המערכה בהונזה-נאגאר
המערכה בהונזה-נאגאר (קרויה גם המלחמה האנגלו-ברושית) התחוללה ב-1891 בין כוחות של צבא הודו הבריטית ובין שבטים מקומיים מנסיכויות הונזה (אנ') ונאגאר (אנ') שבפרובינציית גילגיט-בלטיסטן. המערכה התחוללה בעקבות פעולות של משטר הראג' הבריטי לפתח את האזור והניסיון הבריטי לשלוט באזור כחלק מהמשחק הגדול. המערכה הסתיימה בניצחון בריטי ובמינוי שליטים הנאמנים לשלטון הבריטי.
 | ||||||||||||||||||||||
| חיילי צבא הודו הבריטית מפלסים את דרכם בגילגיט-בלטיסטן | ||||||||||||||||||||||
| מערכה: כיבוש גילגיט-בלטיסטן | ||||||||||||||||||||||
| מלחמה: המשחק הגדול | ||||||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 1 בדצמבר 1891 – 23 בדצמבר 1891 (3 שבועות ויומיים) | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מבצר נילט (אנ') | |||||||||||||||||||||
| קואורדינטות |
36°09′N 74°15′E / 36.15°N 74.25°E | |||||||||||||||||||||
| עילה | שחרור הנצורים בצ'יטראל | |||||||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון בריטי וחיזוק שליטת הבריטים בזירה | |||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||
רקע עריכה
ערך מורחב – המשחק הגדול
במהלך רוב המאה ה-19 התחולל סכסוך בין האימפריה הבריטית לבין האימפריה הרוסית באזור הגבול בין הודו ורוסיה. אזור זה כלל, בעיקר, את פקיסטן ואפגניסטן. במהלך סכסוך זה שאף כל צד להשתלט על עמדות שולטות וצירים ראשיים וזאת כדי למנוע פלישה לשטחיו על ידי הצד השני.
השטחים עליהם ניסו המעצמות להשתלט היו מאוכלסים על ידי שבטים מקומיים בעלי שאיפות לעצמאות לכן חלק מתהליך השליטה באזורים אלו כלל מלחמות ובריתות של המעצמות עם אותם שבטים. בשלהי המאה ה-19 התייצב חלק גדול מקו גבול זה אך היו עדיין אזורי ספר בהם טרם התייצב קו הגבול. אחד ממקומות אלו היה בפרובינציית גילגיט-בלטיסטן שבצפון ג'אמו וקשמיר שהוותה גזרה אסטרטגית מאחר שישבה על דרך ראשית מרוסיה להודו.
מהלך המערכה עריכה
הסיבות לפריצת המערכה עריכה
ב-1884 מונה סר מורטימור דוראנד (אנ') לשר החוץ של הראג' הבריטי (Foreign Secretary of India). במסגרת תפקידו זה מונה למנהל אדמיניסטרטיבי של פרובינציית גילגית והחל להשקיע בפיתוח הפרובינציה. השקעה זו כללה פיתוח כבישים, ביצור מאחזים ושיפור תשתית התקשורת כשהמטרה היא לקשר בין ג'אמו וקשמיר והטריטוריות הרוסיות מצפון[1]. מנהיגי השבטים המקומיים התנגדו למהלך זה עקב רצונם לשמור על הבידוד שלהם ואף שלחו במאי 1891 אולטימטום לבריטים להפסיק את סלילת הדרך וביצור מבצר צ'אלט (Chalt Fort). בתגובה האיץ דוראנד את פיתוח התשתיות דבר שהביא את השבטים לנתק קווי תקשורת בריטים. הבריטים ראו במהלך זה הפרה של הסכם שנחתם עם השבטים ב-1889.
מהלך המערכה עריכה
בשלהי 1891 קיבץ קולונל אלג'רנון ג'ורג' ארנולד דוראן (Algernon George Arnold Duran) כוח של כ-1,000 רובאים[2] כשהם מגובים ב-2 תותחי הרים[3] כדי להתמודד עם השבטים המקומיים. כוח זה הסתייע בכ-2,200 פועלים שעסקו בנשיאת ציוד ועבודות סלילה. מול הבריטים נערכו לוחמים לא סדירים מנסיכות הונזה (אנ') (שהונהגו על ידי ספדר עלי ח'אן (Safdar Ali Khan)) ולוחמים מנסיכות נאגאר (שהונהגו על ידי ג'אפר זייד חא'ן (Jafar Zahid Khan)) כשהמפקד הצבאי בפועל היה רג'ה אזור ח'אן (Raja Ozor Khan)[4].
תנאי השטח ההרריים הכתיבו לבריטים התקדמות איטית והכרח לפלס את דרכם בהרים. הקרב העיקרי התחולל בתחילת דצמבר בקרבת מבצר נילט (אנ') במהלכו כבשו הבריטים את המבצר. בהמשך החודש כבשו הבריטים את מבצר טולה (Thole fort) ואת מבצר מאיון (Mayoon fort).
תוצאות המערכה עריכה
המערכה שנמשכה כ-20 יום הסתיימה ב-23 בדצמבר בניצחון הבריטים ובהשתלטותם על הפרובינציה ומינוי שליטים מטעמם. במערכה נהרגו 4 קצינים בריטים וכ-50 רובאים. בין הפצועים נכלל גם מפקד המערכה דוראן שנפצע קשה במהלך הקרב על מבצר ילט. לוחמי השבטים איבדו כ-100 לוחמים וכן נישבו 127 מהם על ידי הבריטים. הבריטים מינו את רג'ה אזור ח'אן (Raja Ozor Khan) להנהיג את הנסיכויות לאחר שנשבע אמונים לבריטים וכן מינו מפקד חדש לצבא הנסיכויות.
לשלושה מחיילי הכוח הבריטי הוענקו מדליות צלב ויקטוריה.
לקריאה נוספת עריכה
- Algernon George Arnold Durand, Making of a Frontier: five years' experiences and adventures in Gilgit, Hunza, Nagar, Chitral & the eastern Hindu-Kush, Amazon, 2012
קישורים חיצוניים עריכה
- יובל 128 שנה למלחמה האנגלו-ברושו, באתר "ידיעות פאמיר", 2 בדצמבר 2019
- המערכה בהונזה-נאגאר, באתר military-history.fandom.com
- המערכה בהונזה-נאגאר, באתר wiki.fibis.org
- המערכה בהונזה-נאגאר, באתר cambridge.org
הערות שוליים עריכה
- ^ נתיב זה חוצה את פרובינציית גילגית מדרום מזרח לצפון מערב
- ^ החיילים נמנו על "רגימנט הרגלים דוגרה" (אנ'), "רגימנט הרגלים החמישי גורקה" (אנ'), "רגימנט הרובאים הראשון של קשמיר", "רגימנט הרובאים השני של קשמיר" ו"רגימנט הרגלים ה-20 של פונג'אב" (אנ')
- ^ התותחים מ"סוללת תותחי ההרים ה-24 האזרה" (אנ')
- ^ רג'ה אזור ח'אן היה בנו של ג'אפר זייד חא'ן