היסטוריה של טג'יקיסטן

ההיסטוריה של טג'יקיסטן מגיעה עד לתקופת האימפריה הסמנידית (875–999). אנשי הטג'יק נכנסו לשלטון רוסי בשנות ה-60 של המאה ה-19. מרד בסמצ'י פרץ בעקבות המהפכה הרוסית ב-1917, ודוכא בראשית שנות העשרים במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה. בשנת 1924 הפכה טג'יקיסטן לרפובליקה סובייטית סוציאליסטית אוטונומית של ברית המועצות, בתוך הרפובליקה האוזבקית. בשנת 1929 הפכה טג'יקיסטן לאחת מהרפובליקות המרכיבות של ברית המועצות - הרפובליקה הסוציאליסטית הסובייטית הטג'יקית, והיא שמרה על מעמד זה עד זכייתה בעצמאות ב-1991 לאחר פירוק ברית המועצות.

לאחר קבלת העצמאות התדרדרה למלחמת אזרחים קשה שגרמה להרס כלכלי ואנושי רב עם כ-60,000 הרוגים. הסכם שלום בין הפלגים היריבים שסיים את מלחמת האזרחים נחתם בשנת 1997 ומאז המדינה נמצאת תחת שלטונו של אמומאלי רחמון.

היסטוריה בימי הבינייםעריכה

הח'ליפות הערבית (710–867)עריכה

נסיכויות טרנסאוקסאניה מעולם לא יצרו קונפדרציה בר-קיימא. החל משנת 651 התארגנו הערבים פשיטות תקיפת שואה בעומק שטח טרנסוקסניה, אך רק לאחר שמינויו של אבן קוטאיבה למושל ח'ורסן בשנת 705, בתקופת שלטונו של וואליד הראשון, נקט הח'ליפות את מדיניות סיפוח ה נוחת מעבר לאוקסוס. בשנת 715 הושלמה משימת הסיפוח. האזור כולו נתון אפוא תחת שליטת הח'ליף ושל האסלאם, אך הערבים המשיכו לשלוט באמצעות מלכי סוג'דיאן מקומיים ודיקנים. עלייתם של העבאסים לשלטון בח'ליפות (750 - 1258) פתחה עידן חדש בתולדות מרכז אסיה. בעוד שקודמיהם האומיאדים (661 - 750) היו מעט יותר ממנהיגים של קונפדרציה משוחררת של שבטים ערבים, העבאסים התכוונו לבנות מדינה ריכוזית רב-אתנית ענקית שתחקה ותשכלל את מכונת השלטון הסאסאנית. הם העניקו למזרח הקרוב ולטרנסוקסיאנה אחדות, שהייתה חסרה להם מאז תקופת אלכסנדר מוקדון.

האימפריה הסמנידית (819–999)עריכה

  ערך מורחב – השושלת הסאמאנית

שושלת סמניד שלטה (819–1005) בח'וראסאן (כולל מזרח איראן וטרנסאוקסאניה) והוקמה על ידי סמאן חודה. הסמנידים היו מהשושלות הראשונות הילידים הראשונים ששלטו בפרס לאחר הכיבוש הערבי המוסלמי. במהלך שלטונו (892–907) של נינו של סמאן חודה, איסמעיל הראשון (המכונה איסמעיל סמאני), התרחבו הסמנידים בכוראסאן. בשנת 900 הביס איסמעיל את השושלת הצפארית בקוראסאן (אזור צפון מערב אפגניסטן וצפון מזרח איראן), בעוד אחיו היה מושל טרנסוקסיאנה. לפיכך, השבחה הסמנית זכתה לשבחים על האזורים המשולבים. הערים בוכארה (בירת הסמניד) וסמרקנד הפכו למוקדי אמנות, מדע וספרות; הענפים כללו ייצור חרס וליהוק ברונזה. לאחר 950, כוחה של הסמניד נחלש, אך הוחלף בקצרה תחת Nuh II, ששלט בין 976 ל־997. עם זאת, עם ההתקרבות המתקרבת של טורקים מוסלמים, הסמנידים איבדו את תחומם דרומית לנהר אמו דריה שנלקחו על ידי Ghaznavids. בשנת 999, בוכרה נלקחה על ידי הקרחנידים. הסמאניד איסמאעיל מונטאסיר (נפטר 1005) ניסה לשקם את השושלת (1000–1005), עד שחוסל על ידי מפקד בדואי ערבי.

ההתקפה של הטורקים הקרקאחנידים סיימה את שושלת הסמניד בשנת 999 והדומיננטיות בטרנסאוקסאניה העבירה לשליטים הטורקים. לאחר התמוטטות שושלת סמניד הפכה מרכז אסיה ואזור טג'יקיסטן לשדה הקרב של פולשים רבים מאסיה שהגיעו מצפון-מזרח.

השושלת הטימורית (1370-1506)עריכה

טימור, מייסד האימפריה הטימורית, נולד ב־8 באפריל 1336 בקש ליד סמארקנד. הוא היה חבר בשבט הברלס, תת-קבוצה מונגולית שהתיישבה בטרנסוקסיאנה לאחר שהשתתף בקמפיינים של צ'אגאטאי חאן, בנו של ג'נגיס חאן, באזור זה. טימור החל את חייו כמנהיג שודדים. במהלך תקופה זו הוא קיבל פצע חץ ברגלו, כתוצאה ממנו זכה לכינוי "טימור הצולע". אף על פי ששליט טימוריד האחרון של חרת, נפל לבסוף באדי א-זמאן לצבאם של מוחמד שיבאני חאן האוזבקי בשנת 1506, שליט טימוריד פרגאנה, זהיר-א-דין באבור, שרד את התמוטטות השושלת והקים מחדש את השושלת הטימורית בהודו בשנת 1526 שם התפרסמו במסגרת האימפריה המוגולית.

היסטוריה מודרנית מוקדמתעריכה

השלטון הפרסי והבוכריעריכה

בשנת 1740 נכבש ח'אנאט ג'ניד על ידי נאדר שאה, שליט פרס מהשושלת האפשארית. ג'אן ג'אן אבו אל פאיז שמר על כסאו והפך לווסל של נדיר.

לאחר מותו של נאדר שאה בשנת 1747, גבר ראש שבט המנע'ית, מוחמד רחים בי אזאליק, גבר על יריביו משבטים אחרים וביסס את שלטונו בח'אנאט בוכרה. בשנת 1785 באופן רשמי שאה מוראד מיסד את שלטון השושלת של המשפחה (שושלת מנג'ית), והח'נאט הפך לאמירות בוכרה

היסטוריה מודרניתעריכה

הווסליות הרוסיתעריכה

האימפריאליזם הרוסי הוביל לכיבוש על ידי האימפריה הרוסית את מרכז אסיה במהלך התקופה הקיסרית של המאה ה-19. בין 1864 ל-1885 השתלטה רוסיה בהדרגה על כל שטחה של טורקסטאן הרוסית, כשחלקה של טג'יקיסטן נשלט על ידי אמירות בוכרה וח'נתה של קוקנד (מהגבול של ימינו עם קזחסטן בצפון ועד הים הכספי במערב והגבול עם אפגניסטן בדרום). טשקנט (כיום בירת אוזבקיסטן נכבשה בשנת 1865 ובשנת 1867 נוצר תפקיד המושל הכללי של טורקיסטן עם קונסטנטין פטרוביץ' פון קאופמן כמושל הכללי הראשון.

ההתרחבות הונעה על ידי האינטרסים הכלכליים של רוסיה והייתה קשורה למלחמת האזרחים האמריקנית בראשית שנות ה-60 של המאה ה-19, אשר קטעה קשות את אספקת סיבי הכותנה לתעשייה הרוסית ואילצה את רוסיה לפנות למרכז אסיה כמקור אלטרנטיבי גם לאספקת הכותנה. כשוק לסחורות מתוצרת רוסית. משטר הקיסרות הרוסי בשנות ה-70 של המאה ה-19 ניסה להעביר את הדגש את של הגידולים באזור מדגן לכותנה (אסטרטגיה שאומצה והורחבה לאחר מכן על ידי הסובייטים). עד שנת 1885 נשלטה שטחה של טג'יקיסטן על ידי האימפריה הרוסית או מדינתה הוואסלית, אמירות בוכרה, עם זאת, הטג'יקים חשו השפעה מעט רוסית.

האימפריה הרוסית, בהיותה מדינה גדולה בהרבה עם אוכלוסייה אדירה ובעלת צבא חזק לא התקשתה מעט לכבוש את האזורים בהם התגוררו טג'יקים, ופגשה התנגדות עזה רק בג'יזחך, אורה-טייובה, וכאשר נצרה חיל המצב שלהם בסמרקנד בשנת 1868 על ידי כוחות משחר-אי סבץ ותושבי העיר. צבאה של אמירות בוכרה הובס לחלוטין בשלושה קרבות, וב־18 ביוני 1868 חתם האמיר מוצפר אל-דין (1860–1885) על הסכם שלום עם מושל הכללי של טורקסטאן הרוסי פון קאופמן. סמארקנד וזרבשאן העליונה סופחו על ידי רוסיה והמדינה נפתחה לסוחרים רוסים. האמיר שמר על כסאו בסיועה של רוסיה ובעזרת רוסיה ביסס את השליטה בשאהר-סאבץ, באזורים ההרריים בעמק זרבשאן העליון (1870) ועל נסיכויות המערב פמיר (1895).

בסוף המאה ה-19 הג'דידיסטים ביססו עצמם כתנועה חברתית אסלאמית בכל האזור. אף על פי שהג'דידיסטים היו פרו-מודרניזציה ולאו דווקא אנטי-רוסית, הרוסים ראו בתנועה איום. חיילים רוסים נדרשו להשיב את הסדר במהלך התקוממויות נגד ח'אנאט קוקאנד בין השנים 1910 -1913. אלימות נוספת התרחשה ביולי 1916, כאשר מפגינים תקפו חיילים רוסים בח'וג'אנד בגלל איום הגיוס בכפייה במהלך מלחמת העולם הראשונה. למרות הכוחות הרוסים החזירו במהירות את ח'וג'אנד תחת שליטה, נמשכו העימותים לאורך כל השנה במקומות שונים בטג'יקיסטן.

בסוף אוגוסט 1920 הפיל את הכוח הסובייטי האמיר האחרון, סעיד עלים חאן. ב-6 באוקטובר 1920 בוטלה האמירות והוכרזה הרפובליקה הסובייטית הבוכרית העממית.

התנועה הבסמצ'יתעריכה

תנועת בסמצ'י או מרד בסמצ'י הייתה התקוממות נגד השלטון הקיסרי והסובייטים הרוסים שקמו לאחר המהפכה הרוסית של גרילה בשנת 1917 ברחבי מרכז אסיה.

שורשי התנועה טמונים באלימות נגד הגיוס בשנת 1916 שפרצה כאשר האימפריה הרוסית החלה לגייס מוסלמים לשירות צבאי במלחמת העולם הראשונה. בחודשים שלאחר מהפכת אוקטובר 1917 תפסו בולשביקים את השלטון באזורים רבים באימפריה הרוסית ומלחמת האזרחים ברוסיה החלה. התנועות הפוליטיות המוסלמיות של טורקסטני ניסו להקים ממשלה אוטונומית בעיר קוקנד שבעמק פרגהאנה. הבולשביקים פתחו במתקפה על קוקאנד בפברואר 1918 וביצעו טבח כללי של עד 25,000 איש. הטבח קבע תמיכה בתנועות בסמצ'י שניהלו מלחמת גרילה ומלחמה קונבנציונלית שתפסה שליטה על חלקים גדולים בעמק פרחנה וחלק גדול מתורכסטאן.

מצבה של התנועה המבוזרת השתנה לאורך כל שנות העשרים המוקדמות, אולם עד שנת 1923 הקמפיינים הנרחבים של הצבא האדום גרמו לתבוסות רבות של הבסמצ'ים. לאחר ויתורים גדולים של הצבא האדום ביחס למנהגים כלכליים ואיסלאמיים באמצע שנות העשרים שמרה על אופייה השבטי. ההתנגדות לשלטון הסובייטי התלקחה שוב במידה פחותה בתגובה לקמפייני הקולקטיביזציה בעידן שלפני מלחמת העולם השנייה.

היסטוריה עכשוויתעריכה

טג'יקיסטן העצמאותעריכה

מלחמת האזרחים (1992-1997)עריכה

קישורים חיצונייםעריכה