הלשכה המדינית של חמאס
הלשכה המדינית של חמאס היא הזרוע הפוליטית של ארגון הטרור הפלסטיני חמאס. במרוצת השנים הפכה לגוף הדומיננטי המשפיע על קבלת ההחלטות בארגון. היא אמונה על יחסי החוץ שלו, בעיקר בעולם המוסלמי ובפזורה הפלסטינית, ומספקת מקורות מימון לפעילויות הטרור של הארגון.
| |||
| תקופת הפעילות | 1987–הווה (כ־37 שנים) | ||
|---|---|---|---|
| אידאולוגיה | לאומנות פלסטינית, אסלאם פונדמנטליסטי, איסלאמיזם סוני, אנטי-ציונות, אנטישמיות, פתרון המדינה האחת | ||
| קבוצות אתניות | ערבים פלסטינים | ||
| מנהיגים |
יחיא סנוואר (מנהיג חמאס ברצועת עזה) אסמאעיל הנייה (ראש הלשכה המדינית) | ||
| מטה | עזה, הרשות הפלסטינית | ||
| אזורי פעילות |
 הרשות הפלסטינית סוריה לבנון קטר טורקיה | ||
  | |||
היסטוריה עריכה
הלשכה המדינית של חמאס הוקמה בשנים 1992–1993 ובהדרגה נטלה את הבכורה בהנהגת הארגון. הלגיטימציה הבינלאומית של הלשכה והשפעתה גדלו בעקבות ניסיון ההתנקשות בח'אלד משעל, שנכשל. הלשכה המדינית הוקמה על ידי גולים פלסטינים שהתגוררו מחוץ לארץ ישראל, אך עם השנים גדל ייצוגם של נציגים מתוך יהודה ושומרון ורצועת עזה, עד שבשנת 2009 חלקם בלשכה המדינית הגיע לכ-50%. שמותיהם של הנציגים מיהודה ושומרון אינם מתפרסמים, מחשש למעצרם בידי ישראל.[1] בשנת 2017 עברה הנהגתה של הלשכה המדינית מידי המזוהים עם האחים המוסלמים לידי המזוהים עם איראן, עם בחירתו של אסמאעיל הנייה ליושב ראש הלשכה.[2] תהליך ההשתלטות של איראן על הלשכה הושלם בשנת 2021, עם צירופם ללשכה של חברים נוספים המזוהים עם איראן ודחיקתם של החברים המזוהים עם האחים המוסלמים. בשנה זו נותרו רק מוסא אבו מרזוק וח'אלד משעל מבין המזוהים עם האחים המוסלמים.[3]
במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 היה מושבה של הלשכה המדינית בירדן, לאחר מכן בדמשק, והחל משנת 2012 בקטר.
במבצע צוק איתן נקטה הלשכה קו אגרסיבי כלפי ישראל, גם כשהנהגת חמאס בעזה חתרה להפסקת אש. המהלך גרר ביקורת כלפי ניתוק ההנהגה בקטר.[4]
חברים עריכה
מידי ארבע שנים מתקיימות בחירות בתנועת החמאס, בארבע זירות פעולתה המרכזיות: רצועת עזה, הגדה המערבית, חו"ל (הפזורה) ובתי הכלא בישראל. בסוף התהליך נבחרים חברי וראשי הלשכה המדינית ומועצת השורא של חמאס. הלשכה המדינית מונה 15 חברים, הנבחרים על ידי מועצת השורא.[5][6]
חלק מחברי הלשכה בעבר וכיום הם מוסא אבו מרזוק, ח'אלד משעל, עיזאת א-רישק (חבר הלשכה מאז ייסודה), מוחמד נזאל (משנת 1996), חוסאם בדראן, ח'ליל אל-חיה (משנת 2009) וניזאר עוודאללה מרצועת עזה (משנת 2009),[1] יחיא סנוואר (משנת 2017), פתחי חמאד (משנת 2017), אבו ח'ליל אל-קודס (משנת 2021), זאהר ג'בארין (משנת 2021), סלאח אל-ברדוויל (משנת 2021), אבו אל-עבד סאלח (משנת 2021). סאלח אל-עארורי, אשר הצטרף ללשכה בשנת 2010, מונה לסגן יושב הראש באוקטובר 2017 וחוסל ברובע הדאחייה בלבנון ב-2 בינואר 2024.
משנת 2017 ראש הלשכה הוא אסמאעיל הנייה. הוא החליף את ח'אלד משעל, שמונה בשנת 1996. קודמו היה ראש הלשכה הראשון, מוסא אבו מרזוק.
מחמוד א-זהאר היה חבר הלשכה משנת 2009 עד שהתפטר בשנת 2022.
הלשכה המדינית ברצועת עזה עריכה
הרכב הלשכה ברצועת עזה מנה 17 חברים מן המניין בבחירות שהתקיימו במרץ 2021, ועוד 3 חברים שלא מן המניין. ביניהם נבחרו שתי נשים.[7]
| שם | הערה |
|---|---|
| יחיא סינוואר - יו"ר | |
| ח'ליל אלחיה - סגן יו"ר | |
| נזאר עוודאללה | |
| מחמוד אלזהאר | |
| רוחי מושתהא | |
| פתחי חמאד | |
| סאמח סראג' | |
| מרואן עיסא - איש הקשר לזרוע הצבאית | חוסל במלחמת חרבות ברזל |
| צלאח אלברדאויל | |
| ג'מילה אלשנטי | האישה הראשונה בהרכב. חוסלה במלחמת חרבות ברזל |
| פאטמה שראב אלאח'רס | אינה מן המניין; אחראית מגזר הנשים בחמאס |
| ע'אזי חמד | |
| אסמאעיל ברהום | |
| סהיל אלהנדי | |
| זכריא אבו מעמר | חוסל במלחמת חרבות ברזל |
| כמאל אבו עון | |
| עצאם דעאליס | |
| ג'ואד אבו שמאלה | חוסל במלחמת חרבות ברזל |
| אסאמה מזיני | יו"ר מועצת השורא ברצועת עזה; אינו מן המניין. חוסל במלחמת חרבות ברזל |
| מאהר צברה | אינו מן המניין |
קישורים חיצוניים עריכה
- ספיר ליפקין, הצצה ללשכה המדינית של חמאס, באתר מאקו, 20 באוקטובר 2023
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 NIMER, MOHAMED, Charting the Hamas Charter Changes, Insight Turkey. 2009, Vol. 11 Issue 4, pages 121-122
- ^ אבי יששכרוף, מנהיג חדש לחמאס: הניה נבחר לראשות הלשכה המדינית במקום משעל, באתר וואלה!, 6 במאי 2017
- ^ יוני בן-מנחם, אירן השלימה את השתלטותה על הנהגת חמאס, 3 באוגוסט 2021
- ^ אהוד יערי וגלעד גמליאלי, הפסקת האש: בניגוד לעמדת חאלד משעל, באתר מאקו, 5 באוגוסט 2014
- ^ מיכאל מילשטיין, בין תנועת מחתרת למפלגת שלטון: הבחירות הפנימיות להנהגת חמאס, 18 במרץ 2021
- ^ Mapping Palestinian Politics, About Politburo, European Council on foreign relations
- ^ מיכאל מילשטיין, רשימת החברים, אוניברסיטת רייכמן