המרד הדרוזי בחורן

המרד הדרוזי בחורן פרץ בהר הדרוזים בשנת 1909 ולווה בהתקוממות אלימה נגד שלטון האימפריה העות'מאנית בסוריה הגדולה, בהנהגת משפחת אל-אטרש. הטורקים דיכאו את המרד ביד קשה. כ-2000 דרוזים נהרגו ואלפים נוספים נפלו בשבי. מנהיגי המרד נעצרו והוצאו להורג.

רקע

ערך מורחב – סוריה הגדולה

החורן הוא אזור בדרום סוריה, הכולל בחלקו המזרחי את הר הדרוזים, המכונה בערבית גם "הר חורן".

בשנת 1516 כבש הסולטאן סלים הראשון את הלבנט. העות'מאנים הניחו לשליטים דרוזים מבית מען לשלוט באזור הר הדרוזים, ואלו נהנו משגשוג כלכלי. המשפחה הדרוזית אל-אטרש שלטה במחוז א-סווידא משנת 1879.

בתחילת שנת 1909 החלה מחאה ביישובים הדרוזיים נגד נציגי השלטון העות'מאני. הגורמים למחאה היו עליית הטורקים הצעירים, העמקת המיסוי, חובת הגיוס לצבא הטורקי, וכן התנגדות לשינויים הכלכליים שנגרמו כתוצאה מהקמת מסילות רכבת חדשות באזור.

המרד

כוחותיו של סמי פאשה אל-פארוקי נערכים לקרב בדרעא, 1910.

במאי 1909 התקיימה בכפר הדרוזי בוסרה אל-חריר הפגנה נגד השלטון העות'מאני. המחאה הפכה לאלימה והתפתח עימות מזוין בין הצדדים. הטורקים נסוגו, והמחאה התפשטה בהדרגה ליישובים דרוזיים נוספים בהר חורן.

באוגוסט 1910 הגיע לדמשק כוח צבאי עות'מאני בן כ-35 גדודים בראשות סמי פאשה אל-פארוקי, ולאחר כחודש החל להתקדם לעבר היישובים הדרוזיים. הקרב הראשון התרחש בתחילת אוקטובר, והדרוזים נאלצו לסגת. קרב שני נערך ב-12 באוקטובר, שם שוב ניצחו העות'מאנים. ב-8 בנובמבר, לאחר מספר קרבות נוספים בהם הובסו הדרוזים, דוכא המרד סופית.

כוחות הצבא העות'מאני כבשו את כל אזור הר הדרוזים. כ-2,000 דרוזים נהרגו במהלך דיכוי המרד, אלה היוו כ-10% מהאוכלוסייה. אלפים נוספים נפצעו או נפלו בשבי ונכלאו בדמשק ובעכו. מנהיגי המרד נעצרו והוצאו להורג בשנים 1910 ו-1911.

לאחר דיכוי המרד חיזק השלטון את אחיזתו, ותנאי המחיה של הדרוזים, שהיו בין הגורמים למחאה, התדרדרו ביותר. אל-פארוקי פתח במסע לפירוק הנשק מהיישובים הדרוזיים, בו נאספו כ-10,000 רובים. הוא גם ערך מפקד אוכלוסין בהר הדרוזים ובעקבותיו העמיק את גביית המיסים מהתושבים, ועדרי בקר הוחרמו מתושבי הכפרים שלא שילמו מיסים. הורחבה גם חובת הגיוס, וכ-1,000 דרוזים גויסו לצבא העות'מאני ונשלחו לבסיסי צבא ברחבי האימפריה.

לאחר המרד

מנהיג הדרוזים, סולטאן אל-אטרש, בתמונה משנת 1925.

בשנת 1910 פרץ מרד דומה בעיר כרכ, והוא דוכא על ידי העות'מאנים באותו אופן.

בשנת 1916 פרץ המרד הערבי, בהנהגתו של השריף חוסיין בן עלי, כנגד האימפריה העות'מאנית. כאשר הגיעו הכוחות הערבים לעקבה שלח מנהיג הדרוזים סולטאן אל-אטרש אלף מאנשיו להצטרף למרד. כאשר הגיעו הכוחות לבוסרה הצטרף אל-אטרש ללחימה ועמד בראש כוח בן 300 לוחמים דרוזים. ב-29 בספטמבר 1918 היו כוחותיו הראשונים שנכנסו לדמשק והניפו את דגל המרד על בית הממשלה. אל-אטרש היה ידידו הקרוב של האמיר פייסל, מנהיג המרד, והאחרון העניק לו את התואר אמיר ודרגת גנרל בצבא סוריה.

בשנת 1925 הנהיג סולטאן אל-אטרש את המרד הדרוזי הגדול שפרץ בהר הדרוזים והתפשט לכל חלקי סוריה וחלקים מלבנון.

לקריאה נוספת

• סלמאן חמוד פלאח, הדרוזים במזרח התיכון, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2000.
• אורי שטנדל, הדרוזים, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח.