הכנסייה מכוסת החול

הכנסייה מכוסת החול
Den Tilsandede Kirke
	המגדל הצפוני
מידע כללי
סוג	כנסייה לשעבר
על שם	לאורנטיוס מרומא
כתובת	Skagen Klitplantage
מיקום	מועצת פרדריקסהאבן
מדינה	דנמרק
בעלים	המוזיאון הלאומי של דנמרק
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1335 (נחפרה חלקית מחדש בסוף המאה ה-19) – 1387
תאריך פתיחה רשמי	המאה ה־14
תאריך פירוק	1795
חומרי בנייה	לבנה
סגנון אדריכלי	ימי ביניים אדריכלות גותית
קואורדינטות	57°42′49″N 10°33′02″E / 57.713608558793°N 10.550497588742°E
	(למפת דנמרק רגילה) קופנהגן אודנסה אולבורג אורהוס אסביירג שוודיה גרמניה הכנסייה מכוסת החול

הכנסייה מכוסת החול (בדנית: Den Tilsandede Kirke) היא כנסייה מהמאה ה-14 המוקדשת לקדוש לאורנטיוס מרומא. הכנסייה הבנויה מלבנים, ממוקמת כ-2 קילומטר דרומית-מערבית לעיר סקיין (Skagen) שבדנמרק. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-18 כוסתה הכנסייה למחצה בחול שמקורו בדיונות סמוכות, וקהילת המאמינים חשפה את דלת הכניסה למבנה מהחול הרב לפני כל שימוש בכנסייה (לתפילה). המאבק בחול הרב נמשך עד לשנת 1795, אז ננטשה לבסוף.^[1]^[2] הכנסייה נהרסה בחלוף הזמן, כשהשריד היחיד שנותר ממנה כיום הוא מגדל הפעמונים.

אדריכלות עריכה

הכנסייה היא מהמבנים העתיקים ביותר באזור סקיין (Skagen) שבדנמרק. היא נבנתה מלבנים בסגנון גותי בין 1335 ל-1387 (אז הוזכרה לראשונה). לכנסייה הייתה ספינה ראשית מקומרת עם תמיכות דואות, ומגדל עם גמלון מדורג (Crow-stepped gable), שנוסף ב-1475. משרד הכומר (Vestry) היה בצדה הצפוני, מרפסת-הכנסייה (Church porch) בצדה הדרומי, ומגדל נוסף בקצה המערבי של הספינה הראשית. הכנסייה (כולל המגדלים) השתרעה לאורך של כ-45 מטרים, והתנשאה לרום של כ-22 מטרים. גוף הכנסייה נבנה מלבנים אדומות, הגג היה מצופה בעופרת, והמגדל נבנה מלבנים צהובות שסודרו בתבנית (ושנצבעו בלבן לאחר 1816). הלבנים הובאו מהולנד ומגרמניה, ובעיקר מהעיר ליבק. המגדל הנוכחי שנותר במקום מתנשא לגובה של כ-18 מטרים מעל החול.

היסטוריה עריכה

הכנסייה הוזכרה לראשונה ב-13 במרץ 1387 כמקום טביעתה של ספינה של ברית ערי הנזה. ביום הראשון הובאו 861 בגדים מסיפונה של הספינה לכנסייה הסמוכה. ביום שלאחר מכן הכומר בנהרט (Bernhard) הביא לכנסייה 7 חבילות נוספות של בגדים לכנסייה. מלכת דנמרק מרגרטה הראשונה קיבלה 400 חבילות מהן, ובשנת 1394 שילמה 320 נובלים כתשלום על הציוד האבוד, אף כי ערך הסחורה נאמד בכ-2,750 נובלים. הכומר שמר 7 חבילות, אך נשבע כי "בשם כבודו ככומר ידווח למלך ולמלכה מה אורך הבד שבתוכן".^[1]^[3] הכנסייה נותרה בידי הכתר עד שנת 1459, אז הועברה לידי בית החולים (Helligåndsklostret i Aalborg) של מסדר רוח הקודש (Order of the Holy Ghost) בעיר אולבורג שבדנמרק.^[1]

החל מסביבות שנת 1600 החל לכסות את הכנסייה חול שהגיע מדיונה סמוכה הקרויה רוביארג מיל (Råbjerg Mile), כשהאזור הסובב את המבנה עבר תהליך מדבור שהרס את השדות. החול קבר תחתיו גם את הכפר הסמוך (ליד סקיין),^[4] והגיע לכנסייה לקראת שלהי המאה ה-18.^[2] החולות קברו תחתם חלקים גדולים מחופי הים הצפוני בין 1400 ל-1800 (כולל בסקוטלנד, הולנד ודנמרק). במהלך שנות ה-90 של המאה ה-17 שני אירועים דומים של מדבור התרחשו בסקוטלנד, והתהליך בדנמרק נמשך כ-200 שנה.^[4] ביום התפילה הגדול (Store bededag, חג דתי דני הנחוג ביום השישי הרביעי שלפני חג הפסחא) של שנת 1775 היה קהל המאמינים צריך לחפור לראשונה ולפנות את החול הרב שהצטבר מול דלת הכניסה לכנסייה, ומאותו יום ואילך למשך 20 השנים הבאות נאלצו המקומיים לחפור ולפנות את החול בכל פעם שבה הגיעו לתפילה או לטקס במבנה, ולא קיבלו אישור לסגור אותה. ריהוט הכנסייה וקישוטיה הפנימיים הוסרו וחלקם נמכרו. בשנת 1795 נסגרה הכנסייה לצמיתות בצו מלכותי של הכתר הדני, וגוף הכנסייה נהרס.^[1] הגביע, הפמוטים והפעמון הועברו לשימוש בכנסייה החדשה שנבנתה בסקיין על ידי כריסטיאן פרדריק הנסן (Christian Frederik Hansen) ב-1841.

טקס הלוויה האחרון במקום התרחש ב-1801 או ב-1810 (לפי מקורות סותרים). לקראת סוף המאה ה-19 חפר המוזיאון הלאומי של דנמרק (Nationalmuseet), כיום בעלי המקום, וחשף חלקים מהמגדל של הכנסייה, וזה החלק היחיד הן מהכנסייה והן מהכפר הסמוך שנראה כיום ובולט בשטח.^[4] החלק של הספינה הראשית מעולם לא נחפר, וההנחה היא שרצפת העץ, המזבח ואגן טבילה עדיין שרויים מתחת לחול.

הכנסייה היא אתר מורשת לאומית לשימור מאז 1937,^[5] והיא אחת הכנסיות הידועות ביותר בדנמרק. הנס כריסטיאן אנדרסן כתב עליה בחיבורו "סיפור מהדיונות" (En Historie fra Klitterne).^[6]