המאוזוליאום של לנין
המאוזוליאום של לנין (ברוסית: Мавзолей Ленина) הוא מונומנט הממוקם לאורך חומת הקרמלין, בכיכר האדומה שבמוסקבה, בירת רוסיה, והוא מקום משכבו של ולדימיר איליץ' לנין. גופתו החנוטה הושמה לתצוגת הכלל בשנת 1924, שנת מותו.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מאוזוליאום, סימן נוף  |
| על שם |
ולדימיר איליץ' לנין |
| מיקום |
טברסקוי ראיון |
| מדינה |
רוסיה |
| בעלים |
רוסיה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1930 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1930 |
| חומרי בנייה |
גרניט, לברדוריט, פורפיר |
| אדריכל |
אלכסיי שצ'וסב |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות מצרים המודרנית |
| מידות | |
| גובה |
12 מ' |
| קומות |
1 |
| קואורדינטות | 55°45′13″N 37°37′11″E / 55.753611111111°N 37.619722222222°E |
| אתר רשמי | |
|
(למפת מוסקבה רגילה)   המאוזוליאום של לנין | |
  | |
היסטוריה
עריכהביום מותו של לנין קיבלה הממשלה הסובייטית יותר מ-1,000 מברקים, מכל רחבי רוסיה, המבקשים לא לקבור את גופתו ולשמר אותה בדרך כלשהי, למען הדורות הבאים. פרופסור אלכסיי אבריקוסוב, פתולוג רוסי חשוב, חנט את גופתו של לנין ב-22 בינואר כדי שתישאר שלמה עד לקבורה. בליל 23 בינואר האדריכל אלכסיי שצ'וסב קיבל משימה לעצב ולבנות בשלושה ימים קבר שיאפשר לכל אלה המעוניינים להיפרד ממנו, לעשות כן. ב-26 בינואר התקבלה החלטה להציב את ארון הקבורה בכיכר האדומה לצד חומת הקרמלין. ב-27 בינואר בנה שצ'וסב חלקת קבר מעץ ובאותו היום הונח ארון המתים של לנין בתוכו. למעלה מ-100,000 איש ביקרו בקבר בתוך חודש וחצי. באוגוסט 1924 שיפר שצ'וסב את חלקת הקבר לגרסה גדולה יותר. האדריכל קונסטנטין מלניקוב עיצב את הסרקופג (ארון קבורה עשוי אבן) של לנין. המבנה נפתח לציבור ב-1 באוגוסט 1924.[1]
בשנת 1929 התברר בוודאות שגופתו של לנין יכולה להישמר לתקופה ארוכה הרבה יותר. הוחלט אפוא להחליף את המאוזוליאום הזמני מעץ למבנה קבוע העשוי אבן. בבניית המאוזולאום נעשה בין היתר שימוש בשיש, פורפיר, קוורציט, גרניט ולברדוריט. באוקטובר 1930 הושלמה בניית חלקת הקבר. בשנת 1973 עיצב הפסל ניקולאי טומסקי סרקופג חדש.
ב-26 בינואר 1924 הוציא מפקד חיל המשמר (ה"גוורדיה") של רוסיה צו להציב משמר כבוד במאוזוליאום. נהגו להחליף משמר זה בתדירות של אחת לשעה. לאחר מאורעות המשבר הרוסי החוקתי של 1993, וכינונה של חוקת רוסיה, התפרק משמר הכבוד. יותר מ-73 מיליון איש ביקרו במאוזוליאום של לנין בין השנים 1924 ו-1972.
למרות תיקונים קוסמטיים למיניהם, שנעשים לגופתו של לנין מדי שנה על ידי קברנים, אנשים תוהים אם גופתו אכן אמיתית בשל היותה מבריקה מאוד. ייתכן שכמה חלקים בגופה מזויפים, או מזויפים חלקית לצורך הייצוגיות. גם הממשלה הסובייטית וגם זו הנוכחית סירבו להגיב בנושא אמיתות הגופה.
עם מותו של יוסיף סטלין בשנת 1953, מוקמה גופתו החנוטה במאוזוליאום לצד גופת לנין, עד להוצאתה משם ב-31 באוקטובר 1961, כחלק מקמפיין הדה-סטליניזציה של יורשו, ניקיטה חרושצ'וב. גופתו של סטלין נקברה מאחורי המאוזוליאום, בצמוד לחומת הקרמלין. בחלקה זו, המכונה "בית הקברות של חומת הקרמלין", קבורים רבים ממנהיגי ברית המועצות וקברניטיה, והחלקה פתוחה לביקור הציבור.
בשנות ה-90 של המאה ה-20 התכוון בוריס ילצין לסגור את המאוזוליאום ולהביא את לנין לקבורה בסמיכות לקבר אמו בסנקט פטרבורג, וזאת בהתאם לצוואתו. הדבר לא צלח עקב התנגדות רבה מצד קומוניסטים ומדריכי תיירים. ולדימיר פוטין, שאף הוא נדרש להכריע על עתידו של לנין, החליט שלא לקבור אותו בטענה שזה יפגע בכל אותם דורות שחונכו על לנין ודרכיו.
בשנת 2005 יצאה לדרך פרויקט בנייתו של בית העלמין הצבאי הפדרלי לזכר הנופלים, במחוז מוסקבה. הוויכוח אם לקבור את לנין הועלה שוב וממשלת רוסיה הודיעה כי עם סיום הבנייה תועבר גופת הוגה המהפכה הבולשביקית אל בית העלמין - זאת בניגוד לצוואתו, בה ביקש לנין להיקבר לצד אמו בסנקט פטרבורג. עם זאת, העברת הגופה לא בוצעה. מאז 2005, המאוזוליאום של לנין נעטף בלוחות דיקט לקראת אירועי יום הניצחון ולאירועים המוניים אחרים שנערכים בכיכר האדומה. בספטמבר 2020, איגוד האדריכלים הרוסי יצא במכרז לשיפוץ המאוזוליאום להפיכתו למוזיאון, בצעד שעורר ביקורת רבה מצד המפלגה הקומוניסטית של הפדרציה הרוסית והקומוניסטים של רוסיה.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של המאוזוליאום של לנין- המאוזוליאום של לנין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה