מגרב
המַגְרֶבּ (בערבית: المغرب العربي, תעתיק מדויק: אלמע'רב אלערבי, תרגום מילולי: המערב הערבי) הוא שם כולל למדינות מערב-צפון אפריקה : לוב, תוניסיה, אלג'יריה, מרוקו, ולעיתים קרובות כולל גם את סהרה המערבית (רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית) ואת מאוריטניה הנחשבות כחלק ממדינות וטריטוריות המגרב בהגדרה הנרחבת יותר.
מקור השם במילה הערבית "مغرب" (בתעתיק: מע'רב) שמשמעה "מערב", כאשר בלשונות אירופה ובערבית היהודית לעיתים תמורת غ (ע') כותבים ג (כמו במילה בגדאד). מדינות אלה הן מדינות ערביות-מוסלמיות הנמצאות באזור מערב-צפון אפריקה, בניגוד למדינות הערביות והמוסלמיות שבמזרח (התיכון), המכונות "מדינות המשרק" והנמצאות באסיה. בימי הביניים, המושג מגרב כלל בתוכו גם את ספרד המוסלמית.
מאפיינים
עריכהקיימות הגדרות שונות לאזור המגרב - פוליטיות, היסטוריות וגאוגרפיות. מן הבחינה הגאוגרפית, המגרב מתאפיין בגבולות טבעיים: הים התיכון מצפון, ומדבר סהרה מדרום. הים התיכון שימש עורק ראשי בין ארצות המגרב לבין האימפריות הגדולות של העולם העתיק והחדש והשפעתן. מדבר הסהרה, שרשרות הרי האטלס ובמישורי הערבה שימשו חיץ בין המגרב לבין השפעות אפריקה שמדרום לו.
אוכלוסיית המגרב מתאפיינת בהומוגניות רבה מן הבחינה הדתית. האסלאם הסוני, בעל מאפיינים סופים, הוא דתם של כמעט כל האוכלוסייה. האוכלוסייה מורכבת משתי קבוצות אתניות עיקריות: האחת, הערבים שהגיעו למגרב בראשית התפשטות האסלאם מאזור חצי האי ערב במאה השביעית, והשנייה היא הברברים, תושביו הוותיקים של האזור שאימצו את האסלאם. כיום קשה להבחין בין שתי הקבוצות ולדבר עליהן כשני עמים נבדלים ונפרדים. שיעור דוברי הברברית באוכלוסיית המגרב עומד כיום על 19% בתוניסיה, 29% באלג'יריה ו-40% במרוקו.
מן הבחינה של המאפיינים החברתיים והפוליטיים, המגרב התחלק בין שני אזורים שקיימו קשרי מסחר ביניהם: האזורים של השלטון המרכזי והאזורים הנרחבים בפריפריה בעלי אוטונומיה מוחלטת. השלטון התקשה להטיל את מרותו על אזורים אלה, ותושביהם התנגדו בתוקף לכל ניסיון מצד השלטון להתערב בענייניהם.
החל ממאה ה-19, לב אזור המגרב (תוניסיה, אלג'יריה ומרוקו) היה נתון לשלטון קולוניאלי צרפתי שהשפיע רבות על תהליכי השינויים החברתיים שחלו בו. השפעה זו החלה בשנת 1830, עת פלש הצבא הצרפתי לאלג'יריה ושם קץ לשלטון העות'מאני, והמשיכה עם ההשתלטות על תוניסיה בשנת 1881 ועל מרוקו בשנת 1912. בתוניסיה ובמרוקו קדמה החדירה הכלכלית האירופית לחדירה הפוליטית שהלכה והתעצמה עד לכיבוש הצבאי. ההשפעה הקולוניאלית הייתה שונה בין המדינות השונות, ואולם תקופת הדה-קולוניזציה וצמיחת הלאומיות בקרב התנועות הלאומיות של שלושת הארצות עברו שלבים דומים, שלבים המשותפים לשלושתן. ההשפעה הצרפתית על כל אחת מהארצות הללו נמשכה גם לאחר קבלת עצמאותן המדינית, אם כי באופן שונה[1].
בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 היו מדינות אלה תחת שלטון צרפת, ועל כן השפה שדיברו בהן באותם ימים הייתה גם הצרפתית ובחלקן גם הספרדית לאחר שהיו תחת שלטון ספרד, כששפה זו משמשת גם כשפה משנית משמשת עד היום (פרט ללוב, שהייתה תחת שלטון איטלקי ולכן אחוז גדול מתושבי עריה דיברו גם בשפה האיטלקית).
החל משנת 2002 מתקיים באזור מאבק בין הממשלות לבין תנועות אסלאמיות קיצוניות, המכונה "המרד במגרב".
קהילות יהודיות
עריכהיהודי מדינות אלה נקראו בעבר "מערביים" או "מוּגְרבִּים", ואילו כיום רווח יותר השם "יהודי צפון אפריקה".
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- מגרב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ מישל אביטבול, דניאל זינויין, מקולוניאליזם ללאומיות: תוניסיה, אלג'יריה, מרוקו, רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2005, צמיחת המדינות החדשות באפריקה
