסט אוגוסט הראשון, מלך הנובר.
עם זאת, המוניטין המדעי שלו הרחיק בהרבה מעבר לגבולות ממלכת הנובר, אם כי גם חווה התנגדות עזה ואף הואשם ביהירות [1]. במאי 1838 מונה לפרופסור מן המניין לפילוסופיה באוניברסיטת טיבינגן בממלכת וירטמברג ובשנת 1841 הועבר לפקולטה לתאולוגיה על פי בקשתו. בין תלמידיו באותה תקופה היו אוגוסט שלייכר (גר') ואוגוסט דילמן (גר'), שהתלהבו מלימודי מזרחנות ושפות המזרח. תלמידו בטובינגן רודולף פון רוט (גר') ירש ברבות הימים את אוואלד כפרופסור לשפות המזרח והקים בטיבינגן את הקתדרה לאינדולוגיה (לימודי הודו)[2]. על עבודתו של אוולאד האפיל מותה של רעייתו שהלכה לעולמה ב-1840 בגיל 32. כמה מיצירותיו החשובות ביותר נוצרו בטובינגן ושם גם החלה המחלוקת המרה שלו עם התאולוג פרדיננד באור (גר') ועם אסכולת טובינגן (גר') בנושאי המחשבה הנוצרית.
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שולייםעריכה
- ^ Herr Professor Ewald als Punier gewürdigt – Den Manen von Wilhelm Gesenius geweiht, Carl Wex, Schwerin 1843
- ^ Siehe: U. Nanko: Zur Geschichte des Lehrstuhls für Indologie und vergleichende Religionswissenschaft an der Universität Tübingen (1848–1945). In: H. Brückner (u. a.): Indienforschung im Zeitenwandel. Analysen und Dokumente zu Indologie in Tübingen. Tübingen 2003, S. 63 ff.