"הכיסאות" (בצרפתית: Les Chaises) הוא מחזה אבסורד מאת אז'ן יונסקו משנת 1952, העוסק בחוסר המשמעות של החיים ובחוסר התקשורת בין בני האדם.

הכיסאות
Les Chaises
כתיבה אז'ן יונסקו עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עלילת המחזה עריכה

המחזה נפתח בתמונה של חדר ריק כמעט, למעט שני כיסאות, במה קטנה עם לוח עליה ומנורת גז. לאורך הקיר פזורות דלתות רבות ושני חלונות. על הבמה קשיש וקשישה. הקשיש והקשישה (ששמה סימיראמיס) מחליפים דברי הבל מהם מבינים שהם על בקתה בודדת בלב ים. נראה שהם חיים בזמן בו הציוויליזציה האנושית קרסה, הם מזכירים את פריז ש"כבתה" לפני ארבע מאות אלף שנים.

תוך כדי הדברים הזקן מחליט שעליו להעביר הלאה את משמעות חייו, ויעשה זאת באספה שמתקיימת באותו הערב, ואף הזמין נואם לדבר. ואכן, אחרי זמן מה נשמע שכשוך סירה במים וצלצול פעמון. אך האורחת שמגיעה אינה אלא אוויר, ועם זאת הם מתייחסים אליה במציאותיות גמורה ואף מביאים לה כיסא לשבת עליו. לאחר שיחה קלה עם האורחת מגיע גם אלוף, ואחריו גברת יפה ודפס גלופות. כל אחד מהם, כמובן, מקבל כיסא. נראה שלגברת היפה היה רומן בעבר עם הקשיש, בעוד שדפס הגלופות מפלרטט עם הקשישה בגסות. מכאן ואילך צורתם של האורחים הבאים כבר אינה ברורה, והם מגיעים בכמויות גדולות יותר ובמהירות רבה. אין עוד שיוך של כיסא לאדם בודד. בין האורחים יש עיתונאים, כתבים, שדרנים ואף ילדים. מתחילה זרימה גדולה של כיסאות לבמה. כשהבמה עמוסה בכיסאות, משתרר שקט לזמן מה ואז מגיע הקיסר. גם הוא, כמובן לא קיים.

אחרי בואו של הקיסר מחכים הקשיש והקשישה לנואם. בסופו של דבר מגיע הנואם, והוא שחקן בשר ודם. הקשיש והקשישה בטוחים כעת שמסרו האחרון של הקשיש לאנושות, הוראותיו כיצד להציל את עצמה, יעברו, ולכן מתאבדים, על מנת להעצים את הרגע, בקפיצה מחלונות ביתם. אחרי ההתאבדות הכפולה הנואם מבהיר שהוא בעצם חירש-אילם, משרטט כמה אותיות סתומות על הלוח, ויוצא.

הדמויות עריכה

במחזה משתתפים שלושה שחקנים:

  • הקשיש - חי בבקתה בלב ים, בעל עבר מפואר לפי דבריו, רואה את עצמו כ"רמטכ"ל בית".
  • הקשישה - נשואה לקשיש כשבעים וחמש שנים. שמה סימיראמיס, אך רק הקשיש קורא לה כך, בהוראות המחזה ההתייחסות אליה היא כאל "הקשישה".
  • הנואם - לא ברור מה יחסו לקשיש ולקשישה, חירש אילם.

קיימות דמויות נוספות אליהן מתייחסים הקשיש והקשישה, ביניהן:

  • הגברת - האורחת הראשונה, גברת נכבדה.
  • האלוף - אישיות צבאית בכירה, בשלב מסוים.
  • היפה - גברת בעלת עבר רומנטי עם הקשיש, הייתה פעם יפה, אך הזדקנה. הקשיש מנסה להחיות את הרומן ביניהם.
  • הקיסר - קיסר האנושות, כנראה.

מאפיינים אבסורדיים במחזה עריכה

המחזה משתייך לתיאטרון האבסורד. מספר מוטיבים המאפיינים את המחזה כאבסורדי:

  1. ריקנות הטקסט והעלילה - חשיבותו של הטקסט במחזה היא מינורית. דברי הקשיש והקשישה סתומים ולעיתים קרובות אף סותרים זה את זה (הקשישה מספרת כיצד בנם נטש אותם, בעוד הקשיש מספר שמעולם לא היה להם בן, הקשישה מספרת איזה בן מסור היה הקשיש, בעוד הוא מספר איך נטש את אימו הגוססת). העלילה גם היא לא ברורה ועלובה.
  2. ריחוק הזמן והמקום - במחזות אבסורד מקום ההתרחשות לרוב משדר קלסטרופוביה או אגורפוביה. במחזה זה המיקום משלב את שתי התחושות. מצד אחד מדובר בבקתה קטנה הסגורה על ידי מים מכל עבר, מצד שני מדובר בלב אוקיינוס כשאין שום דבר במרחק הנראה לעין.
  3. חזרה - בתחילת המחזה הקשיש והקשישה מדברים על פעולות שהם עושים כל ערב על מנת להעביר את הזמן, מה שיוצר תחושה שגם כל משחק האספה הוא דבר החוזר על עצמו מדי ערב רק על מנת להעביר את זמנם של הקשיש והקשישה.

המחזה בישראל עריכה

בישראל המחזה הועלה לראשונה בתיאטרון הפרטי "בימת השניים" של השחקנים חינה רוזובסקה ויוסף לוי. השניים שיחקו את הקשישה והקשיש, בתרגומו של שייקה בן פורת ובבימויו של מנחם גולן. את התפאורה עיצב מרסל רוזנר.[1]

בשנת 1970 הועלה המחזה בתיאטרון הלאומי הבימה, בבימויו של דוד לוין. בתפקיד הקשיש שיחק שלמה בר שביט ובתפקיד הקשישה שיחקה ליא קניג. את המחזה תרגם ישעיהו בן-פורת והתפאורה והתלבושות עוצבו על ידי בוקי שוורץ. המחזה צולם ב-1971 לטלוויזיה הישראלית.

ההפקה הבאה, הועלתה בשנת 1990 בצוותא, ובשנה לאחר מכן בתיאטרון הקאמרי[2], בבימויה של רנה ירושלמי. בתפקידים הראשיים שיחקו עדנה פלידל ויוסי גרבר, ואת התפאורה עיצב משה שטרנפלד[3].

בשנת 1991 בלט שטוטגרט העלה עיבוד של המחזה לבלט כחלק מהופעתו בישראל, עם כוריאוגרפיה של מוריס בז'אר, בכיכוב הרקדנים מרסיה היידה וג'ון נוימאיר, ובליווי מוזיקה של ריכרד וגנר[4].

בשנת 2001 הבימה העלו את המחזה פעם נוספת, בבימויו וכיכובו של מוני מושונוב. בתפקיד הקשישה שיחקה סנדרה שדה, שגם תרגמה, את המוזיקה הלחין אלדד לידור, את התפאורה והתלבושות עיצבו ראדו ומירונה בורוז'סקו, הכוריאוגרפיה הייתה של ענבל פינטו ואת התאורה עיצבה פליס רוס[5].

בשנת 2022 עלתה הפקה של המחזה בתיאטרון תמונע, בשיתוף תיאטרון הסטודיו חיפה. נוסח עברי, בימוי ומשחק של אילן תורן, שבתפקיד הקשישה שיחקה דורותה ביאלס[6].

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה