המכללה המלכותית לגינון
המכללה המלכותית לגינון (בגרמנית: Königliche Gärtnerlehranstalt) הייתה מרכז הדרכה פרוסי לגננים והורטיקולטוריסטים שפעל בפוטסדאם, בירת מדינת ברנדנבורג בגרמניה מ-1824 עד 1903, ואז הועבר לשכונת דאהלם בברלין.
_Deutsche_G%C3%A4rtnerzeitung_1883.jpg) | |||||
| המכללה המלכותית לגינון ב-1883 | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| סוג |
מוסד חינוכי  | ||||
| כתובת |
שנברג, דאהלם | ||||
| מיקום |
פוטסדאם | ||||
| מדינה |
ממלכת פרוסיה | ||||
| הקמה ובנייה | |||||
| תקופת הבנייה | ? – 20 באוגוסט 1823 | ||||
| תאריך פתיחה רשמי |
20 באוגוסט 1823 | ||||
| קואורדינטות | 52°23′47″N 13°00′52″E / 52.396396°N 13.014496°E | ||||
  | |||||
הקמה עריכה
אדריכל הנוף פטר יוזף לנה, שמונה לחבר במנהל הגן המלכותי (Königlichen Gartendirektion) בשנת 1818, תכנן תכנון מקיף מחדש של הפארקים בפוטסדאם. לשם כך הוא נזקק לגננים מיומנים היטב ולמשתלות עצים יעילות שיוכלו לספק לו צמחים.
בהודעה של 28 בדצמבר 1821 למשרד מרשל החצר המלכותי (Hofmarschallamt, המנהל של ענייני חצר המלוכה), הוא דרש אפוא להקים בית ספר מלכותי לגינון כמתקן הכשרה לגננים ומשתלת עצים ממלכתית הקשורה אליו. הוא גם הדגיש את הצורך לקדם עוד יותר את גידול הפירות באמצעות מוסד כזה. ההצעה הועלתה על ידי פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה, אבל נדחתה על ידי השר האחראי ב-6 בנובמבר 1822.
על פי הצעתו של השר לעניינים רוחניים, חינוכיים ורפואיים, קרל פום שטיין צום אלטנשטיין (גר'), הוקם "האגודה לקידום גננות במדינות פרוסיה המלכותית" (Verein zur Beförderung des Gartenbaues in den königlich preußischen Staaten, כיום החברה ההורטיקולרית הגרמנית 1822) בשנת 1822, שלנה היה אחד החברים המייסדים. יוהאן היינריך פרידריך לינק (אנ'), מנהל הגן הבוטני המלכותי (כיום פארק היינריך-פון-קלייסט (גר')) בשנברג ליד ברלין, לקח על עצמו את ראשות האגודה. כבר בפגישה השנייה של העמותה הציג לנה תפיסה אודות "העקרונות להקמת משתלת עצים ממלכתית ליד פוטסדאם" ומצא תומך ברעיונו בעמותה, כך שב-1 בדצמבר 1822 הוא החליט להקים בית ספר לגינון ליד הגן הבוטני.
מרשל החצר בורכרד פרידריך פון מלטצאן, מנהל הגנים המלכותיים, שיכנע את שר הפנים, פרידריך פון שוקמן, לאמץ את ההצעות של לנה, כך שיחד עם השר קרל פום שטיין צום אלטנשטיין התחייבו שני משרדים ליישום הפרויקט. ואז תמך בהצעה המלך פרידריך וילהלם השלישי. הנושא נסגר והוחלט בהוראת הממשלה מיום 20 באוגוסט 1823 על הקמת "משתלת עצים מדינתית ומכללה לגננות בשנברג ובפוטסדאם".
קרל פום שטיין צום אלטנשטיין הפך לפטרון בית הספר לגננות וכעבור חמש שנים הציע להקים את אקדמיית המדינה המלכותית לחקלאות באלדנה (Königliche Staats- und landwirtschaftliche Akademie Eldena), סמוך לגרייפסוואלד, שפעלה בין 1835 ל-1876.
בית הספר לגינון אורגן כקרן ציבורית ומומן בעיקר על ידי מענקים ממלכתיים ושכר הלימוד של הבוגרים. שכר הלימוד הראשוני בבית הספר היה 50 רייכסטאלר בשנה, שהתלמידים היו צריכים לשלם מראש. הם נאלצו לשלם בעצמם עבור עלות השהות והלינה.
מיקום ובניין עריכה
בית הספר לגינון נפתח באביב 1824. בתחילה לא היה בניין בית ספר מרכזי, אך השיעורים להכשרת גינון התקיימו במקומות שונים. בקשר לגן הבוטני בשנברג, נרכש בית בצומת האופטשטראסה / גרוסגורשנשטראסה כמבנה בית ספר ומרכז עשבייה, בו נערכו השיעורים העיוניים. ההכשרה המעשית התקיימה בגן הבוטני בשנברג, בגנים המלכותיים בפוטסדאם ובאי הטווסים ובמשתלת העצים הממלכתית.
מבחינה ארגונית, בית הספר לגינון חולק בתחילה לשתי המחלקות פוטסדאם-וילדפארק (Potsdam-Wildpark) ושנברג. המפקח על הגן הבוטני השכן, כריסטוף פרידריך אוטו (Christoph Friedrich Otto; 1783–1856), שמילא תפקיד זה עד 1843, מונה למנהל הראשון של מחלקת שנברג. לנה מונה כמנהל מחלקת פוטסדאם יחד עם משתלת העצים הממלכתיים, והחזיק בתפקיד עד מותו בשנת 1866.
בשנת 1842 הועברה משתלת העצים הממלכתיים לגלטו (Geltow), כדי שבית הספר לגינון יוכל להשתלט על הבניינים הריקים ברחוב אם נואן פאליס (Am Neuen Palais). בעוד שמחלקת פוטסדאם הייתה רווחית בקביעות, נותרה מחלקת שנברג באופן קבוע בגירעון, מה שגרם לסגירתה בשנת 1853. השיעורים התקיימו מאז רק בפוטסדאם, ולכן בשנת 1854 שונה שמו לבית הספר המלכותי לגינון בפארק חיות הבר בסמוך לפוטסדאם (Königliche Gärtnerlehranstalt am Wildpark bei Potsdam). בניהולו של פרדיננד ילקה (גר'), הוסבו הבניינים ברחוב נואן פאליס הוסבו למוסד.
בגלל היעדר מקום בבניינים שבפארק חיות הבר (גר') וההעברה המתוכננת של הגן הבוטני של ברלין, הועבר לבסוף בית הספר לגינון לשכונת דאהלם ברובע שטגליץ-צלנדורף בברלין בשנת 1903. המוסד החינוכי קיבל אתר בגודל 34 דונם בקוניגין-לואיזה-שטראסה 22, עליו הוקם בניין מוסד חדש, שהמבנה משתרע על טאקושטראסה במערב ואלטנשטיינשטראסה בדרום-מזרח, כשהגן הבוטני החדש בצד הנגדי. במהלך טקס חנוכת המבנה העביר שר החקלאות והיערות, ויקטור פון פודבילסקי (Victor von Podbielski), את האתר עם בניין המוסד לבית הספר לגינון, כיום "בית הספר המלכותי לגינון בדאהלם ליד שטגליץ-ברלין" (Königliche Gärtnerlehranstalt in Dahlem bei Steglitz-Berlin). גם הגן הבוטני החדש פתח את שעריו לראשונה ב-13 באפריל 1903, אך לביקורים סדירים רק בשנת 1904 לאחר השלמת מתקני החוץ. באותה הזדמנות, פתחה קהילת צלנדורף בית ספר להכשרה מתקדמת מסחרית לגננים בשנת 1903, כיום בית הספר פטר לנה (Peter-Lenné-Schule) בית ספר החקלאי הגדול ביותר בגרמניה.
בשנת 1909 נותק הקשר עם חצר המלוכה כאשר תאודור אכטרמאיר (Theodor Echtermeyer) הפך למנהל. ב־9 באפריל 1910 שונה שמו של בית הספר המלכותי לגינון לבית הספר הגבוה לגינון (Höhere Gärtnerlehranstalt). הכשרת הגננים הופסקה במהלך מלחמת העולם הראשונה וחודשה רק בינואר 1919.
בשנת 1924, לרגל מאה שנה להיווסדו, שונה שמו של מוסד הגינון ל"מכון הוראה ומחקר לגננות בברלין-דאהלם" (Lehr- und Forschungsanstalt für Gartenbau in Berlin-Dahlem (LuFA)). העיר ברלין ומדינת פרוסיה סיפקו למכון אזורי ניסוי בגרוסברן (גר') ובפלקנהאגן (Falkenhagen). לאחר הקמת המדינות הגרמניות שלאחר המלחמה, הופרדו המתקנים בגרוסברן מאלה של מטה LuFA בשטח הכיבוש האמריקני בברלין והפכו עצמאיים (כיום מכון לייבניץ לגידולי ירקות וצמחי נוי).
בשנת 1928 הולאם מכון ההוראה והמחקר סופית. משנת 1929 הציעה הפקולטה לגננות באוניברסיטה החקלאית בברלין תואר בגינון, ולכן ההסבה המיועדת במקור של המוסד החינוכי לאוניברסיטה לא בוצעה. בשנת 1935 שונה שמה למכון למחקר גננות בברלין-דאהלם (VuFA), ובשנת 1940 שונה השם שוב ל"מכון למחקר גננות ובית הספר הגבוה לגננות בברלין-דאהלם" (Versuchs- und Forschungsanstalt für Gartenbau und Höhere Gartenbauschule in Berlin-Dahlem (VuFA)).
לאחר מלחמת העולם השנייה, שונה השם בשנת 1946 ל"מכון ההוראה והמחקר לגננות בברלין-דאהלם" (LuFA) ובשנת 1960 ל"מכון הממלכתי להוראה לגינון" (LuFA). האקדמיה הממלכתית להנדסת גננות (SIAG) יצאה מהמוסד החינוכי לגננות ברלין-דאהלם בשנת 1966 כאחת מארבע האקדמיות הממלכתיות להנדסה בברלין.
מבנה בית הספר לשעבר של בית הספר לגינון ברחוב אם נואן פאליס בפוטסדאם הוא כיום מבנה רשום יחד עם בנייני החווה ושרידי גן ההדרכה.
באתר בית הספר לגינון לשעבר בברלין-דאהלם שוחזרו גן הוורדים והגן הצמחים הרב שנתיים בשנת 2014 לאחר שנהרס בניין מכון משנות השישים של המאה ה-20. החממות של המוסד באלטנשטיינשטראסה היו בבעלות פרטית ושימשו כמרכז גן בלעדי של אדריכלות הנוף איזבלה ואן חרונינגן וגבריאלה פאפה מאז 2008. בשנת 2006 עברה האוניברסיטה הטכנית למדעים יישומיים לחלוטין לרובע ודינג בברלין, כך שמאז האתר, שלושה בניינים מתקופת ההקמה בשנת 1903 ובניין מכון חדש יותר משנות האלפיים הוא בבעלות האוניברסיטה הטכנית של ברלין ומשמש את המכון לטכנולוגיית מזון. בכל האזור כולו יש עצים רבים מכל רחבי העולם והוא בניין רשום.
תוכנית לימודים ותארים עריכה
הכלל הראשון של המוסד משנת 1823 קבע ארבע דרגות הוראה בשלוש מחלקות. הקורס נמשך עד ארבע שנים; לאחר שנתיים של הכשרה קיבלו הסטודנטים תואר כגננים (Gärtner), בשנה השלישית קיבלו הדרכה כגננים אמנותיים (Kunstgärtner), ולאחר ארבע שנים הוכשרו הבוגרים כהורטיקולטוריסטים (Gartenkünstler). התלמידים סיימו את השנה הראשונה בשנברג ועברו לפוטסדאם בשנה השנייה להכשרה, שם שימשו הגנים המלכותיים בפוטסדאם ובאי הטווסים כחלק המעשי של ההכשרה. החניכים הוקצו כל אחד לגנן חצר ספציפי, שבאזורו עבדו ועמו הם גם התגוררו.
ב־1 בדצמבר 1909 הוחלפו תקנות הבחינות הקודמות של הגנן הראשי בבחינה לתואר אומן גינות מוסמך (diplomierten Gartenmeister). זמן הלימוד נמשך ארבעה סמסטרים, לפיהם תלמידי כיתת המוסמך נאלצו לסיים חניכות מעשית בגננות שנתיים ולפחות שנתיים של שוליות כדי להתקבל לבית הספר לגינון. הכשרות מוצלחות בסיום הלימודים במוסד החינוכי, בשילוב עם תעודת שנת שירות צבאי, זיכו באפשרות ללמוד בכל אוניברסיטאות ברלין.
לאחר חידוש ההוראה לאחר ההפסקה שנגרמה בעקבות מלחמת העולם הראשונה, הכשיר המכון את הבוגרים משנת 1919 להיות טכנאי גננות מוסמכים ממלכתיים (בחינת מדינה ראשונה); משנת 1920 הוענק תואר מפקח גננות מוסמך ממלכתי (בחינת מדינה 2).
אף על פי שהמכון לא זכה למעמד אוניברסיטאי, ניתן היה להכיר בשנות הלימודים שהושלמו בו לצורך המשך לימודים.
קישורים חיצוניים עריכה
