המלחמה בצפון-מערב פקיסטן

יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

המלחמה בצפון-מערב פקיסטן היא סכסוך מזוין בין הכוחות המזוינים של פקיסטן לקבוצות מיליטנטים אסלאמיות, המורכבות מאנשי שבטים, חברי טליבאן וחברי מוג'אהדין. העימות החל ב-2004 לאחר שהצבא הפקיסטני ניסה לתפוס חברי אל-קאעידה באזור הררי בשם ווזיריסטן. המבצע גרם להתקוממות מזוינת מצד המקומיים, ובעקבותיו נהרגו 7,000 אזרחים ויותר מ-3,440,000 אזרחים נאלצו לנטוש את בתיהם.

המלחמה בצפון מערב פקיסטן
Marriot Hotel Islamabad Pakistan bombing.jpg
מלחמה: המלחמה העולמית בטרור
תאריכי הסכסוך 16 במרץ 2004 – מתמשך (18 שנים)
מקום באזורים שבטיים אשר נמצאים בפיקוח פדרלי פקיסטני ובפרובינציית ח'ייבר פח'טונח'ווה אשר בפקיסטן
תוצאה סכסוך מתמשך
הצדדים הלוחמים
כוחות

פקיסטן
140,000 חיילים פקיסטנים
10,000 אנשי המשטרה הפדרלית
ארצות הברית
מזל"טים
אנשי CIA
הכוחות המיוחדים של ארצות הברית

בסביבות 32,000 אנשי מיליציה חמושים

אבדות

פקיסטן:

3,117 חברי כוחות הביטחון נהרגו (2,351 חיילים)

6,512 חיילים פצועים

מעל 857 חיילים ושוטרים נחטפו (558 שוחררו)

אנשי השבטים בפקיסטן: מעל 235 אנשים נהרגו

ארצות הברית: 15 חיילים נהרגו

17,742 אנשי מיליציה חמושים נהרגו או נשבו

לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לאחר ההתקפות ב-11 בספטמבר 2001 , הודיעה ממשלת פקיסטן על רצונה להילחם בטליבאן, בעוד שתמכה בהם עד אז באפגניסטן. האסטרטגיה של ממשלת פקיסטן השתנתה מספר פעמים בין ניסיונות שלום לבין חידוש התקפות. מיד לאחר תחילת הלחימה, נחתמו הסכמי שלום, ואז התחדשו פעולות האיבה בשנת 2007. כאשר המורדים הרחיבו את שטחם, ניסיונות הפסקת אש כושלים התרחשו בתחילת 2009, השנה שנחשבה נקודת מפנה בסכסוך הצבא השתלט ביוני 2009 על עֶמֶק סוואט והוכפלו הפעולות הצבאיות באזורי השבטים, עד להשתלטות מוחלטת על הרוב המוחלט של שטחי המורדים בשנת 2016.

משנת 2004 עד 2018 הותקפו יעדים בפקיסטן בידי ארצות הברית כחלק מהלחימה. ב-1 במאי 2011, לאחר הריגת אוסאמה בן לאדן, מנהיג ארגון אל-קאעידה, שהסתתר בבית מסתור באותו הזמן בצפון מערב פקיסטן, באבוטאבאד, נשיא ארצות הברית ברק אובמה הכריז שהמטרה המרכזית במלחמה הושגה. לאחר מבצע חנית נפטון, בו הרגו את אוסאמה בן לאדן, הורעו היחסים ונפסק רוב שיתוף הפעולה בין פקיסטן וארצות הברית.

המלחמה דילדלה את משאבי כוח האדם של פקיסטן, והתוצאות הראו השפעה עמוקה על כלכלתה.

עד 2014, שיעורי הנפגעים מהטרור במדינה כולה ירדו ב-40% בהשוואה ל-2011–2013, כאשר ירידות גדולות עוד יותר נרשמו בצפו- מזרח המדינה. הפחתת פעולות האיבה שינתה בסופו של דבר את הסכסוך ממלחמה לסכסוך בעצימות נמוכה יחסית.

בשנת 2017, פקיסטן החלה בבניית גדר לאורך הגבול באורך 2,611 קילומטר (1,622 מייל) עם אפגניסטן כדי למנוע התקפות מיליטנטיות חוצות גבולות. עד אוגוסט 2021, הושלם 90% מגדר הגבול בין שתי המדינות.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • Tellis, Ashley J. (2008). "Pakistan and the War on Terror: Conflicted Goals, Compromised Performance" (PDF). Carnegie Endowment for International Peace.
  • Jane Perlez, Pir Zubair Shah (2 באוקטובר 2008). "Confronting Taliban, Pakistan finds itself at War". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  • Farooq, Umar (11 בפברואר 2013). "Civilians bear brunt of Pakistan's war in the northwest". Foreign Policy. {{cite news}}: (עזרה)

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך זה הוא קצרמר בנושא צבא ובנושא פקיסטן. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.